בשנת 1957 יצא לאקרנים סרט גדול המבוסס על ספרו של פייר בול. סרט ממש בול שהפך את תפיסת המציאות של המערב למרק פטריות עם טיפת סלק להמחשה. זהו סרט הדרכה בולשביקי שאפילו פידל קאסטרו וידידו המשופם סטלין לא העלו על דעתם המהפכנית במופת מארקסיסטי קנאי שכזה.
במלים אחרות, זהו סרט ציוני למהדרין. אז מה הקשר שלנו לגשר - אתם שואלים? יהודים שלא ראו את הסרט לא יבינו על מה רעש האדמה שאני מחולל פה והיכן צמח פה הזקן של הרצל יש מאין, דווקא כשמדברים על פידל והסיגר שלו.
הסרט מספר על חיילים בריטים ואמריקנים שנפלו בשבי היפנים בעת מלחמת העולם השנייה. היפנים (שלום עושים עם אויבים) מפעילים על השבויים שיטות הנהגה שלא היו מביישות את דאעש המודרנית למרות הבדלי שפה ניכרים. הדת, כמובן, היא אותה דת רצחנית מלאה כוונות טובות וניחוחות בשר-אדם צלוי וקלוי על אש גיהינום של סבלנות סאדיסטית.
מנהיג השבויים הבריטים והעולם המערבי החופשי והנאור באולם הוא קולונל בריטי מפואר וגאה (כשהמילה הזאת הייתה בעלת משמעות) מלא גבורה לא מזויפת, ביטחון עצמי מרטיט, מסורת ללא נסורת, תרבות ענפה,
כבוד והדר – בקיצור, שמוק בלתי נלאה שתמיד מוכיח את עצמו ועומד בכל הציפיות מעליהן.
בקיצור יותר נמרץ, הפוץ הזה, שיצא בשם עמו וכל התקוות לעולם טוב יותר למלחמה טוטלית כדי להשמיד את כוחו הצבאי של קיסר הרוע, נרתם בסרט להקים גשר לתפארת על הנהר קוואי כדי שהיפנים יוכלו להעביר צבאות עצומים אל החזית הדוויה ולנצח במלחמה על השלום העולמי, כי שלום עושים רק עם אויבים אבל קודם כל משמידים אותם ומנצחים.
כמובן שזה אינו הרעיון הנשגב שאותו מנסים הקולונל בוזי הרצוג, ציפי, אופנהיימר וזהבה לקדם בכל מחיר. כלל לא. בעיני הקולונל מדובר אך ורק במלחמת תרבות מצומצמת המתחוללת בין שתי תרבויות ענק נערצות ומעוררות חלחלה גם יחד. מצד אחד של התנגשות הציוויליזציות נמצאים הקולונל, בוזי וציפי הנפעמים במרץ ובצלם מהצד השני כמה סטטיסטים יפנים פרימיטיביים עם חרבות סמוראי עבר וכל החרא קירי שעל המדפים . לקולונל יש צורך עז, משלושה טעמים ועוז, להוכיח כי התרבות שלו נעלה וניצבת ללא ספק בפסגת האנושיות:
א. באגדות העם העתיקות על המלך ארתור ואבירי השולחן העגול מופיע לפתע מבעד החלון המסורג סטנד-אפיסט דביל בשם נוויל צ'מברליין שממש חירבן את הצורה של הבריטים ועשה מעמו תולעת חאקי ירוקה בעיני היטלר והעולם. אפילו צ'רצ'יל הזיע. את זה חייבים פטריוטים משולהבים לתקן ולמרק בזריזות.
ב. באירופה החלו לשרוף יהודים בכל מקום ותחת כל עץ רענן. עשן עם ריח מוזר החל להיתמר סביב חצרות הבתים. זה אומר שהפראות הקניבלית והרצחנית של אירופה ונחילי הנוצרים שלה, בועטים כאילו הם עדין בעידן הפגאני. אבל לא אנחנו הבריטים, אומר הקולונל לאויב היפני ולצופי הקולנוע במערב - צאו מזה!
אז מה הקשר לגשר? כפי שנרמז פה בגסות מדובר בתנועה הציונית שהקימה את הגשר הציוני למען יהודים כדי שיגיעו לפה. והנה, אידיוט בשם ווילאם הולדן רוצה לפוצץ את הגשר עליו מגינים בכל כוחם גדולי העם, אלק גינס, הרצוג, ציפי אופנהיימר בצלם מרץ. גשר המוסריות הנעלה והצרופה. הייתם מאמינים שנעשה פעם יד אחת עם המנדט הבריטי ועם אירופה, שבינתיים שרפה את יהודייה, וכבר חלפו שבעים שנה ועדין לא יצאנו משם?
לא ולא, המציאות שונה לחלוטין גם אם מישהו מנסה לקרוא אותה משמאל לימין בכל כוחו. אלק גינס מקים את הגשר הנורא לתפארת הצבא היפני, מוכיח לכולנו איזה מהנדס גאוני הוא הבריטי המצוי וכיצד ניתן לשלוט בכנופיה של שבויים בריטים גאים ואמיצים בכוח הפטריוטיות המלהיבה, הנאורה והמטומטמת.
בהמשך ולקראת סוף הסרט מגיע וויליאם הולדן ההוליוודי ומפוצץ בדינמיט את הרעיון הנשגב שאימץ לעצמו הקולונל הבריטי הנישא כאילו הגשר הוא ניצחונו המפואר של המערב על הברבריות, הפראות והחרא של היפנים. הקולונל ניגש לחתום על הגשר בשם האנושות הנאורה, המתחדשת, המנצחת, הענושה, האנושה. בוווום, סוף טוב. מי שהרוויח מכל הטראסק הוא יהודי טוב בשם סם שפיגל שהפיק את המרגלית ומכר אותה בכל העולם.
אז מה הקשר ביננו לבין הגשר? הגיע הזמן לפטפט קצת על כוס יגון ובה קפה הפוך. מדובר בשתי קבוצות שהתגודדו בארץ ישראל ומאכלסות מחנה שבויים יהודי מוקף צבא ערבי קנאי ואלים, מוסלמי להחריד. ראוי לציין שאותן שתי קבוצות קיימות גם במערב, בארצות הברית, אבל שם שומרי הברית מעטים מאוד ומתמעטים מאוד, במהירות ובנחישות. מדובר בשישים אחוזי התבוללות. קבוצה אחת היא ציונית יהודית והשנייה ישראלית. היהודית קיימת כבר כמה אלפי שנים ונעשתה ציונית לפחות מאז "... נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון".
הישראלית לא בוכה. היא צמחה משארית פליטה בולשביקית שנזרקה מרוסיה וברחה מפני הצאר שעשה לה חיים צרים ומים לחץ. היא חיפשה מחסה בארץ ישראל והחלה מיד להקים בתנופת פטיש ומגל ארגוני פועלים אינטרנציונל ומפלגה סוציאליסטית במשותף עם נכאי רוח ערביים. חלום מהפכה עולמית ומדינה דו-לאומית חופשית, גאה ומשוחררת מעול קפיטליסטי, דתי וצורר - פרנס מוחות לוהטים בחולות ועזר לישראלים החדשים לייבש ביצות ולחפור. הם עדין חופרים.
הקבוצה היהודית התנגדה לבניית הגשר. הישראלים מנגד טענו כי הגשר נועד לשלום, נועד למען העתיד, למען החופש למען חרויות האדם וזכויותיו. גם למען היהודי שבתוך האדם. תנועות של 'ישראליות' בגולה הפעימו את המתבוללים וכמעט המעיטו את הנזקים שנגרמו ליהודים ב-% ניכר. כשאין יהודים, אומרת הנוסחה – לא נגרמים להם שום נזקים ורוח האנטישמיות הנושבת לא פוגעת בילדיהם שנעלמו והתנדפו ברוח הליברלית שנשבה פה קודם לכן. אבל בארץ ישראל (יש עוד רבים שמתעקשים לכנות חבל חנק זה בשם ארץ) לא התחוללה התבוללות רבה בגויים עצמם ובשרם אלא רק ברעיונותיהם הנדיבים, הבלגיים למראה. פה השנאה עדין מהדהדת בין הבתים והפזמון החוזר ממש שופע דם. והוא חוזר חלילה.
ואז כשהגשר כבר עומד מעל הנהר וכל קרביו שוקקים והחיבור לאוסלו כמעט מושלם – מגיח מאיזו פינה אפילה יהודי מרופט וגלותי, ויליאם אולדמן או הולדן, ולוחש להם בחוסר אונים משווע עד גיחוך: באתי להרוס את הגשר!
מה?! להרוס את הגשר שלי? נדהם הקולונל הבריטי המפואר, את הגשר שלי ושל החיילים שלי, של העם שלי, של התרבות האצילית שלנו? על גופתי המתה...
תראו, זו בדיוק הדילמה של היהודי המטורף שהגיע לפוצץ את הגשר. הוא בא להציל את השבויים ולסחוף אותם ללב המלחמה באויב, והנה ציפי-בוזי-זהבה יריב ומרץ או איך שקוראים לאותו קולונל אידיוטי – כבר מתנדב לתרום את גופתו המתה למען מטרה נעלה, כפי שלימדו אותו אבות המזון בשרשרת השיירה לכיף הכוונות הטובות...
זה בדיוק הרעיון הבולשביקי של הסרט, להראות את היהודים במלוא מערומיהם הנכלוליים. הנה, הם באים להרוס גשרים של תקווה על נהר המלחמה. הייתם מאמינים?
רק רגע, מנסה להסביר וויליאם הולדן המחביא יהודי קטן במרתף ליבו, הרעיונות שלכם יפים, נהדרים, ליבראליים בתכלית, אנושיים ומלאי שאר רוח. אני אוהב אותם. אבל עכשיו אני רק מנסה לחיות. תבינו. אני מתנצל על השאלה, לאיזה מחנה אתם שייכים?
