כל עורך-דין מתחיל, בתחום הפלילי, יתן עצה משפטית ללקוחו - שעה שנחקר הוא, בחשד לביצוע עבירה פלילית, במשטרה - כי אם אין ראייות מוצקות של ממש נגדו, הרי מוטב ינקוט הוא, בדרך השתיקה. מימוש זכות השתיקה הינה זכות המוכרת, כזכות יסוד במשפט הפלילי, כאשר - בדרך כלל - עושה בה שימוש מי שיש לו מה לחשוש ולהשיב תשובות ענייניות, לחשדות המוטחים בו, אגב חקירתו במשטרה, בחשד של ביצוע עבירות פליליות.
המשפט הפלילי במדינת-ישראל, אמון על העיקרון, לפיו:
"אדם הוא בחזקת זכאי, אלא אם כן הורשע הוא, בפסק-דין חלוט בידי בית המשפט". מי שלא הורשע בפסק-דין חלוט, בידי בית משפט בישראל, הינו בחזקת זכאי לחלוטין.
הדברים נכונים גם, באשר למי שיצא מלפני בית המשפט, כשבית המשפט פסק, כי הוא: "זכאי מחמת הספק". אומנם, מדובר בזיכוי עם כתם מוסרי מסוים,
אולם משלא הורשע אדם, בידי בית משפט ואפילו יצא הוא, "זכאי מחמת הספק", בפסק-דין חלוט, הרי דינו, כדין מי שיצא זכאי, בדינו. הדברים נכונים, גם באשר למי שהחקירה המשטרתית בעניינו הוא, לא הבשילה כדי הגשת כתב-אישום נגדו לבית המשפט, אם בידי מערכת התביעה המשטרתית ואם בידי פרקליטות, זו או אחרת. רבות ושונות הן הסיבות היכולות להביא לכך, כי מי שנחשד בפלילים ונחקר במשטרה, אין מוגש - סופם של דברים - כל כתב-אישום בעניינו, לבית משפט השלום וגם/או לבית משפט המחוזי.
אחת מן הסיבות היכולה להביא לכך, כי לא יוגש כתב-אישום נגד מי שנחשד בפלילים ונחקר במשטרה, הינה העובדה, כי הוא שמר - בחקירתו במשטרה - על זכות השתיקה.
בואו ונהיה הגונים ונדבר גלויות, דברים כנים, עין נגד עין. מי שאין לו מה להסתיר מהמשטרה, אינו מנצל זכות השתיקה. הוא מספר למשטרה, כל הידוע לו, אודות החשדות המועלים והמוטחים נגדו. מי שאין לו מה להסתיר מהמשטרה, משיב - עניינית ובאופן ישיר - לכל שאלה ושאלה, העלולה להחשיד אותו וגם/או לסבך אותו בפלילים, שכן אין לו, לכאורה, ממה לחשוש. השאלה הנשאלת, בענייננו אנו, הינה האם יש להתיר לפוליטיקאיים, שמבקשים להנהיג אותנו ולקבוע אורחות חיינו, מעשה של יום יום ועניין של שעה בשעה -
להבדיל מאזרחים "סתם" - לעשות שימוש בזכות השתיקה, תוך שצל של חשד בדבר היותם מעורבים, לכאורה, בפלילים, ילווה אותם כל תקופת הקריירה שלהם, כפוליטיקאיים מן המניין. פוליטיקאים אלה ימשיכו "לנוע בשטח", תוך שציבור בוחריהם בכוח, יחיו כל חייהם, תחת הרושם ותחת החשש, שהם בוחרים מי שהייתה להם, יד ורגל ומעורבות של ממש, בעניינים פליליים. לדידנו אנו, פוליטיקאי שנחשד בפלילים וזומן לחקירה במשטרה, בגין חשדות אלה ובחר בזכות השתיקה,
חייב לדעת, כי בחירתו, בזכות השתיקה, עלולה לעלות לו, בהמשך הקריירה הפוליטית שלו. כך יווצר מצב דברים פוליטי חדש בישראל, לפיו, פוליטיקאי שבחר בזכות השתיקה, בחקירתו במשטרה, לא יוכל עוד להמשיך ולכהן, בכל תפקיד ציבורי, בחיים הפוליטיים השותפים. יצחק (בוז'י) הרצוג נחקר, בשעתו, במשטרת ישראל, בחשד למעורבות בקשר לעבירות פליליות, לכאורה, שבוצעו, בעניין עמותות
אהוד ברק, בבחירות לראשות הממשלה בשנת 1999.
יצחק (בוז'י) הרצוג, בחר - בחקירתו במשטרה, בעת שנחשד בדבר ביצוע עבירות פליליות, הקשורות לעמותות ברק, שהוקמו בקשר לבחירות לראשות הממשלה, בשנת 1999 - לשמור על זכות השתיקה. כתוצאה משמירתו של יצחק (בוז'י) הרצוג על זכות השתיקה, החליט היועץ המשפטי לממשלה, דאז,
אליקים רובינשטיין, לסגור תיק החקירה שנפתח נגדו, מחוסר ראיות מספיקות. יודגש ויצויין, כי יצחק (בוז'י) הרצוג, לא טוהר מכל אשמה ולא נקבע, כי תיק החקירה המשטרתית נגדו נסגר, מחוסר אשמה. עובדה זו לא מנעה מהרצוג להגיב - בסיפוק - להחלטת היועץ המשפטי לממשלה ולומר לתקשורת, דברים, בנוסח זה:
"אני שמח שעכשיו ידוע לציבור מה שטענתי לאורך כל הדבר - כי לא ביצעתי כל עבירה". יצחק (בוז'י) הרצוג, רוצה לכהן - לאחר הבחירות הקרובות, האמורות להתקיים בחודש מרס, שנה זו - כראש ממשלת ישראל.
השאלה הנשאלת היא, אם ראוי שראש ממשלה מכהן, יהיה מי שתיק חקירה משטרתית נסגר נגדו, מחוסר ראיות מספיקות. היו כבר תקדימים כאלה, בעבר. גם ראש ממשלת ישראל לשעבר,
אריאל שרון ז"ל, כיהן, כראש-ממשלה, שעה שעננת של ספיקות, הייתה תלויה מעל לראשו, שעה שתיק חקירה פלילית, בעניינו הוא, נסגר בשל חוסר ראיות מספיקות ולא בשל כל נימוק אחד ויחיד - חוסר אשמה.
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט", כתב המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, בפואמה המפורסמת שלו, "בעיר ההריגה". השאלה העולה לדיון ציבורי, לקראת הבחירות הקרבות, הינה - האם אין מקום לשנות, נורמות מושרשות ופסולות, ברקמת חיינו ולמנוע מפוליטיקאים, שנחשדו בפלילים - אשר לא הוגש נגדם כתב-אישום, בגין ניצול זכות השתיקה, על-ידם (ללא כל קשר ובנפרד, מעניינו הפרטיקולארי, של ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג) - מלהמשיך בקריירה פוליטית שלהם,
משל לא ארע דבר והם לא התנהגו, בחקירה המשטרתית, כפי שנוהג - בכל הכבוד הראוי - פושע פלילי, מן המניין, המתעמת עם חוקרו ומפעיל נגדו שיטות שיבוש חקירה, חוקיות, לכל דבר ועניין, משל עצמו.