צריך להיות פתי גמור כדי לא להאמין שידיהם של שלטונות ארגנטינה הן אלה שטובלות בשרץ מותו המסתורי של התובע היהודי אלברטו ניסמן. אין זה סוד שממצאי חקירתו הברורים על חלקה של אירן בפיגוע התופת בקהילה היהודית בבואנוס-איירס, לפני שני עשורים, לא היו לרוחם של הנשיאה כריסטינה קירשנר ושר החוץ היהודי שלה, הקטור טימרמן.
יתר על כן: מאז ממצאיו של ניסמן, לפני שנתיים, שעליהם נאלץ לשלם עכשיו בחייו, עשתה ממשלת ארגנטינה כל שניתן כדי להדק את קשריה עם אירן, שעימה היא מנהלת קשרי-נפט הדוקים. אין צל של ספק שבממצאי התחקיר של ניסמן היה כדי לחבל ביחסים ההדוקים שנוצרו בינתיים בין שתי המדינות, ועל כן התבקשה מאליה הסרת המכשול, אם על-ידי האירנים עצמם ואם על-ידי אנשי-קשר ארגנטינאיים בשרות המשטר.
הסכם תמוה זה בדיוק המקום להזכיר כי נשיאת-ארגנטינה ושר החוץ שלה - שבלשון-המעטה אינם נמנים עם ידידי ישראל - מצאו לנכון לחלוק על ממצאי התחקיר של ניסמן, לאחר שחתמו באורח תמוה על הסכם עם ממשלת-טהרן להקמת ועדה משותפת "לחקר האמת" כביכול בעניין פיגוע התופת.
משחקם של שלטונות ארגנטינה לידי האירנים, שלא היה אלא צעד חפוז ונמהר, עורר בזמנו יותר מתמיהה ודאגה בישראל. למעשה היה בכך משום הענקת סטירת-לחי מצלצלת לחקר האמת, שהרי אין שום מקום או היגיון לשתף את הרוצח בעצמו בחקירה, כאשר היה ברור למדי שאירן רק תדאג לחבל בה. יתר על כן: ההסכם ההדדי בין ארגנטינה לאירן התפרש כנתינת לגטימציה ברורה לממשלת הטרור של טהרן.
משחק צבוע את האמת אין עוד להסתיר: כבר מזמן בוער הכובע על ראשם של שלטונות-ארגנטינה. חרף פניות חוזרות ונשנות אליה, מצד ישראל, להסיק את המסקנות הדרושות - העדיפו קירשנר וטימרמן לשמור על ערפול ולא לשתף אותה בסוד הדברים. זאת ועוד: הפיגוע בבואנוס איירס בוצע תחת עינו הפקוחה של נשיא-ארגנטינה דאז, קרלוס מנם, סורי במוצאו, שנתן למחבלים יד חופשית להיכנס לתחומי ארצו. לאחר הפיגוע נמלטו המחבלים לטהרן, מצאו בה מקלט מדיני, ומאז הם שוהים בחסות השלטונות האירניים. חקירה מקיפה שנערכה בדיעבד העלתה בבירור כי הפיגוע בוצע במימונם של שלטונות-טהרן.
באירוניה של הגורל תבעה נשיאת-ארגנטינה לפני למעלה משלוש שנים משלטונות-טהרן להסגיר לידיה את מחבלי החיזבאללה שבוצעו את פשע התופת. אלא שטהרן ציפצפה עליה צפצוף אחד ארוך והשיבה את פניה ריקם. על-רקע זה יותר מתמוה כיצד הרשו לעצמם קירשנר וטימרמן לשחק משחק צבוע כל כך, שבו הם הזמינו במפגין את הרוצח להשתתף בעצמו בחקירת הרצח. לא פחות תמוה משחקם הצבוע, שממנו עולה כי התובע ניסמן הא זה ששלח את ידו בנפשו..