נאמר: סוף דבר הכל נשמע. דבר זה הוכח בקורות יוסף ואחיו ובהרהורי חטא של אחי יוסף שסברו כי כל עוד ואביהם יעקב חי, הוא הגן עליהם מפני נקמת יוסף כי קלונם נגלה ברבים. אחי יוסף חששו מפני הבאות כשאביהם איננו, כי אז לא יהיה מעצור בפני יוסף לתת להם כגמולם. מצב דומה לזה מצאנו כשעשו נשבע לנקום ביעקב במות אביו יצחק. מה עוד ויוסף כשליט מצרים יכול לעשות זאת, כי
על-פיו ישק דבר.
כדי להקדים תרופה למכה, באו אחי יוסף אחרי מות אביהם אל יוסף ו"ספור על צוואת יעקב" בפיהם:
כה תאמרו ליוסף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשָׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְּמָלוּךָ ועתה שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך וַיֵּבְךְְּ יוסף בְּדַבְּרָם אֵלָיו (נ/יז) אלא הבכי לא היה ביטוי לסליחה גם לא מדברי הארגעה שאמר לאחיו:
אל תיראו כי הֲתַחַת אלוהים אָנִי? (נ/יט) אמירה זו מרמזת לאחים כי לא הוא ישפוט אותם, אלא אלוהים ישפוט אותם. אך יוסף הרגיע את אחיו בּאָמְרוֹ להם:
אנכי (אוסיף) לכלכל אתכם ואת טפכם (נ/כא).
משהגיע זמן יוסף למות נהג כאביו, וזה מחזק את האמירה שיעקב ויוסף דומים:
וַיַּשְבַּע יוסף בני ישראל לאמר פָּקֹד יִפְקֹד אלוהים אתכם והעלתם את עצמותי מזה. (נ/כו) מששוכנע כי אחיו שיעשו כמצוותו:
וימת יוסף בן מאה ועשר שנים וחנטו אותו וַיִּישֵׂם בארון במצרים (נ/כו). השבעת יוסף את אחיו מעלה תמיהה, כי הרי אחיו מבוגרים ממנו או שהם מתו כבר או שימותו לפניו. והשאלה איך יקימו את השבועה ליוסף? על כן נאמר:
וַיַּשְבַּע יוסף בני ישראל ולא את אחיו. לכן אנו עוד נִוָּכַח כי
בני ישראל בצאתם ממצרים יוציאו את עצמות יוסף.
עד כאן תם ונשלם ספר בראשית ותמו תולדות האבות אברהם יצחק ויעקב והאימהות שרה רבקה רחל ולאה וכל התרחישים שבחלקם אינם מחמיאים ביותר, כיחסי שרה והגר, ישמעאל ויצחק, יעקב ועשו (ענין הבכורה והברכה). קנאת אחים ושנאתם וכוונתם להמית את יוסף. על תרחישים אלה אמרו:
יד אלוהים בדבר. וזה קורה גם בהפרדת ישמעאל מיצחק על-ידי אברהם ובהפרדת יעקב מעשו על-ידי יצחק ובמעשי בני יעקב עם יוסף. במות יוסף תם ספר בראשית ומתחיל ספר שמות שם יסופרו תולדות עם ישראל. למדנו עוד כי האדם איננו נצחי, רק מעשיו הטובים שמותיר לאנושות הם נצחיים.
לעם ישראל יש יסוד להאמין כי מורשת אבותיו, הנציחה אותו כעם שהצליח בזכותם לשרוד כעם אלפי שנים למרות מזימות שונאי ישראל לדורותיהם להכחידו.
מוּסַר הַשְׂכֵּל מִן הַכָּתוּב נִלְמַד שֶׁאֵין מַנְהִיג שֶׁחַי לָנֶצַח לָעָד
לַשַּׁוְא בְּנֵי אֱלִים מַרְבֵּי שִׂיחַ הַטּוֹעֲנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָשִׁיחַ
כְּבַאֲרָם נַהֲרַיִם וּבַאֲרָם צוֹבָא בְּשִׁלְטוֹן רֶשַׁע וּמַעֲשֵי תּוֹעֵבָה
שָׁמָּה יְהָלְלוּ מְשִׁיחַ שֶׁקֶר גַּם הַנּוֹהֵג כְּחַיָּה בִּדְמוּת אָדָם
רָאוּי לָאָדָם לָדַעַת וּלְהַאֲמִין שֶׁיֵּש בַּשָּׁמַיִם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים
אֵין מִפְלַָט מִיָּדוֹ זְרוֹעוֹ אֲרֻכָּה לַמִּינִים וְלַמֻּשְׁחָתִים תְּעוּקָה
כִּי הַמֻּסְתָּר מֵעַיִן בְּעֵינָיו גָּלוּי וְהַמֻּשְׁחַת יִהְיֶה בְּפַחַד שָׁרוּי
רוקְמֵי מְזִמָּה וּמַעֲשֵׂי תּוֹעֵבָה יִזְכּוּ בָּם עוֹשֵׂיהֶם "בְּרֹבאַהֲבָה"
וּלְעוֹלָם לֹא נֶחֱדַל מְהַגְשָׁמַת מַטְרָתֶנוּ
לִהְיוֹת אוֹר לַגּוֹיִים עַתָּה בִּתְקוּפָתֶנוּ
