איש מת אחד שנפטר לבית-עולמו בגיל 93 שנה, לפני למעלה משנה, מחולל אחר מותו סערת רוחות עצומה בקרב מאות ואלפים מממשיכי דרכו החיים ובאים "לריב ריבו", כמו-גם "לשמור על כבודו", לא פחות ולא יותר מאשר אצל קברו, בבית-הקברות סנהדריה, בירושלים. הרקע לסערת הרוחות הקשה שפרצה אחר הסתלקותו לבית-עולמו של מרן הראשון לציון, הרב
עובדיה יוסף זצ"ל, הייתה דברים שבהם הוקלט והוסרט מרן בקלטת, לפני שש שנים ובהם מתח הוא ביקורת קשה ותקף בחריפות את מנהיג שס, אריה מכלוף דרעי.
במסגרת מלחמת הבחירות בין מי העומד בראש מפלגת שס, כיום, אריה מכלוף דרעי, לבין המנהיג המודח של מפלגה זו,
אלי ישי, פורסמה - ככל הנראה בידי אנשיו של אלי ישי - הקלטת שבה נמתחה הביקורת הקשה של מרן על אריה מכלוף דרעי. התגובה לא איחרה להגיע והיא הייתה קשה, תקיפה ויצרית ואיני בטוח אם אלי ישי, היה יוצא בשלום וללא כל פגע
"מעצרת זוטא" שערכו ילדיו של מרן, אתמול, ליד קברו במחאה על פרסום הקלטת. בנו של מרן, יבדל"א, הרב דוד יוסף, כינה את אלי ישי "איש חצוף", תוך שציין, כי אלי ישי "הודח בבושת פנים על-ידי אבא ועכשיו הוא לא בוחל בשום אמצעי כדי להיאחז בקרנות המזבח". הוא המשיך וציין עוד, כי: "אין מחילה למי שעשה את זה". אם לא די, במפורט לעיל, הרי אתמול, בערב, נערכה הפגנה נוספת במחאה על חילול זכרו של מרן, בסמוך לקברו.
לאט-לאט, אבל באופן שיטתי - עד כדי בטוח לגמרי - מקבלת דמותו של מרן, ממדים מפחידים של הערצה, ללא כל גבולות וללא כל מגבלות שהן, עד כי קיים חשש לצמיחתה של משיחיות שקר ספרדית מקבילה, כפי שצמחה היא, מבית-מדרשה של משיחיות השקר של חב"ד. משיחיות השקר החב"דניקית, ייחסה ומייחסת לרב המת של שושלת חב"ד, מנחם מנדל שניארסון זצ"ל, מעמד וממדים של משיח פעיל ופועל -
גם לאחר מותו וגם לאחר שקיים "ציון", כלומר קיום קבר בו נטמנה גופת "המשיח" המת. על-רקע זה מעניין לקרוא התייחסותו של מרן לתופעת המשיחיות הליובאוויטשית, שמי שנשא אותה אל אל, כנס ודגל, שנים לפני פטירתו לבית-עולמו, היה הרב השביעי בשושלת חב"ד, מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל. עוד בשנת 1990 נמתחה ביקורת על תופעת המשיחיות של הרבי מליובאוויטש, על-ידי הרב עובדיה יוסף, שעה שהוא הצדיק הביקורת העזה שמתח הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי בישראל. מרן צוטט כאומר דברים על הרב מנחם מנדל שניאורסון, בלשון לפיה: "ההוא בעצמו, האדמו"ר הזה, אמר על עצמו דברים נוראים שאסור להוציאם בפה, זו כפירה ממש, זו עבודה זרה, והטעה את אלה הנמצאים בחצר שלו שעושים אותו אלוה, אלוהים אחרים".
למען ההגינות והדיוק העובדתי יש לציין ולהזכיר, כי מרן שיבח פעילותו של הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל ואת פעילותם של חסידיו וצוטט כאומר עליו, כי: "הוא יחיד בדור בהרבצת התורה בישראל, לא קם כמוהו, עד עכשיו כל העולם כבודו, כל יושבי תבל נענים לבשורתו". גם בכתובים התבטא הוא בעניינו וכתב אודותיו, כי: "פאר הדור והדרו, ראש גולת אריאל, הוד כבוד קדושת האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א זכות מעשיו הכבירים להפצת התורה ואמונה טהורה בכל קצווי תבל תעמוד לו לאורך ימים".
אולם לא בענייני משיחיות השקר של חב"ד מבקשים אנו לעסוק, שכן הדברים ידועים לכל. מבקשים אנו לעסוק בתופעה החמורה והמבישה של מי שמנכסים דמותו ופועלו של מרן לצידם, מכריזים עליו כממשיכי דרכו, מוחים על "חילול זכרו" וכל זאת עושים הם, לא פחות ולא יותר - ליד קברו! מה קרה לכם? השתגעתם? אתם רוצים להחזיר אותנו לימים שבהם בתעמולת הבחירות עשו שימוש בקמיעות והפחידו באותות ובמופתים בוחרים פוטנציאליים, לבחור במפלגה פלונית ולא במפלגה אלמונית?
תרגיעו שם במפלגת שס, תרגיעו ומהר. מרן היה אומנם גדול בתורה, אין בכך כל ספק ואין על כך כל חולק, אבל מכאן ועד גרירת זכרו אל תוככי מערכת הבחירות עדיין רחוקה הדרך מרחק רב. מרן אינו משיח ואין לייחס לו סגולות, בכל הכבוד הראוי, שאין לו ולא היו לו - מעולם. מרן נכשל במעשיו, כמו כל אדם אחר ולא פעם נתפס הוא מגדף מי שדעותיו לא נשאו חן וחסד מלפניו בגידופים שבהם לא היה משתמש אפילו אחרון התגרנים בשוק. רק מפאת כבודו של מרן לא נביא הציטוטים מהגידופים הבוטים שיצאו מפיו כל יריביו ומתנגדיו.
יאללה. יאללה. קפלו כבר ת'בסטה של הביטויים החבוטים בסגנון:
"חילול זכר המת" או "שמירת כבוד המת" והסירו מעל עצמכם את אדרת האפוטרופסות שלבשתם כדי להגן על זכרו, על מעשיו ועל פעליו של מרן. זכרו, מעשיו ופעליו של מרן יעמדו לו, לאורך ימים ושנים, בזכות פסקי ההלכה שפסק ובזכות שפעת הספרים שכתב, ששמות חלק מהם, ציווה - בצוואתו - לרשום על מצבתו. זה מה שייזכר. מי שמנסה להפוך מרן למשיח וגם/או מנסה לעשות שימוש בלתי ראוי בשמו ובדמותו לצרכים זרים למורשתו הרוחנית, דוגמת לצורך ענייני הבחירות הקרבות, ימצא עצמו רק מקדיח תבשילו. לכן, מי זורה רוח, כדברי הפתגם, ימצא עצמו, קוצר סופה. אל
"תשמרו על כבודו של מרן" לא מצד זה של המחנה ולא מהצד המנוגד לצד השני למחנה. פשוט הניחו למרן לפעול במקום הראוי, הנכון, הטבעי והמתאים לו ביותר - בתוך ארון הספרים היהודי. שמו של מרן ייזכר - אם לא יאפילו גדולים בהלכה עליו - כפוסק הלכה וכמחבר פסקי הלכה.
לא זכור לנו שמרן ציווה - בצוואתו, לחקוק שמו של אריה מכלוף דרעי וגם/או שמו של אלי ישי על מצבתו. עם זאת רצונו, כי שמות ספריו ייחקקו על מצבתו מולא גם מולא והבא לפקוד קברו יכול לקרוא שמות ספריו, דוגמת: "יביע תורתו": "חזון עובדיה": "ענף עץ עבות" ושמות ספרים אחריום מספריו, מפארים מצבתו וזכרו.
