אינני יודע, אינני יכול לדעת, מה יהיה מחר בפריז, במרסיי, בבורדו, בשטרסבורג. אין לי יותר ניסיון משיש לצרפת בהפיכת מיליוני אנשים ונשים ללוחמים חמושים רק בשבועה לא לתת לטרור לעבור. יש לי יותר ניסיון מאשר לצרפת בלהיות מטרה למטווח נפשע בו יורים בקורבן מזדמן כדי להמית בפחד את הקורבן המסומן. יש לי יותר ניסיון מאשר לצרפת בריכוז כל מה שאפשר במודיעין, באיתור, בסיכול, במלחמה בראשי הצפעונים, במיטוט קניהם, ברדיפה חסרת הפשרות בארס ובהרס של הטרור הזוחל במחשכים לתוך רחובות האזרח וסמטאותיו.
לא שצרפת לא ידעה טרור עד הנה. ידעה, אך אין להשוות. אבל מכל מקום אין לי ניסיון יותר מאשר לצרפת חסרת הניסיון ביצירת חומה הדוקה של מר וגברת צרפת החוברים יחדיו מתוך תחושה המתעוררת בעוצמה נדירה כי סוף דבר על החומה הזאת יתנפץ הגל העכור של השנאה הבלתי אנושית ההופכת מסוממי נקם ומוכי הזיה אפוקליפטית למכונות הרג היודעות לשתק מדינות ברצח קורבנות ספורים.
זאת חומה עליה כתוב אנחנו לא מפחדים. זאת חומה עליה כתוב כולנו שרלי הבדו. זאת חומה עליה כתוב אנחנו כולנו יהודים. זאת חומה עליה כתוב כי המעדניות הקטנות והגדולות, החנויות והשווקים כולם כשרים, כולם מרכול ההרג בווינסן. זאת חומה עליה כתוב כי אנחנו כולנו השוטר המוסלמי שהתחנן על חייו וחוסל כחיית שדה על מדרכות התרבות. זאת חומה עליה כתוב אנחנו כולנו השוטרת בה ירה הרוצח מתוך זעם על שלא עלה בידו לרוקן את מחסנית רובה הסער שלו בכיתה של בית ספר יהודי.
זאת חומה עליה כתוב כי אנחנו כולנו הבחור האפריקני שחרף נפשו להציל לכודים במלכודת ההרג של רוצח מטורף. אין לנו יותר ניסיון מאשר לצרפת בלכתוב את כל זה על אותה חומה אנושית שאין לה מטה כללי, שאין לה פיקוד עורף, שאין לה מכונה משומנת של יחסי ציבור וקידום מיזמים, אלא משהו אחר לחלוטין שנולד לתוך התעוררות ממנה עושים בני האדם את החרות למשהו שיש לו משמעות קיומית אישית מובהקת.
אני מתבונן בצרפת זאת בלי פטרוניות נמהרת, כבגילוי מעורר השראה, בלי לומר לעצמי מה זה אומר על מה שיהיה מחר ומחרתיים, ומה זה יועיל, ואיך זה ישפיע על המצביע אשר עתיד ללכת לקלפיות ולתת ביטוי לזעם, או לתסכול, או לכמיהה לפתרונות פשטניים למצוקה שהיא מורכבת הרבה יותר משאפשר להעלות על הדעת. התגובה הראשונה הספונטנית ההמונית המשדרת אחדות מאופקת מול השתוללות חסרת רסן היא לא רק אצילה כשלעצמה אלא כנראה גם הנשק היעיל ביותר שאפשר למצוא במאבק שאיש אינו יודע אל נכון איך לנצח בו מול הטרור זורה התדהמה וכופה הכניעה.
יהודי באשר הוא שם נשאר האחר הנצחי. יורים בו כי הוא אחר. יניחו קברים על קברו אבל רחוק מאתרי האבל יאמרו בלחישה ויאמרו גם בקול, כי הזרים הם הרוצחים והזרים אשמים שהם נרצחים, ופרימיטיביות ששום קידמה עוד לא הצליחה לעקור אותה משורש תמצא ק"ן טעמים להוכיח שצריך להיפטר גם מן הרוצחים וגם מן הקורבנות.
הקלאסה הפוליטית הנבנית על הפתולוגיה המוכרת הזאת, עלולה לראות בחומת המגן הנהדרת שהקימה צרפת בשעה אחת גדולה של נשימת חרות מעוררת השראה חומה של כניעה, של רפיסות, של חולשה, ותחזר אחרי חולמי הגברתנות בהקיץ כפי שהיא עושה זאת מימים ימימה. אבל משום מה, עכשיו, ברגעים אלה, אני חש כאילו החומה תעמוד גם בפני ההפגזה של הקיצוניות היורה קסנופוביה [שנאת זרים] במטחים גוברים, כל אימת שנראה לה כי השעה הוכשרה לכך. אני מתפלל כי שעתה היפה של צרפת תפרק את קני הארטילריה הזאת גם הם. Vive La Liberte.
