הקוראים בוודאי תמהים לאחרונה למראה ההתקפות ההדדיות החריפות בין מפלגת העבודה למפלגת
הבית היהודי. לכאורה לא היה מקום ששתי המפלגות יתכתשו - הן אינן פונות לאותו ציבור בוחרים. בדרך כלל רק מפלגות שפונות לאותו ציבור בוחרים נלחמות ביניהן.
על-פי ההיגיון הפשוט מי שחייבות לאחוז זו בגרונה של זו הן מפלגות הליכוד והבית היהודי וייתכן שזה גם מה שיקרה בקרוב. מתברר שבמשטר קואליציוני עם פיצול כה רב המאפשר הקמת קואליציות שונות ומשונות, הכול אפשרי. בבחירות הקודמות הייתה זו ברית האחים לפיד את בנט שהבטיחה את שיתוף שתי המפלגות בקואליציה למרות רצונו העז של נתניהו להותיר את בנט בחוץ.
היום האחים נפרדו אבל בפוליטיקה שום דבר אינו סופי. נכון להיום, לפי תמונת הסקרים, יהיה זה קרוב לוודאי נתניהו שירכיב את הממשלה אולם יש לו שתי אפשרויות. האפשרות האחת לחבור למפלגת העבודה ולצרף בדרך את תומכיו הוותיקים החרדים ואת כחלון כמובן וכך לבנות קואליציה יציבה ונוחה ללא לפיד ובנט שיוכלו לחזור ולהיות אחים באופוזיציה. קשה שלא לשער שזה חלומו הרטוב של נתניהו. להקים קואליציה יציבה ולהשאיר בדרך גם את בנט וגם את לפיד בחוץ-האם הוא יכול לאחר לעצמו התפתחות יותר מענגת?
לבנט אין ברירה ושנותר לו לעשות הוא לחבק את הליכוד ואת נתניהו חיבוק חם ומהביל, לפרסם בקול תרועה על כריתת הסכם אי-התקפה (לא יורים בנגמ"ש) שספק אם קיים, וליצור אווירה ציבורית שלא תותיר לנתניהו מרווח תמרון. רק במסגרת זו ניתן להבין את התקפות הבית היהודי על מפלגת העבודה (פוסט ציונית) ואת התקפות הנגד (מפלגה דתית קיצונית חשוכה). אני מציע לקורא לא לשים לב לכל הברברת הזאת -היא לא חשובה. השאלה האמתית (אם תמונת הסקרים נכונה) היא מי המפלגה השנייה בקואליציה הבית היהודי או מפלגת העבודה.
כנראה גם נתניהו קורא את המפה ומשום מה לא שמעתי בליכוד התקפות חריפות מדי על מפלגת העבודה וגם לא שמעתי הצהרות אהבה ונאמנות ללא סייג לבנט ולבית היהודי. אני מניח שיהיו בליכוד כאלו שילחצו לעשות זאת, אבל אם נתניהו שולט במפלגה הוא ימנע מלסגור לעצמו את האופציות הפוליטיות.
