הרבה מילים נשפכו במהלך הימים האחרונים מאז הפיגוע הנוראי בפריז. מומחים למיניהם פרשו את משנתם הביטחונית או המדינית וניסו למצוא את החוט המקשר בין כל האירועים הטרוריסטיים.
לדאבון הלב, נקודה אחת לא הובלטה דיה: המדובר במלחמת תרבות, מלחמה בין תרבות מתקדמת, ליברלית ודמוקרטית לבין תרבות פרימיטיבית, תרבות של מסגדים בהם שוטפים את מוחותיהם של רבבות צעירים ולא רק, אנשים המקדשים את מוות במקום החחים, מפלצות המתהלכות בערים העולם כדי לזרוע הרג ופחד, לכונן ממלכה איסלאמית-דתית פנטית.
הניסיונות של אחדים מן המומחים המנסים להסביר את ההתגייסות ההמונית לארגוני הטרור האיסלאמיים דרך הפריזמה של מצוקה כלכלית, חברתית, חוטאים, לעניות דעתי, לאמת.
הקביעה הגורפת של פרשנים מסוימים שמא רוב מכריע של המוסלמים באירופה אינם טרוריסטים, ייתכן שהיא נכונה. אין ודאות שהפרשנים מסתמכים על הנתונים מדעיים, אך נניח שכן הם צודקים. הבעיה היא שרוב מכריע של המוסלמים באירופה, וודאי בצרפת אינם עושים דבר כדי לעצור את תופעה הטרור האסלמי. לא כל המוסלמים הם טרוריסטים, ברם כל הטרוריסטים הם מוסלמים. עובדה זו חייבת להדאיג את מנהיגי מדיניות אירופה. הפיגוע הנוראי בצרפת שם קץ לעידן התמימות של הדמוקרטיה הליברלית, ללא הגבלות ממשיות, דמוקרטיה שיש בה זכויות מפליגות אך אין בה מנגנוני פיקוח ובקרה ממשיים.
ארה"ב לאחר 2001 התעוררה בדיוק מאותו חלום רע שהצרפתים התעוררו ממנו לפני יומיים. מאז ה- 11.9.2001 ארה"ב אינה אותה מדינה שהכרנו לפני הפיגוע הנורא. שירותי הביטחון ומנגנוני אכיפת החוק פועלים בצורה ענפה ביותר, כולל הפרות בוטות של זכויות אדם כפי שנוכחנו לדעת מפרסומי אדואק סנודן, אשר המחיש לעולם מה היקף הפעילות של שירותי הביון האמריקנים שאינם בוחלים בשום אמצעי כדי להתמודד עם הטרור המאיים על ארה"ב.
אירופה היא ליברלית למדי, יש האומרים יותר מידי. הפיגוע בצרפת ישנה מן היסוד את התייחסות המנהיגים לתופעת הטרור. גם אם חוקות ומיני סדרים המקשים כביכול לנקוט בצעדים נגד הטרוריסטים האסלמיים, נחשבים למכשול, הרי שאין יותר קל מלשנות אותן. כל מעשה בני אדם, כל חוקה וכל תקנה ניתנות לשינוי כי החיים שווים יותר מכל עקרון אחר של הליברליזם.
אזרחי אירופה יבינו, אם כבר לא עשו זאת, שעם הטרוריסטים האסלמיים אין מה לדבר. דינם מוות. אין כל דרך לחנך אותם, אין כל אמצעי כדי לשנות את תפיסתם. אלה המשתעשעים שמא טיפול חברתי וכלכלי יעזור, טועה. טיפול זה הוא ארוך מאוד, אולי אפילו דור או שניים, ובינתיים אנשים מתים משום היותם יהודים או נוצרים או מוסלמים שאינם מסכימים לדרך המטורפת של הטרוריסטים.
יש ביכולם של שירותי הביון האירופיים כדי לאתר את אותם היוצאים וחוזרים מבסיסי הטרור המטורף בעירק או תימן או סוריה. במאמץ מכוון מטרה ניתן לצמצם את התופעה הזו למינימום. מי שיוצא, חייב לחזור הישר לכלא. יש בצרפת וגרמניה ובריטניה, וכד' מספיק מקום מאחורי סורג ובריח לכול אלה.
שירותי הביטחון באירופה חייבים להעז, בעידוד השלטון המרכזי, לחדור אל תוך מעוזי האיסלאם הרדיקאלי. ניתן לנקות את אורוות הרדיקליזם הדתי האסלמי. עם זאת, מי שמקווה לחיסול התופעה כולה, אינו מבין את המציאות. אלה הם אזרחים מו השורה בצרפת במיוחד. צחוק הגורל הוא שהקולוניאליזם הצרפתי תרום מלחמת העולם השנייה חוזר כבומרנג עתה. אלה אשר חיו תחת השלטון הקולוניאלי מורדים ומענישים את הקולוניאליסטים על כל אותן שנים. יש כאן ריאקציה דתית פרימיטיבית הנובעת באי-יכולת של רבים מבין המוסלמים להשלים עם חיי המודרנה. הסוציאליזציה ואזרוח מיליוני מוסלמים לא הצליחה, גם אם יקפצו כמה מומחים ויטענו, בפעם המי יודע כמה, שמרבית המוסלמים התאקלמו באירופה.
מי שמכיר את המציאות בצרפת, בבריטניה, בבלגיה, בכמה מארצות סקנדינביה, יודע היטב שמיליוני מוסלמים חיים בשולי החברה, תרתי משמע, ואינם מוכנים להיכנע למודרנה. הדת חשובה להם יותר מכל ערך אחר. הדת היא זו הדוחפת אותם לרצח. הדת מניעה אותם לפגוע בעיתונאים ולרצוח אותם משום שחופש ביטוי עבורם נעצר בשערי הדת.
לדאבון הלב, רכבת הטרור האסלמי יצאה מן תחנה. כדי לעצור אותה יש צורך בנקיטת צעדים דרסטיים מאוד, כולל שינויי חקיקה, הגבלות על זכויות וצעדים מודיעיניים משמעותיים. ולאחר כל אלה, עדיין הפתרון לא נמצא בהישג יד.
