המונח "מדינה יהודית" הועתק מהחלטת האו"ם. לולא כן היינו קוראים לה "מדינה עברית", כמו כל התארגנות ביישוב, שהבחינה בין בני היישוב העברי ובין היהודים בעולם.
במגילת העצמאות הוכרז שהמדינה היא דמוקרטיה: "לא יהיה שום הבדל בין האזרחים לפי גזע, דת או מין": המדינה היא של כל אזרחיה. לאו"ם ולהכרזה לא הייתה שום כוונה לקבוע שחוקי הדת היהודית ישתלטו על המדינה, וברור שבין אזרחיה יהיו גם לא יהודים. המדינה הדמוקרטית תונהג על-ידי תושביה: הם ורק הם.
לעומת זאת בהגדרה של ישראל כ"יהודית ודמוקרטית", ועוד יותר ב"חוק לאום" כוזב (שהרי כל היהודים שייכים ללאומי מדינתם) נשקפת סכנה אמיתית לדמוקרטיה, לשוויון ולחופש הדעה.
בחוק הבחירות הקיים יש סעיף מיוחד שהוא אנטי-דמוקרטי בעליל. הסעיף הזה קובע שכל מי שמתמודד לבחירות מחויב להצהיר שלא יפעל נגד ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". לא די שהמועמד לכנסת נשבע אמונים למדינת ישראל, אלא עליו להתחייב לא לשנות את הפרשנות לאופי "היהודי" של המדינה!.
על-פי התחייבות כזאת, מי שיציע חקיקת חוק נישואים ללא הגבלות מוצא אתני ודתי על זוג המבקש להתחתן - יואשם שהוא מפר את התחייבותו "לא לפעול נגד ישראל כמדינה יהודית..."
וכך יואשם גם מי שידרוש שהגירושין יינתנו על-ידי בית משפט ולא על-ידי גבר עקשן המוכן לשבת בבית סוהר ולא "לשחרר" את האישה. הדרישה מכל מועמד שלא יפעל נגד "יהודית ודמוקרטית" אינה חוקית. היא מתאימה למשטר של
קוריאה הצפונית.
הדרך לבטל דרישה בלתי דמוקרטית זו היא להגיש רשימה לכנסת, שתסרב להצהיר זאת, ואם הרשימה תיפסל - היא תעתור נגד הסעיף הדורש זאת. הבחירות
ב מ ד י נ ה ד מ ו ק ר ט י ת נועדו להציג את השקפותיהם של המועמדים, ולא כדי לחסום השקפות המביעות זכויות אדם יסודיות, שקבע האו"ם, והובטחו גם במגילת העצמאות.
