מחכים להסברים

עוזי לנדאו, דוד רותם ויצחק אהרונוביץ. אלו שלושת הבכירים שהודיעו (נכון לכתיבת שורות אלו, לא כולל פאינה קירשנבאום המובנת-מאליה) שלא יתמודדו ברשימת ישראל ביתנו לכנסת ה-20 ושהם פורשים מהחיים הפוליטיים. שלוש ההודעות ניתנו ללא הסברים של ממש, אלא אם כן משהו כמו "מיציתי את עצמי" או "אני פונה לדרכים חדשות" נחשבים בעיניכם להסברים. כאשר פרשו לנדאו ורותם, חשבתי שמדובר באנשים הישרים הנוטשים מפלגה רקובה. אהרונוביץ קצת קלקל לי את התיאוריה הזאת: לא שנמצא בו רבב, אבל תסכימו שהוא לא בדיוק מהזן של לנדאו ורותם. מצד שני, בתור השר לביטחון הפנים הוא אולי יודע על פרשת פאינה קירשנבאום יותר מאשר הציבור הרחב, ולכן גם הוא מעדיף להתרחק מהחבורה של אביגדור ליברמן; או שמא ליברמן הראה לו את הדרך החוצה, כ"עונש" על כך שלא מנע את החקירה בכלל וערב הבחירות בפרט. כך או כך, מגיע לנו הסבר. שני שרים ויו"ר של ועדה חשובה בכנסת לא יכולים להודיע ככה סתם שהם פורשים, ועוד בעיצומה של חקירה נגד בכירים במפלגתם. מדובר בנבחרי ציבור מהשורה הראשונה, החייבים לומר לציבור את האמת – אם לא את כולה, אז לכל הפחות את חלקה.

חוץ מזה שבנק לאומי שילם לרשויות בארה"ב 1.9 מיליארד שקל בעקבות סיועו ללקוחותיו להתחמק מתשלום מיסים, אנחנו לא יודעים יותר מדי על מה שקרה שם. מי אישר, מה אישר, מתי אישר, למה אישר. הבנק מגונן על בכיריו כאילו מדובר היה באפרוחים רכים, ולא במי שהתגלו כנשרים שוחרים לטרף; כאילו הם עוברי אורח תמימים שנקלעו לשוד, ולא מי שלמעשה ביצעו בעצמם את השוד. לכולנו מגיעים הסברים מפורטים, משום שכולנו או לקוחות של בנק לאומי או בעלי מניות בו (אין גוף פנסיה/גמל שלא מחזיק במניות הבנק, וגם למדינה עדיין יש 6% ממניותיו), ולכן כולנו משלמים את מחיר השערורייה – בעמלות, בריביות, בירידת ערך המניות, בפגיעה בשמה הטוב של המדינה. מאחר שהבנק לא עושה שום רושם שהוא מתכוון לספק הסברים כאלו, טוב עושים היועץ המשפטי לממשלה והמפקח על הבנקים כאשר הם בודקים את הפרשה – ולו בשביל שנדע מיהם האחראים.

שלב הסיכומים הוא בדרך כלל הפחות-מעניין במשפטים, כולל בחשובים שבהם. לא זה המצב בדיון המחודש בתיק טלנסקי, ובמיוחד בנוגע לסיכומי ההגנה. מאחר שאהוד אולמרט לא עלה להעיד, ומאחר שההגנה הביאה מטעמה עד אחד בלבד - מומחה מחשבים - הרי שאת עיקר ההסברים והתשובות אמור עו"ד איל רוזובסקי לתת בסיכומיו בשבוע הבא (22.1.15). זו תהיה משימה לא קלה, מכמה סיבות. ראשית, ההקלטות: אולמרט נשמע אומר לשולה זקן כמה וכמה דברים שבהחלט מסבכים אותו. שנית, היומנים: יש תיעוד מזמן אמת על קבלת כספים ממשה טלנסקי ועל הוצאת עשרות אלפי דולרים שלא ברור לאן הלכו. שלישית, השתיקה: סיכומים אינם באים במקום עדות, ומה שאולמרט לא אמר בעצמו על הדוכן - יתקשה רוזובסקי לומר בשמו או במקומו. יהיה מעניין.

קצפו של השופט דוד רוזן יצא השבוע על הסניגוריה הציבורית, אשר התמהמהה במשך שלושה חודשים במינוי מי שיגן על מנחם מגן - מנאשמי פרשת הבנק המחתרתי בבורסת היהלומים. רוזן, שכידוע מתיק הולילנד אומר בדיוק את מה שהוא חושב ומאוד לא אוהב שיומנו מתרוקן לפתע, כינה את התנהלות הסניגוריה "שערורייה" ואמר שהיא מהווה בפועל שיבוש של ההליך. הסניגוריה התגוננה באומרה, כי סברה שמגן אינו ראוי לשירותיה, משום שהוא עתיר נכסים, ואם יופשרו רק חלק מאלו שחולטו (לפחות 8 מיליון שקל) - הוא יוכל לשכור עורך דין פרטי. מה שהסניגוריה לא סיפרה הוא, שאת הבקשה להפשיר את הנכסים ולשחרר אותה מהייצוג היא הגישה לרוזן רק ב-14.12.14 - חודשיים וחצי אחרי שהטיל עליה את הייצוג. רוזן דחה את הבקשה כעבור שבועיים, באומרו שזכותו של מגן ליהנות משירותי הסניגוריה הציבורית אינו קשור למצבו הכלכלי, ואין להסכים עם מצב בו הוא יממן את הגנתו מכספים שעל-פי הנטען הושגו בעבירה. בקיצור: ההסבר של הסניגוריה הציבורית - לאו הסבר הוא. נראה שמישהו שם פשוט לא פעל במהירות הנדרשת. זה הזכיר לי סיפור שפרסמתי לפני מספר שבועות במדור "שיפוט מהיר", על השופט ששלח נאשם לשבת במשרדי הסניגוריה ולא לעזוב את המקום עד שימונה לו סניגור. כדאי שהסניגוריה תתן - בעיקר לעצמה - הסברים על התופעה הזאת ותפעל לתיקון המצב.

בשורה טובה קיבלנו השבוע: הגרעון בתקציב בשנת 2014 היה נמוך מהצפוי והסתכם ב-29.9 מיליארד שקל, שהם 2.8% תוצר; התכנון היה לגרעון של 3% תוצר. אחת הסיבות, מסר משרד האוצר, הייתה שמשרדי הממשלה הוציאו פחות מהסכומים שהוקצבו להם. לכאורה – מצב ראוי לשבח: הנה המשרדים חוסכים בכספי ציבור. אלא שהתמונה אינה כה פשוטה, ובהחלט מגיע לנו הסבר מעמיק יותר. אם יחידה ממשלתית מוציאה פחות מהמתוכנן, יכולות להיות לכך שלוש סיבות: חיסכון אמיתי, טעות בתקצוב או הימנעות מפעולות שהיה עליה לבצע. שתי הסיבות האחרונות מצריכות בדיקה: מדוע התכנון היה שגוי, ו/או מדוע לא בוצעו כל הפעולות שנקבעו. לכן, מן הראוי לבדוק מה אירע, להסביר לנו ולתקן את הטעון תיקון.

בספטמבר שעבר חשף מעריב, כי בדוחות הכספיים של ההתאחדות לכדורגל מתחבא סעיף ושמו "תשלומי יתר", העומד על 22.8 מיליון שקל. מדובר בסכומים שחולקו לקבוצות בשנים 2013-2009, בימי כהונתו של אבי לוזון כיו"ר ההתאחדות. היו"ר הנוכחי, עופר עיני, הודיע לאחר הפרסום שמשרד רואי חשבון חיצוני יחקור לאן נעלם הכסף. מאז, אנחנו מחכים להסברים תקציב ההתאחדות הסתכם בשנה שעברה ב-76 מיליון שקל, כך שהכסף החסר מהווה 30% ממנו. אם נחלק את הסכום על פני חמש שנים, עדיין מדובר ב-6% מהתקציב. ולהזכירכם: ההתאחדות היא גוף ציבורי, שכל כספו מגיע מכיסי הציבור. על סכומים קטנים יותר בגופים פרטיים מכניסים לתמונה את המשטרה, אבל ההתאחדות – הלכה לרואה חשבון (שאפילו שמו לא פורסם). חוץ מכמה נודניקים בתקשורת, שמדי פעם שואלים היכן הכסף, דומה שהכל שכחו ממנו, ומה שיותר חמור – דומה שלכולם נוח לשכוח ממנו.