הרכבת ממשלה אינה תחרות "רה"מ נולד"

מאז תחילת מערכת הבחירות עסוקה התקשורת בניתוח עניין "גושים פרלמנטרים" (ימין-שמאל) ובכלל זה בשאלה על מי אמור נשיא המדינה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה אחרי הבחירות. כולם עסוקים בספירה של מנדטים (על-פי תחזיות שעד היום מעולם לא הוכיחו עצמן חודשיים לפני בחירות). מחלקים לגושים ומקטלגים מפלגות. מנחשים מה יגידו לנשיא לאחר הבחירות וקובעים את זהות ראש הממשלה הבא כפועל יוצא מתרבות הניחוש. דווקא חוק יסוד הנשיא וחוק יסוד הממשלה נותנים תשובה ברורה לשאלה של סמכויות הנשיא ומרחב שיקול דעתו. סעיף 7(א) לחוק יסוד הממשלה קובע: משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה - בתוך 14 ימים מיום הפטירה סעיף אחר בחוק יסוד הממשלה עוסק במפורש בהטלת התפקיד לפי בקשת רוב חברי הכנסת: סעיף 10 (א) לחוק יסוד הממשלה (עוסק בעניין זה שאינו מעניק שיקול דעת לנשיא בניגוד לסעיף הקודם שציינתי): הודיע נשיא המדינה ליושב-ראש הכנסת, לפי סעיף 9(א), שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, או שהטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת לפי אותו סעיף וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא בתוך 28 ימים שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי סעיף 13(ד), רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, והכל בתוך 21 ימים מיום הודעת הנשיא, או מהיום שבו עברה התקופה לפי סעיף 9(ג), או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי העניין הוגשה לנשיא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יטיל הנשיא, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצוין בבקשה. שני סעיפים אלו מעידים כי זוהי סמכותו הברורה של הנשיא ותלויה בשיקול דעתו הבלעדי וקובעים בברור מתי נשללת בפועל סמכותו הבלעדית של הנשיא בהקשר זה. בשנים האחרונות הפכה התקשורת (והנשיאים מושפעים, לא מעט, ממנה) את תהליך ההתייעצות לסוג של תוכנית ריאליטי בדומה ל"כוכב נולד", רק שהפעם מדובר ב"ראש ממשלה נולד". כל העניין המהותי הפך לספירת אצבעות. כמה ממליצים על זה וכמה על אחר/ת. ממש זילות של מוסד הנשיאות וחובת ההתייעצות. זו(חובת ההתייעצות) אינה רק זכותו של הנשיא אלא גם חובה שהטיל עליו המחוקק בהקשר לזהות מרכיב הממשלה. לשמוע ולהשמיע. לבחון היטב מה הסיעות השונות מציעות כפתרון לבעיות הניצבות בפני המדינה. כיצד ניתן לגשר על הפערים בין סיעות שונות כדי להביא ליתר אחדות וליתר משילות. ובעניין המספרי: הנשיא אינו מחשבון כיס המונה קולות אלא חייב לשמוע לא רק על מי מבקשות הסיעות השונות להטיל את הרכבת הממשלה אלא גם עם מי לא יהיו מוכנים לשבת. למי לא יצטרפו בשום מקרה. כך שגם באריתמטיקה יש מרחב תמרון. רק במקרה של כישלון בהרכבת ממשלת או במקרה והנשיא חושב שאין בידי אף לא אחד מחברי הכנסת היכולת להרכיב ממשלה ולזכות ברוב סופרים (על-פי החוק) 61 חכי"ם תומכים ומתבטל שיקול דעתו של הנשיא. בין שיקולי הנשיא צריכה לעמוד הערכתו מי יכול להרכיב ממשלה ומי לא. מכאן נולד הבטוי גוש חוסם. כאשר רוב מבין חברי הכנסת מודיע לנשיא כי בשום מצב לא יתמוך בממשלה שמאן דהוא יעמוד בראשה. . כמו במקרה רבין ב-1992 שגייס רוב מבין חברי הכנסת (העבודה, מרץ והסיעות הערביות) המתנגדים לשבת בממשלת שמיר. נהוג לומר שב-2009 קיבל הנשיא פרס המלצות של יותר מ-61 חכי"ם להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו ולכן נאלץ להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו ולא על לבני שסיעתה הייתה גדולה יותר. לטעמי, לא כך הדבר. השאלה שהייתה צריכה להישאל ב-2009 הייתה מה יקרה אם יטיל את הרכבת הממשלה על לבני. האם הסיעות השונות מגוש ה-61+ של נתניהו יסרבו לשבת בממשלה בראשותה של לבני. אם זו הייתה דעתם ברור שאין להטיל עליה את מלאכת הרכבת הממשלה אלא על נתניהו. רק וטו של 61+ חייב להטיל על נתניהו. היעדר פסילה מישיבה בממשלה בראשות לבני איפשר הטלה ראשונה על לבני לבין 61 ממליצים על מועמד/ת כלשהו. משהייתה נכשלת הכדור היה מועבר, על-פי החוק, לנתניהו. בשולי הנושא הקודם - האזנתי לתוכניתו של רזי ברקאי בה עסק בשאלת הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על-ידי הנשיא. רזי שב ושאל את אריה שומר, מנהל בית הנשיא בתקופת הנשיא ויצמן, כיצד חש ויצמן שלא היה מתומכיו הגדולים של נתניהו כאשר הטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה ב1996 ולא על יריבו שמעון פרס. אלא מאי, בבחירות 1996 התקיימה בחירה ישירה לראשות הממשלה ונתניהו ניצח בפער של כ-30000 קולות ולנשיא לא היה שום מעמד בעניין ראש הממשלה. הצורך להפעיל שיקול דעת אמתי היה בבחירות 2009 בהן זכתה קדימה ב28 מנדטים והליכוד ב-27 .