ההתקוממות הכללית כנגד אותן פרשיות-שחיתות של נבחרי-ציבור, הפושות במדינה חדשים לבקרים, אינה יכולה שלא להזכיר התקוממות שכזו עוד מלפני שישה עשורים. מסתבר כי זכות ראשונים למלחמה בשחיתות שמורה ל"שורת המתנדבים" דאז, שנוסדה בתחילת שנות החמישים על-ידי קבוצת סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, ושהציבה לה כיעד מלחמת-חורמה כנגד דרכי-ניהולה המעוותות של המדינה בחיתוליה.
עם "השורה", שהייתה בעלת מודעות חברתית ופוליטית, נמנתה קבוצת אינטלקטואלים צעירים, כשמייסדיה היו אליקים העצני וחנן רפפורט. במרוצת הזמן הצטרפו אליהם ד"ר שמעון אפלבאום, עו"ד
יצחק זמיר (לימים שופט בית המשפט העליון), פרופ' ישעיהו לייבוביץ', ד"ר שלמה סימונסון, אפרים קציר (לימים נשיא המדינה) והמשורר יצחק שלו. ראוי לציין שה"שורה" פעלה ללא שכר וכגוף א-פוליטי.
המקרה הראשון מאבקי ה"שורה" התנהלו, בין השאר, כנגד השוק השחור שהתפתח בעקבות משטר הצנע, נגד אפליית העולים החדשים, נגד כשלים במערכת הפוליטית ובמינהל הציבורי, ונגד עבירות של "הצווארון הלבן" והעדפת מקורבים.
המקרה הבולט הראשון, שבו יצאו אנשי ה"שורה" כנגד אישיות רמת-דרג, התייחס לח"כ ישראל שלמה בן מאיר, שכיהן כסגן שר הסעד מטעם תנועת "המזרחי". לידי ה"שורה" הגיע מידע, לפיו היה בן מאיר מעורב בהברחתם של שעוני-יד בתוך קופסאות של בשר כשר, ובמכירתם לצורך רווחים מפלגתיים במחירים מופחתים. ה"שורה" התלוננה על כך בפני ראש הממשלה דאז, משה שרת, שהעביר את תלונתה ליועץ המשפטי לממשלה, שהורה לפתוח בחקירה.
אז כהיום בשנת 1955 הגיעה ה"שורה" לאחד משיאי-מאבקה, עם פרסום "הסכנה אורבת מבפנים" - מורה-דרך להגינות ציבורית - שבה נידונה הנורמה הכללית הראויה להתנהגותם של פקידי הציבור ונבחריו. בין ההדגמות הרבות להתנהלות בלתי-ראויה סופר בחוברת על העדפות שהוענקו על-ידי סגן המפקח הכללי של המשטרה, עמוס בן-גוריון, לשלושה קבלני-בניין ואנשי-עסקים מקורבים, במגמה לסייע להם בעסקיהם.עם משרד הביטחון. הפרשה עוררה הדים ציבוריים רבים והגיעה אל כותלי בית המשפט, וכל השאר היסטוריה..
מאז זרמו מים רבים בירקון המעופש, גם אם אין כל חדש מתחת לשמש. במידה רבה ניתן, לדעתי, לראות בעמותת "אומץ", הלוחמת כיום ללא חת בשחיתות, את ממשיכת דרכה של "שורת המתנדבים" מאותם ימים רחוקים.
