"שקר קטן, שקר גדול וסטטיסטיקה"

גם היום אחרי יותר מ-100 שנה, חלוקים החוקרים בשאלה מיהו אביו מולידו של משפט הכפירה העוקצני "יש 3 סוגי שקרים: שקר קטן, שקר גדול וסטטיסטיקה" (ובמקור האנגלי:There Are Three Kinds Of Lies: lies, Damned Lies and Statistics"). במשך שנים נזקף האשראי לזכותו של ראש ממשלת בריטניה ממוצא יהודי, בנימין ד'יזראלי. אבל בדיקה קפדנית של כל כתביו לא העלתה כל זכר לשימוש שעשה בה המדינאי הגדול והסופר המחונן, שרכש בשנת 1875 עבור האימפריה את תעלת סואץ. ואז נעה המטוטלת לעברו של ההומוריסטן האמריקני הנפלא מרק טוויין. זאת לאחר שהתברר כי טוויין עצמו עשה במשפט הזה שימוש בכתביו מראשית המאה הקודמת, אך טען כי זכות הראשונים שייכת לד'יזראלי. בכל מקרה, מעטים חולקים על תקפות הקביעה הזו, ובימים אלה קיבלנו גם אנחנו בישראל חיזוק לדברי הכפירה הללו. בשבועות האחרונים מנהלים כמה מאמצעי התקשורת - ובעיקר אמורים הדברים לגבי ידיעות אחרונות ואתר החדשות המקוון שלו ynet - קמפיין הגובל באובססיה פוליטית שקופה: לתאר בצבעים שחורים ככל האפשר את ממדי העוני הנורא השורר בישראל. רק בגלל צינעת הפרט כנראה, לא לווה הקמפיין הזה גם בצילומים של שיירות שלדים נעות ברחובות הערים במאמץ נואש למצוא שיירי מזון. כשהוא מוזן בתחרות בין מכוני מחקר, עמותות וסתם חוקרים, הפציץ אותנו הקמפיין המתוזמר יום אחר יום בסטטיסטיקות מבהילות, כשכל מחקר מתאמץ לשכנע אותנו שנתוניו חמורים יותר. אותם מחקרים שהצליחו להגניב גם נתונים חיוביים על ירידה כלשהי בממדי העוני, נידחקו בבוז מהכותרות או מהפירסומים בכלל. אלא שחובבי הכדורגל יודעים היטב מה קורה לקבוצה המבססת את ההגנה שלה על מלכודת הנבדל, כאשר אחד ממגיניה מתרשל ומאחר ביציאה שנועדה ליישר את קו הנבדל. או אז המלכודת מתרסקת והקבוצה סופגת שער. זה בדיוק מה שקרה השבוע לקמפיין השחור מבית ידיעות אחרונות. מישהו ב-ynet נרדם בשמירה, ופירסם ידיעה שאסור היה לו לפרסם, כי היא הטילה ספק ראשון באמינות הקמפיין כולו. ביום רביעי סיפר האתר המקוון לגולשיו כי "המוני ישראלים" יוצאים לבירות אירופה השונות כדי לחזות במשחקי ליגת האלופות בכדורגל. בלא ספק מעדן מפתה מאין כמוהו לחובבי המשחק. אבל רגע, מה זה "המוני ישראלים"? להיכן נעלם יוקר המחיה ההרסני? איפה ממדי העוני וחרפת הרעב? מה עלה בגורלם של המוני ההומלסים? היתכן שמיליוני עניים מרודים משלמים אלפי אירו(!) רק כדי לחזות במשחק כדורגל הנמשך 90 דקות? מילא, אילו הייתה הידיעה מדברת ב"מיליוני טייקונים ישראלים" - ניחא. אבל "מיליוני ישראלים" סתם? אבל זה היה רק הסיפתח שהחשיד את קמפיין ההשחרה. ביום חמישי התפרסמה באותו אתר ידיעה נוספת, שגמזה כליל את המערכה למען עניי ורעבי ישראל. עוד מישהו רשלן וחסר אחריות ב-ynet (שבוודאי צפוי לעמוד לדין התנועה), פירסם את נתוני הלמ"ס בדבר מספר היוצאים לחו"ל-נתון שללא ספק מלמד "משהו" על מצבם הכלכלי של היוצאים. אם כן, בשנת 2014 שטרם הסתיימה יצאו לחו"ל 4,414,154 ישראלים! כדי שלא תהיה אי-הבנה: במדינה שמספר אוכלוסייה (כולל הרעבים, העניים, הילדים מזי הרעב) הוא כ-8 מיליון נפש, יצאו לחו"ל כמעט ארבעה מיליון וחצי תושבים, וזאת - בל נשכח - עוד בשנה שבה היה לנו את מבצע "צוק איתן" שנמשך כחודשיים. חרף עובדה זו נרשם גידול של 10% במספר היוצאים לעומת השנה שעברה, שעמד על 4,013,380. כלומר, מספר היוצאים הגבוה אינו בבחינת חריג. מדובר בקו ברור, שאינו מלמד דווקא על מצוקה כלכלית קטסטרופלית, כפי שפירסומי תזמורת הנהי של ידיעות אחרונות ושותפיו מנסים לשדר לנו. אחרי הכל אם יותר ממחצית מאוכלוסי המדינה הצליחה לצאת לחו"ל (גם משום שחלה ירידה של 30 אחוז במחירי החופשות בחו"ל, בגלל פתיחת השוק לכניסת מתחרים נוספים - עובדה שכמובן הוצנעה על-ידי רוב אמצעי התקשורת, בדיוק כפי שתתקשו להיזכר היכן קראתם או שמעתם שבשנת 2014 נמכרו 300,000 מכוניות חדשות - מספר שיא), כנראה אומרת משהו. וה"משהו" הזה איננו שמדובר רק ב-4 מיליון טייקונים המחוברים לשלטון המושחת; או שכל המיליונים הללו יצאו לחו"ל רק כדי לקנות בדיוטי פרי מילקי שיוואס ריגאל, או למלא את מקרריהם הריקים בלחם אחיד של ג'ורג'יו ארמני או בחלה מתוצרת אליזבט ארדן. הכותרות הפרועות המתאמצות למכור לנו את הנתונים הכי מוגזמים, מתייחסות כמובן לילדים. בלי להיכנס לעובי הקורה הסטטיסטית, ברור שהשימוש במדדים שונים, מנוגדים, לא ברורים ולא פעם גם מניפולטיוויים, בהכרח מעלה ספקות כבדים ביחס לתקפות הנתונים. יש כמובן לצערנו בישראל ילדים רעבים במשפחות עניות, יש עוני בישראל. אך האמנם כצעקתה?! למשל, כותרת כמו זו שניפק לנו בשבוע שעבר דוח העוני של הביטוח הלאומי, כותרת שזעקה "כל ילד שלישי בישראל היה עני!", בהכרח גורמת להרמת גבה. והוא הדין בדוח המועצה לשלום הילד, שקבע כי "שליש מהילדים בישראל - עניים". אני תוהה אם אשפי הסטטיסטיקה ("הצעיר טבע בבריכה שהעומק הממוצע שלה הוא 23 סמ") אינם עובדים עלינו. רק לפני כמה חודשים פורסמו נתונים מעניינים מאוד על מספר הצעצועים האלקטרוניים הסופר-משוכללים (להלן איפונים וסמארטפונים) המצויים בידי ילדי ישראל החביבים. הכמות עליה פורסם לא צריכה להפתיע, שהרי אנו מכירים את התמונה הזו מהרחוב. מהקניון. מהקולנוע. מבית הספר. מהפארק. כמעט מכל מקום. ובכן, לפי הנתון שעליו דווח, 80 אחוז מילדי ישראל חמושים באחד מאמצעי התקשורת הללו. אם זה אכן כך, המסקנה היא שחלק מצרכני מותגי-העל של "אפל" ו"סמסונג" משוחחים ללא הפרעה למרות שהם עושים זאת על קיבה ריקה. רעבים אבל מדברים. זה גם מסביר למה הוויכוח ההיסטורי בקשר לזהות האדם הראשון שהטיל ספק באמינות הסטטיסטיקה עדיין נמשך.