החברים של הפלשתינים אינם החברים שלי, לכן, למרות הכאב על הקורבנות בנפש, קשה לי להזדהות עם אסונם של הצרפתים.
הכתובת על הקיר רשומה כבר כמעט ארבעים שנה. מה שהתחיל עם חומיני שקיבל מקלט וחסות בצרפת והמשיך במשטר הנורא באירן, בטאליבן באפגניסטן ופקיסטן, בחיזבאללה בלבנון, בפלשתינים המתאבדים ביו"ש, בחמאס בעזה, באל-קאעידה במגדלי התאומים בניו-יורק ועתה בשיא חדש ברצחנות גלויה, ללא כלימה ובושה, של דאעש.
למרות זאת קיבלו באירופה את המוסלמים בזרועות פתוחות, נתנו להם תנאי מחיה נאותים, תנאים סוציאליים כאילו נולדו שם ואפשרות לחיות לפי דתם ואמונתם.
העובדה שבארצות מוצאם של המהגרים כל הדברים האלו לא היו קיימים נתנה לאירופאים את התחושה שהם אנושיים, טובי-לב, רחבי ידיים ובעיקר נאורים.
אך המהגרים, בעיקר בניהם ונכדיהם לא חשו כך. הם מצאו את עצמם כלואים באותם גטאות שאבותיהם היגרו אליהם, אפשרויות תעסוקה חדשות לא נפתחו בפניהם ותחושת הקיפוח וההשפלה גברה. הנאורות האירופאית הייתה למען מצפונם שלהם בלבד ולא למען המהגרים ובניהם.
לכן חלק לא מבוטל מהמהגרים ובניהם נפלו קורבן לתעמולת השנאה של האיסלאם בכלל והקיצוני בפרט.
יש לזכור כי חוליות הטרור, דוגמת החוליה האחרונה בצרפת, חיות ומתקיימות על-רקע של אהדה ציבורית. רק כאשר רבים חפצים להביע את מחאתם על מצבם האישי והאתני קמות מתוכם קבוצות המביאות זאת לידי ביטוי במעשים. חלק גדול מהמעשים הם פסיביים, כגון הפגנות או מחאות שקטות אך חלק קטן נוטל את היוזמה הרצחנית. ללא האהדה הציבורית היוזמות הללו לא היו באות לידי ביטוי (רצחני) בשטח.
לצרפתים היה נוח לא לנקוט ביד קשה כנגד ההתארגנויות הרצחניות. הם האמינו כי "חנופה" לאיסלאם בכלל ולפלשתינים בפרט, במדיניות החוץ ובמדיניות הפנים, ירסנו את הטרור. יש לזכור כי רובו הופנה כלפי מטרות יהודיות וישראליות דבר שהגביר את האדישות הציבורית, כאילו זו מלחמה בין "כנופיות". את הרצח במרכול "כשר" בפריז הגדיר הנשיא הצרפתי כ"מעשה אנטישמי". כלומר: לא כנגד הצרפתים ממש אלא כנגד מיעוט מסוים בציבור הצרפתי: היהודים. ההיסטוריה מלמדת כי אחרי מספר "הגדרות" כאלה ימצא האשם ביהודים ולא ברוצחיהם.
הרצח בשבועון הסטירי הצרפתי תואר כפעולה כנגד חופש הדיבור והביטוי. אני בהחלט בעד
חופש הביטוי בכל דרך אפשרית, אך אני נגד חופש השיסוי, ההכפשה והלעג לחלשים ולמסכנים בחברה.
האם המאיירים והקריקטוריסטים בשבועון "הנאור" הנ"ל הציגו גם את ישו, אמו מרים ושליחיו, יוחנן ושאול, באופן נלעג? האם הציגו אותם במערומיהם? האם הציגו כך את בודהא או קונפוציוס? אני מנחש שלא. רק מוחמד, נביאם של המוסלמים, היה יעד ללעג והכפשה ולא רק מצדם.
אז המסכנים הללו שנעלבו קשות מהיהירות וההתנשאות של העיתונאים בשבועון זה הוכיחו להם כי התגובה לכך יכולה להיות רצחנית מאוד.
אולי הגיע הזמן שכל העיתונאים בצרפת ובכול העולם יבינו כי הם לא נבחרו להיות מורי הדור ומוליכי הציבור אלא אנשים שפרנסתם היא רק להביא לידיעת הציבור מידע אמין ועכשווי בלבד!
