בשבועיים האחרונים, לצד האבל שירד על כולנו בגין האירועים הקשים בצרפת, התפתח ויכוח הזוי ומשונה, על השאלה אם צריך היה ראש ה
ממשלה להגיע לפריז, להשתתף במצעד המחאה בגין הרצח במערכת שרלי הבדו ובמינימרקט כשר. ומשהגיע, האם אמור היה להתייצב בשורה הראשונה של מצעד המיליון, או אם היה עליו להישאר בשורה השנייה שבה הוא נראה בצילומים הראשונים שהגיעו משם.
אודה ולא אבוש, הוויכוח, יותר משעלב בראש הממשלה, עלב בכולנו. רה"מ אומנם שחרר קיטור באופן מנומס, בפוסט מיוחד שפרסם לפני מספר ימים, בפייסבוק ("לאטרג או לקטרג"), אבל העלבון, המיותר לחלוטין, שנגרם למעמדו כראש ממשלה, הוא מוצר ישראלי נטו. מכאן הוא חילחל גם לעיתונות הבינלאומית, שהחרתה החזיקה אחריו בטענה שנתניהו, אבוי, מירפק את דרכו, לשורה הראשונה. טענה זו עלבה גם ברבים אחרים שהביעו את דעתם ברשתות החברתיות, ובכללם גם באנשי תקשורת ובמשתמשים "סתם", לרוב. רבים מאוד מחו על אופי "הטיפול" התקשורתי הגס בנושא הזה. רבים חשו בעננות הכבדה, עד כדי ליקוי מאורות של ממש, הרובצת על העיתונות הישראלית.
רה"מ בהופעותיו בחו"ל, מייצג את הציבור הישראלי. הוא מופיע בשם כולנו. אילו לא היה מופיע, קל לשער את המהומה שהייתה נוצרת בשל כך. עניין האבטחה שאמורה הייתה להיות מסופקת לו, היה אומנם חשוב, והודגש ביתר שאת כאשר המתין לבדו על המדרכה להסעה לנקודת ההתכנסות, אך נדחקה הצידה משיקולים ענייניים. וטוב שכך.
מצער מאוד להזדקק בדיון הזה ל... אבו-מאזן, ולמוצאות אותו בהפגנה הנ"ל. אבל הדבר נחוץ לצורך הדיון כאן. באחת התמונות נראה אבו מאזן מחייך ו... צועד בשורה השנייה. הדבר נראה בבירור ובמדויק. לאחר מכן הוא הופיע, מעשה פלאים, בשורה הראשונה ליד אנגלה מרקל. כנראה שרוח הקודש העבירה אותו למקומו החדש... הוא לא נדחף חלילה... וראה זה פלא אף עיתונאי לא התייחס לעניין הזה אצלנו, כי למה להם? הרי זה לא תואם את ה"פוליטיקלי קורקט", המשמיד כל, כולל ובמיוחד את האתיקה העתונאית. הרבה יותר קל להמשיך ולתקוף את נתניהו.
אתיקה עתונאית? הצחקתם אותנו. נתניהו ראש הממשלה מושמץ ללא הרף ובכל נושא בעוד אבו-מאזן צועד לו מעדנות ליד קנצלר גרמניה... חלק מהעיתונאים הישראלים, "הפטריוטים" הידועים, ימשיכו ויפגינו את שנאתם ההולכת לפניהם כעמוד האש... מכוונת את דרכם. חלק מבעלי הטורים נשבו באיבה שלהם עצמם, לנתניהו, עד שאינם יכולים לשקול שיקולים לגופו של עניין המחייבים כל עתונאי "אמיתי". יותר מכך, ככל שמגיעות ידיעות מצרפת מתברר כי המידע שבו חברינו לעט ולמקלדת מצד שמאל של המפה הפוליטית, פיטמו אותנו עד לזרה, היה שגוי מיסודו.
לא היה מלכתחילה כל ניסיון להציב את נתניהו בשורה השנייה, בהפגנת המיליונים. הפרוטוקול מחייב ממילא להציב ראש מדינה בשורה הראשונה באירועים מסוג זה. ומה רוצים הכותבים החולים במחלת האיפכא מסתברא הכרונית שלהם? אבו מאזן שאיננו ראש מדינה, כן במקום הראשון. נתניהו ראש ממשלת ישראל במקום הראשון? מה פתאום? געוואלד!
נוסף לכך, על אירוע מרגש שהתקיים בבית הכנסת הגדול בפריז ונאום מרגש לא פחות של נתניהו שם שנתקבל בתשואות, כמעט ולא דווח. ו-ששששששש אל תזכירו חלילה את שירת התקווה! כן, כך התעופפה וברחה להם הציונות דרך החלונות הגבוהים של בית הכנסת.
כך פתאום שכחה החבורה הזאת האמורה לייצר תקשורת הוגנת, וגם שכחה את זכות הציבור לדעת, כאשר מדובר בנתניהו.
אירופה: הגנה על קיצונים איסלמיים בשבועות האחרונים חוזים כולנו כיצד מתהווה נוכחות גוברת והולכת של כוחות שיטור ברחובות אירופה. המטרה? להגן על פעילות של קהילות ופרטים יהודיים, בערים הגדולות. כך מצויים היום שוטרים ליד בתי ספר, מוסדות קהילתיים בתי כנסת וכו', וגם נוכחות מוגברת ברחובות.
אלא שפעילות זו, ברוכה ככל שתהיה, איננה מלווה בהיערכות נכונה שתענה על המשבר שנוצר ביבשת. יש צורך בשינויים בחקיקה.
חופש הביטוי חייב אומנם להישמר, והוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, אולם חייבת להווצר הגדרה מדויקת בדבר הגבול שבין זכות זו לבין "חופש" השיסוי. או ההסתה. הרשויות חייבות לפקח על הנאמר במסגדים לבל יהפכו לבמות להתבטאויות אנטי נוצריות ואנטי יהודיות. ובקיצור, הדרך להיאבק באלימות, כל אלימות, שהרקע שלה הוא לאומני או דתי, חייבת להיות משולבת בפעילות מושכלת ומורכבת.