נאום נתניהו בארצות הברית - פניו של נתניהו, בשלב זה, של מערכת הבחירות הם אל מצביעי הימין. שם הוא מנהל תחרות, לא פשוטה, מול
נפתלי בנט כאשר גם כחלון, ליברמן ואפילו לפיד (חלקית) נוגסים בליכוד. במצב שכזה חוזר נתניהו לפרוט על הרגש הבסיסי של מצביעי ימין: תחושת הרדיפה והקיפוח ועם זאת העמדת האיום הביטחוני במרכז סדר היום של הבחירות. פחד הוא מרכיב חשוב בהתנהגות הבוחר.
פרשת הנאום בקונגרס האמריקני באה, מבחינת נתניהו, במטרה לתת מענה לשני משתנים אלו: לדידו, התקפות האופוזיציה בישראל ובראשן יש עתיד והעבודה-תנועה אמורות להעצים את תחושת הרדיפה ומעמידות את המבקרים למיניהם (מול הצבור הימני) כמי שאינם מפרגנים לראש ממשלת ישראל כלומר אינם מספיק פטריוטים ואפילו אצל מקצתם הביקורת מתקבלת כניסיון לפגוע (אם לא לחבל) במאבק "הקיומי" של ישראל למנוע התגרענות אירן. גם התייצבות התקשורת נגד נתניהו בנושא זה מחזירה את הליכודניקים לתקופה של "כולם נגדנו" ו"נשמור על הבית".
אם הביקור יצא לפועל ונתניהו ינאם מול שני בתי הקונגרס ברור שנושא "אירן גרעינית" על כל מגוון הפחדים אצל היהודים בישראל (מי שנכווה ברותחין-בשואה- נזהר בצוננים) יחזור ויצוץ ויעמוד בראש סדר היום הלאומי. במקרה כזה, לדעת נתניהו (ולא בלי צדק) אין ליריביו תשובה בעיקר במישור התדמיתי. לא יריביו מימין שנראים חסרי ניסיון (גם בנט ובוודאי כחלון) וגם במרכז-שמאל. מפלגות הימין, גם אינן יכולות למתוח ביקורת על נסיעתו וגם אינן רוצות לשבחו (כאן הן טועות) ולכן הופכות ללא רלוונטיות בנושא זה.
ההילולה הגדולה סביב השינויים בדרוג רשימת העבודה לכנסת והבלטת מיקומן הגבוה של יחימוביץ, שפיר ומיכאלי הפכה אותה (תדמיתית) להכול פרט למפלגה שיש לה מענה למצוקות ביטחוניות. גם ידלין האנונימי לציבוריות בישראל אינו נראה "רמבו" הנדרש ללחימה בשטן האירני המפחיד.
כרגיל במקומותינו כל נושא הביקור עלול גם להפוך לפיאסקו מבחינת נתניהו. לא בגלל ה"חרם" של הבית הלבן אלא דווקא בגלל העיסוק בנושא עלות הנסיעה. נסיעת ראש
ממשלה לארצות הברית (כל ראש ממשלה) היא נסיעה שעלותה מגיעה לכמה מיליוני שקלים. הישראלי הרגיל שואל עצמו מדוע לי זה עולה 1000 דולר ואילו נתניהו מוציא חמישה-ששה מיליון שקלים. לכן, עוד חזון למועד בעניין הנסיעה כי יכול להיות שנתניהו עצמו יחליט לבטלה בגלל פרסום ממדי ההוצאה.
כך כמקובל במקומותינו נתניהו עלול למצוא עצמו במצב שבו גם יאכל את הדג המסריח וגם יגורש מהעיר.
ביטחון לפני הכל - המתח הביטחוני בצפון, פיגועי הדקירה שהגיעו לשיא בפיגוע בקו 40, הפנייה הפלשתינית לבית הדין הבינלאומי הפלילי מחזירות את הנושא הביטחוני-מדיני למרכז סדר היום. עובדה זו מסייעת כמובן לבנט על פתרונותיו המוצגים על-ידו (כאיש שווק מעולה) בפשטות קליטה לאוזן הישראלית וגם עשויה לאושש את ליברמן ממכת החקירות הבלתי נגמרות. גם הוא (ליברמן) מעלה פתרונות שלמעשה מייצגים את המאווים הכמוסים (הנואלים) של לא מעט אזרחים ישראלים (אום אל-פאחם לפלשתין, אריאל לישראל). בנושא המדיני יש ליש עתיד ולמרצ יתרון יחסי תדמיתי על העבודה וזאת עקב התדמית המאוד חברתית של הרשימה. זו תדמית בלבד כי ברשימה זו נמצאים לבני הרצוג ו
עמיר פרץ - שלישייה עם ניסיון מדיני אך עובדה זו הועלמה מהמרחב הציבורי.
ממשלה נתניהו-הרצוג-לבני: ככל שמתקדמת מערכת הבחירות לקו הגמר כך עולה בדעת הקהל, יותר ויותר, נושא ממשלת האחדות שלאחרי הבחירות. כלומר ממשלת נתניהו עם הרצוג ולבני. רבים מציבור הבוחרים בישראל רוצים בממשלה כזו. מוכרת לכולם היטב התופעה שבה ילדים המבחינים בסכנה כלשהי רוצים להצטופף בחיק ההורים כאשר אלו (ההורים) מחובקים. מגמה זו של ממשלת אחדות תחזיר מצביעי ימין המתנגדים להרצוג לבני לבנט, דרעי וישי ומצביעי שמאל, שוללי ישיבה בממשלה עם נתניהו למרצ. חודשיים הם נצח במונחי בחירות.
הרשימות לכנסת - בינתיים העבודה-תנועה והליכוד ממשיכים לעסוק בהשלמת הרכב הרשימה לכנסת משל הייתה לזה משמעות אלקטוראלית כלשהי (ממש חשוב למצביע הישראלי אם חוטובלי במקום ה-20 או דיכטר) הליכוד בבתי הדין והעבודה-תנועה בוועדה מסדרת של אישה אחת לבני עדיין עסוקים בנושא זה. גם כאן מיקומה של יעל פארן כהן (שכבר הייתה מועמדת לכנסת אי-שם מאחור ברשימת ממד- התנועה הירוקה) 21, 23 או 24 לא יביא המונים להצבעה עבור הרשימה.
מלך סעודיה עליו השלום - הערה מדינית לסיום: הלך לעולמו מלך סעודיה ורבים ממנהיגי ישראל הזילו דמעה והספידו אותו משל היה מהטמה גנדי או לפחות חתן פרס נובל לשלום. כבודו במקומו מונח כמי שאפשר את יוזמת השלום של הליגה הערבית על המרכיב החדשני שבה - יחסי שלום של כל העולם הערבי עם ישראל. מה שנשכח מהמספידים, מעבר לעובדה שיוזמת השלום שהיא שמבחינת המציעים TAKE IT OR LEAVE IT, כלומר התנאי של קבלת החלטה 194 של האו"ם (חזרת הפליטים למקום מגוריהם) העובדה שסעודיה של המלך המנוח היא מהמממנים הגדולים של אל-קאעידה ושאר ארגוני האיסלאם המטורפים במסגרת המאבק הסוני נגד השיעה שאותה מובילה מדינה זו.
