"וימות יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו". ומובא במדרש: אף על-פי שמתו השבטים אלוקיהם קיים. וצריך להבין, הקב"ה חי וקיים הוא, מלא רחמים הוא, אין נסתר ממנו ואין נעלם. ומה הם דברי המדרש התמוהים האלו?
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, על-ידי מעשה על בעל מידות גדול שישב עם תלמידיו במקום מבודד, והיה מחזקם במוסר ובדרך נכונה אשר בה ישכון אור. בתוך דבריו פנה לאחד התלמידים וביקש ממנו ללכת לנהר ולהביא מים לשתות. הלך התלמיד דרך ארוכה וחזר עם כלים ריקים בלי מים, שאל אותו רבו: איפה המים? אמר לו תלמידו: כל בנות ונשות העיר היו בנחל וכיבסו את בגדיהם וכל המים היו מלאים קצף וסבון, ולכן לא יכלתי להביא מים כאלו.
המשיך הרב בשיעורו, ואחרי זמן מה, ביקש מהתלמיד שוב: לך לנהר להביא מים. הלך התלמיד ושוב חזר עם ידיים ריקות, שאל אותו רבו: מדוע לא הבאת מים? ענה ואמר לו: איך שהגעתי לנהר, עברה כיכרה של הפריץ עם עשרות סוסים רתומים לה, וכל מי הנהר היו רדודים מלאי בוץ. המשיך הרב בדבריו, ואחרי זמן שוב שלח את התלמיד להביא מים לשתות, הלך התלמיד וחזר הפעם עם כד מלא במים. אמר הרב לתלמידים: ראו, גם כשרואים את המים מלאים בסבון או רדודים ומלוכלכים בבוץ, בשביל לזכות לשתות מהמים צריך לחכות שהליכלוך ישקע למטה, ואחרי ששוקע המים ראויים לשתיה.
אם כך, המידה הגדולה והחשובה היא סבלנות, לחכות, מה שהשכל לא עושה הזמן עושה, לזמן יש כוח יותר מכל כוח אחר, בזמן שעובר הסבון, מתאדה ושוקע, הבוץ שוקע וכל לכלוך מתאדה מהמים.
יש זמנים בחיים שעילת העילות וסיבת הסיבות גוזר עלינו התמודדויות מסוימות: פעם בסבון, פעם בבוץ, להתייאש ולא לחזור לנהר לחפש מים. אבל זו לא הדרך, קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה', אין יאוש, עם כוח הסבלנות הכל ישקע והאמת היא נר לרגלינו והיא תנצח. את החושך מגרשים רק עם האור, כמה מכות שנכה את החושך, החושך לא ילך, אבל כשנדליק את האור, החושך ידחק וילך.
זה זמן חדש אשר אור חדש תאיר על ציון, ובע"ה מפה ולהבא כותבנא לטבא. הקב"ה הושיע אותנו באמריקה וכל הקמים לרעה, הקב"ה הפר עצתם וקילקל מחשבתם. בארץ הקודש מיום ליום האמת הנעדרת הולכת ומתגלה. נשתדל לחזק ולהתחזק, גדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו, דרשתי ה' וענני ומכל מגורותי הצילני, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.
