בתוכנית הבידור הטלוויזיונית "מצב האומה" (לא יודעת של איזה ערוץ ולא טורחת לפתוח גוגל - מצטערת - ש.ח) נראתה
אורנה בנאי, קומיקאית בהגדרתה, והתבטאה נגד חרדים בצורה שגלגלה אותה מצחוק, ומה שמלחיץ הרבה יותר, זו תגובת הקהל ומחיאות הכפיים שלו.
"החברה החרדית היא מדורדרת ושסועה יותר מתמיד, אבל הם אחים שלנו, ולכן חשוב לגייס אותם ולתת להם מסגרת, והכשרה מתאימה, ומקצוע לחיים, ונשק - שיהרגו זה את זה".
פשוט מצחיק, אה? באופן אישי אני ממש מדמיינת כבר את סוג הנשק שאוכל לבחור בו את מותי. לפחות נותנים בקשה אחרונה? צחוק על חרדים מתים זה משהו שמזכיר לי בעיקר הסתה פרועה, חוסר סובלנות, הומור נטול הומור שאין בו אפילו בדל של בגרות.
אורנה בנאי היא לא סתם איזו אנונימית שמדברת בסלון ביתה, אלא יושבת מול קהל שלם, וצוחקת על רצח חרדים מבלי שמישהו יקום וימחה. לא ימחה, ימחא - כפיים. זה לא מזעזע אתכם?
צר לי אורנה, אבל אני גדלתי על ערכים אחרים, וכמוני גם מרבית אנשי המגזר החרדי שאליו אני משתייכת. גם אם יתנו לנו אלפי רובים, לא נמהר לרצוח זה את זה. אנחנו לא מסתובבים עם סכינים ברחוב ורוצחים אדם שמעיר לנו כי הרעשנו. אנחנו לא רוצחים ילד בן 13 בגלל מריבה על טלפון סלולרי, אנחנו לא פוחדים ללכת ברחוב כי אין לנו מושג היכן יתרחש הרצח או האונס הבאים.
אנחנו כאן כדי לחיות, ולהמשיך לחיות, גם אם זה ממש מציק לך בעיניים. לא רוצה להישמע כמו ח"כ חרדי, אבל בואי נאמר שגם היטלר ממש רצה לראות יהודים מתים. הוא לפחות השקיע בזה... לא כמוך, ישב באולפן והסתלבט. אבל הוא רצה - ולא יצא. אני מקווה, בכל אופן, שחייו של חרדי שווים בעינייך לא פחות מחייה של איגואנה פצועה. סדרי עדיפויות, את יודעת.