א. בפרשת השבוע התורה מספרת לנו שהקב״ה מצווה את בני ישראל להשאיל כלים מהמצרים. מדוע צריכים בני ישראל כלים בצאתם למדבר? אלא שבאותם כלים היו ניצוצות של בני ישראל, ולכן היו צריכים לגאול גם את הכלים ממצרים. האדם צריך לדעת שכאשר פוגע בממון חברו הוא פוגע בחלק מחברו, כי ממונו של האדם הוא חלק מהאדם, ומי שלא נזהר בממון חברו הוא עובר עוון גדול מאוד.
ב. יש משל ידוע על עבד שהביא למלך דג מקולקל, כעס המלך ואמר לו שיש לו שלוש אפשרויות לכפר על מה שעשה: או שיאכל את הדג המקולקל או שישלם מאה מטבעות זהב או שיקבל מאה מכות. חשב העבד שהכי קל יהיה לאכול את הדג. התחיל העבד לאכול את הדג, אכל עשרים אחוז מהדג - התחיל העבד להרגיש לא טוב, אמר העבד אני מעדיף לקבל מאה מכות, היכו אותו עשרים מכות - כאב מאוד לעבד ואמר שהוא מעדיף לשלם מאה מטבעות. בסוף מה יצא - הוא גם אכל את הדג המקולקל, גם לקה וגם שילם. כך פרעה - גם קיבל מכות ובסוף גם הפסיד את בני ישראל.
ג. פרעה קיבל עשר מכות, נשאלת השאלה מדוע לא היכה הקב״ה את פרעה מכה אחת חזקה וכל "הסיפור" היה נגמר. אלא יש כאן יסוד גדול: אדם הולך ברחוב ופתאום רואה עשר אלף דולר - הוא שמח מאוד. ומנגד יש אדם אחר שהולך ברחוב ובכל רחוב הוא מוצא אלף דולר עד שהוא מגיע לעשר אלף דולר. מי שמח יותר - זה שקיבל את העשר אלף דולר בפעם אחת או זה שקיבל בעשר פעמים? התשובה היא - מי שקיבל בעשר פעמים. לכן הקב״ה נתן את המכות לתושבי מצרים בעשר פעמים ולא בפעם אחת, כדי שעם ישראל ישמחו הרבה פעמים ולא פעם אחת וזהו. וגם שפרעה לא יצטער פעם אחת אלא עשר פעמים כעונש על שעבוד ישראל.
ד. במכת ארבה פרעה ממש מתחנן על נפשו שהמכה תיפסק, צריך לשאול מה הפריע לפרעה כל כך במכה זו יותר משאר המכות? כאשר יש לאדם בעיה והוא יודע שהיא קשה, אבל מנגד הוא יודע שיש לה קצבה, שהיא תארך שבוע או זמן מסוים, או שיש לאדם בעיה קטנה, אבל אין הוא יודע מתי היא תיגמר, המכה הקשה היא יותר קלה, כי יודעים מתי סופה. כך גם אצל פרעה, בכל יתר המכות ידע פרעה שכל מכה תארך שבוע (כמו שאומרת הגמרא שכל מכה ארכה שבוע) ואחרי השבוע הקשה ייגמר כל הנזק, אך במכת ארבה ידע פרעה שזו בעיה מתמשכת, כי במכת הארבה נאכל כל היבול, והוא לא ידע מה יאכלו וכיצד יזרעו את השדות בשנים הבאות ועוד נזקים שהמכה הזו יכולה לגרום.
ה. "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" (שמות יא, ז) הגמרא במסכת פסחים (קיח) אומרת שכל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליכו לכלבים. והמדרש ילקוט שמעוני כותב שבני ישראל נגאלו מארץ מצרים רק מחמת שלא היו בהם מדברי לשון הרע ורכילות. מכאן נבין מדוע הכלבים לא נבחו על בני ישראל, מכיוון שהכלבים הבינו כי הם אינם דוברי לשון הרע ורכילות, ולכן אין כל צורך להזיק ולנבוח עליהם.
ו. הקב״ה מצווה את משה להגיד לבני ישראל ״ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף״ (שמות יב, ז) אך משה משנה את סדר הדברים ואומר לבני ישראל ״אל המשקוף ואל שתי המזוזות״ (שמות יב, כב). איך ייתכן שמשה, שעליו נאמר "עבד נאמן", ישנה את דברי הקב״ה. אלא שתי המזוזות מרמזות על שני בתי המקדש שייחרבו, ואילו המשקוף מרמז על בית המקדש השלישי שייבנה במהרה בימינו ולא ייחרב לעולם. ולאור זאת נבין את מעשי משה, הקב״ה אמר למשה רבינו להזות קודם על המזוזות, כי ראשית יבואו שני בתי המקדש שייחרבו, ורק אחר כך לרמוז על בית המקדש השלישי שיישאר לעולמים. אך משה הרועה הנאמן לא רצה שבני ישראל יסבלו את כל הגלויות, לכן משה הקדים את המשקוף - בית המקדש השלישי לשתי המזוזות - שני בתי המקדש שייחרבו, כדי שקודם ייבנה בית המקדש השלישי ובנוסף לכך יהיו עוד שני בתי מקדש.
שבת שלום ומבורך.