בכל הסיפור המתוקשר ביותר על החקירה והמעצרים של בכירים ב"
ישראל ביתנו", הנושא החמור מאוד שחייב לעניין את הציבור יותר מכול הוא האם יכול להיות שהיועץ המשפטי ל
ממשלה, שהיה בעבר פרקליטו של
בנימין נתניהו, הוא האיש שנתן את ההוראה לפתוח בחקירה ולפוצץ את הפרשה דווקא עכשיו, זמן קצר לפני הבחירות, והאם אחד משיקולי מועד הפרסום היה לפגוע באורח אנוש ככול האפשר במפלגתו של
אביגדור ליברמן שהפסיק להיות חלק ממערך הכוח המאוחד של בנימין נתניהו.
ועוד שאלה שבינתיים אין עליה מענה - אם אומנם נכונה הצהרתו של המפכ"ל
יוחנן דנינו כי המעבר לחקירה גלויה הוא "פועל יוצא של הערכת מצב הראיות ובשלותן ומשיקולים מקצועיים בלבד", חייב הציבור לקבל הסבר מלא ומדויק, מה היו אותם "שיקולים מקצועיים" שלפתע פתאום הפכו לכול כך דחופים אחרי שהמתינו במסתור יותר משנה.
ללא חשיפת האמת על תהליך קבלת ההחלטות שהוביל לחשיפת השחיתות-לכאורה, דווקא עכשיו, לא יהיה זה מופרך לחשוד, כי על שולחנם של היועץ
יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה
שי ניצן שליוו את החקירה מראשיתה לפני כשנה - ואף דאגו להסתיר את קיומה מידיעתו של השר לביטחון פנים
יצחק אהרונוביץ, איש מפלגתו של ליברמן - נרקחה מרקחת פוליטית אסורה שמטרתה לא הייתה לבלום את השחיתות ולעצור את יוזמיה ומבצעיה, אלא דווקא לפגוע ביריב פוליטי חזק של נתניהו, להחליש את כוחו וכך לסייע להעצמת כוחם של הליכוד ושל ראש הממשלה.
תהיה התשובה לשאלות אלה אשר תהיה ב"ישראל ביתנו" לא קונים את ההסברים ומשוכנעים כי חשיפת העובדה שקיימת חקירה, דווקא במועד הנוכחי, מעידה בבירור על כך שהמניעים לפרסום הם פוליטיים.
למרבה הצער נראה כי הפעם אין מנוס מחקירה של מהלכי הפרקליטות ושיקוליה. זאת כיוון שנוכח החסר המהותי בעובדות שהובילו אל ההחלטה המתוזמנת היטב של הפרקליטות והיועץ משפטי לממשלה, קשה לקבוע בוודאות אם המעצרים והחקירות הסמויות נובעים מרדיפה אחרי הנהגת "ישראל ביתנו" או מצרכים מהותיים של החקירה המשטרתית נגד השחיתות.
חקירה ממצה דרושה גם כדי שיידע הציבור אם יש ממש בטיעונים של מובילי מפלגת "ישראל ביתנו" הקובלים על כך, כי "כפי שקרה בכל מערכת בחירות מאז הוקמה המפלגה גם הפעם לא מוותרים במשטרה על מעצרים מתוקשרים וחקירה נגד אנשי המפלגה, כי המטרה של המשטרה היא לפגוע במפלגה". הרחיק לכת בהטחת האשמות יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת,
דוד רותם מ"ישראל ביתנו", כאשר האשים את היועץ המשפטי לממשלה ואת גורמי אכיפת החוק בניסיון להטות את תוצאות הבחירות לכנסת באמצעות כוונה להשפיע על הבוחרים שלא לתת את קולם למפלגה שעל-פי החשד מתנהלת באורח מושחת.
בפרשה החמורה הזו יש משהו מוזר המדיף ריח רע. אם העובדות המפלילות-לכאורה היו ידועות לחוקרי המשטרה ולפרקליטות במהלך השנה החולפת, מדוע הן לא נחשפו לאור השמש המטהר לפני שהוחלט על פיזור הכנסת והקדמת הבחירות. פרסום דבר החקירה במועד מוקדם יותר יכול היה להעביר לציבור מסר חשוב של עבודה משטרתית רצינית ועניינית, אבל המועד שנבחר משדר מסר אחר לחלוטין, שלפיו סביר מאוד להניח כי המטרה האמתית הייתה השפעה על תוצאות הבחירות.
בטיעון של הפרקליטות כי "הבוחר זכאי לקבל את המידע המרבי על נבחריו, לרבות בהיבט המשפטי, ובוודאי בתקופת בחירות" יש מידה רבה של צדק, אבל הוא היה נראה הרבה יותר רציני אם היה נעשה במנותק מן הבחירות וללא כול קשר אליהן.
אם אומנם הובילו שיקולים זרים את ההחלטה על פרסום החקירה במועד הבעייתי הנוכחי חשוב ביותר שהציבור יידע מהם ומי מעורב בהם.
הימנעות עיקשת של הפרקליטות ממתן הסברים לשיקוליה רק תעמיק את חוסר האמון שרוחשים חלקים רבים בציבור לגבי התנהגות המערכת של אכיפת החוק.
הפרקליטות חייבת לתת לציבור את כול ההסברים בשאלה "מי נתן את ההוראה לפרסם דווקא עכשיו את פרטי החקירה". הסבר כזה, בפעם הזאת, חשוב במיוחד כדי שכולנו נדע אם מדובר ברדיפה שיטתית של בעלי דעה פוליטית שונה מזו המקובלת על מובילי הדעה בפרקליטות, או שבאמת הפרקליטות עושה את מלאכתה נאמנה וללא שיקולים זרים.
