היום, כאשר ראשי ערים יוצאים ובאים במשרדי חקירות של המשטרה, מעניין לסקור עסקה של קניית מגרש בגוש-דן. אולי אפשר ללמוד מכך משהו על ניהול נדל"ן והשבחתו. לי, בכל אופן, אין שום פרטים על עסקות שוחד ועבירות. לי נודעו רק עובדות ורק על מגרש אחד.
שלוש אחיות ירשו מהוריהן מגרש. במשפחה נהגו לקרוא לו "הדונם שלנו", למרות ששטחו היה קצת יותר קטן - 924 מ"ר. הרשות המקומית, שהייתה מועצה והתפתחה לעירייה, לקחה נתח מפה ונתח משם בשביל להרחיב את הכביש ובכדי לתת מעבר להולכי רגל. השטח של "הדונם שלנו" הצטמצם ל-702 מ"ר לבניה. בגוש-דן זה שטח נאה.
על המגרש היה בית קטן ושתי חנויות עלובות. אלה לא הכניסו הרבה משכר הדירה ושלוש האחיות החליטו למכור את הירושה. לאחת הייתה בת להשיא, לשניה נכד שזקוק לכסף והשלישית סתם לא רצתה לסרב לקבל סכום נאה.
האחיות ניהלו משא-ומתן עם קבלנים. אחרי חודשים לא קלים, הגיעו להסכם, אבל קודם לכן שאלו שמאי כמה דירות אפשר לבנות על "הדונם שלנו". זה נתון חשוב במשא-ומתן נדל"ני. התשובה הייתה "16 עשרה דירות, אולי 17". עם הנתון הזה הלכו האחיות לעורך דין, שינהל את המשא-ומתן והגיעו להסכמה ושביעות רצון.
לא עבר זמן רב והן הופתעו: הקבלן, שקנה את המגרש, פנה לעירייה וביקש לבנות 45 דירות. קטנות, אבל ארבעים וחמש! "איך זה אפשרי?" - הן שאלו בפליאה רבה. הקבלן לא קיבל את מבוקשו, אבל הוא עדיין מתמקח על 37 דירות...
האחיות, שמגלות עניין, רכילותי, ב"מגרש שלנו" לשעבר, מצאו שהמגרש עובר הליכי תכנון ואישור. לוועדת בניין ערים הוגשה תוכנית למגרש בן 924 מ"ר ולא 702 מ"ר. הבדל, שמשמעו כסף רב. הוועדה אישרה את התוכניות למגרש ה"מוגדל" ורק אחרי האישור, הוגש ערעור והמגרש הוקטן בחזרה לממדיו החוקיים.
האחיות, שתהו על התהליכים שהמגרש עובר, הפסיקו לתהות כאשר ראו בטלוויזיה את מצעד ראשי הערים הנחקרים. אולי המגרש שלהן נמצא באחת החקירות? אולי.
שפה של מאכערים הדברים ששמעתי על המגרש, הזכירו לי אירוע מעברי, שקשור גם הוא בנדל"ן. למען הדיוק, מינהל מקרקעי ישראל. היה זה לפני שנים רבות למדי והייתי צריך לעשות פעולה בשביל דירה בגבעת שמואל. סייעתי אז לבני המשפחה הקרובים בענייני נדל"ן וכך מצאתי את עצמי במשרדים הצפופים של המינהל בדרך מנחם בגין בתל אביב, או אולי הרחוב נקרא עדיין דרך פתח תקוה.
התייצבתי במשרדו של הנציג וביקשתי להשלים פעולת היוון או אישור זכויות. מכיוון שהדירה לא עמדה בפני מכירה והעניין לא היה דחוף, שמחתי לשמוע את האיש אומר: "במקרה, התיק מונח על שולחני". יצאתי עליז וטוב לב.
עברו חודשים ספורים ומאום לא אירע. חזרתי והתייצבתי במשרדים הצפופים והגעתי לאותו נציג מוּכר. הסתכל בי במבט רציני ואמר: "במקרה, התיק מונח על שולחני". הפעם לא חייכתי. "אם זה מונח על שולחנך, מדוע זה לא מסתדר?" ביקשתי לדבר עם הממונה עליו ופרשתי בכעס.
עבר זמן רב עד שהבנתי את פשר הדברים. בשפת
מאכערים, האיש של המינהל ביקש ממני שוחד. כאשר הייתי במשרדו, לא הבנתי מה ביקש ממני, כי אינני דובר את השפה הזאת. האם המינהל השתנה מאז? נדמה לי שרק השם התחלף, רשות מקרקעי ישראל. הפקיד, אולי יצא לפנסיה...
