נתניהו אינו צ'רצ'יל

בימים אלה שמלאו חמישים שנה לפטירתו לבית עולמו של המדינאי הבריטי הדגול, ווינסטון לאונרד ספנסר צ'רצ'יל, עולה זכרו ותמונתו המדינית, בהשוואה לחוסר תבונתו המדינית - בכל הכבוד הראוי - של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בפרשת הגרעין האירני. איש אינו מונע מבנימין נתניהו מלהחזיק בדעה, כי האיום הגרעיני האירני, מהווה סכנה לשלומה ולביטחונה של מדינת ישראל. עם זאת, נסיעה לארצות הברית בידי ראש ממשלה של מדינה המצויה בעימות רעיוני עם נשיאה של מדינה אחרת והתעמתות עמו - בפומבי - בנאום שאמור ראש ממשלה זה לשאת בפני בית הנבחרים של אותה מדינה, לא יעלה על הדעת. ייתכן שבנימין נתניהו צודק - לחלוטין - בתפישתו המדינית, הרעיונית והפוליטית, לפיה האיום הגרעיני האירני מהווה סיכון קיומי להמשך קיומה של מדינת ישראל. ייתכן גם שיש לפעול במרץ רב כדי להביא למיגור, סיכון ביטחוני זה. עם זאת, הדרך הפוליטית של נשיאת נאום פוליטי בפני בית הנבחרים האמריקני - שכל כולו מכוון נגד מדיניותו של נשיא ארצות הברית, בעניין זה - אינה רק טיפשות לשמה, בכל הכבוד הראוי, אלא מהווה מעשה התאבדות פוליטי ונזק, רב שנים, ליחסי ישראל-ארה"ב. נניח לשם דוגמה שבזמן מלחמת העולם השנייה, היה מנסה המדינאי הבריטי, ווינסטון לאונרד ספנסר צ'רצ'יל, לשכנע את ארה"ב ליתוש מדיניותה הבדלנית, מבית מדרשו של הנשיא האמריקני, וודרו ווילסון. האם הכל היה מותר לווינסטון לאונרד ספנסר צ'רצ'יל. האם הדעת הייתה סובלת שווינסטון לאונרד ספנסר צ'רצ'יל ייסע לארה"ב, במהלך מלחמת העולם השנייה וינאם בפני בית הנבחרים האמריקני נגד הנשיא המכהן (שלא היה כבר, באותו עת, וודרו ווילסון) וינסה לשכנע בית הנבחרים האמריקני לפעול נגד מדיניותו הפוליטית, הפומבית והמוצהרת של נשיא מכהן זה. האם דעת הקהל העולמי לא הייתה מתקוממת, בפני ניסיון שכזה? איני חושד במניעיו של בנימין נתניהו, בכל הכבוד הראוי, שהוא מנסה לתמרן ביקור זה בארה"ב, לצרכי בחירות. בנימין נתניהו נראה בעיני - בהקשר ובהדבק דברים זה - כמדינאי הגון, שאינו מתכוון לעשות מניפולציה, לצרכי הבחירות הקרבות בנסיעתו לארה"ב. עם זאת, האובססיה שפיתח וממשיך לפתח בנימין נתניהו, בנושא "סכנת הגרעין האירני", לשיטתו הוא, אינה מתירה לו לפרוץ גבולות, עד כדי יצירת נזק בלתי הפיך ליחסים הדיפלומטיים, הטובים, הקיימים מזה שנים, בין מדינת ישראל לארה"ב של אמריקה. בעולם הטכנולוגי והדיגיטלי של המאה ה-21, ככל בעל תפקיד פוליטי מארץ אחרת - ואפילו נמצא הוא בחצי הכדור הנגדי של אותו מקום שבו רוצה הוא להשפיע - להשפיע פוליטית באמצעות נאום משודר, אם בטלוויזיה, אם באינטרנט ואם בכל אמצעי מכשור אלקטרוניים, טכנולוגיים ואחרים. אין כל צורך ליסוע ולהופיע בפני בית הנבחרים האמריקני "ולדחוף אצבע לעין" של נשיא ארה"ב המכהן, ברק חוסיין אובמה. רוצה נתניהו להשפיע על מדיניות החוץ האמריקנית, יעשה זאת באמצעים המקובלים, הממלכתיים והדיפלומטיים הקיימים ויימנע מלהופיע בפני בית הנבחרים האמריקני. העובדה, כי נשיא ארה"ב ושר החוץ שלו, ג'ון קארי, הודיעו - במפגיע - כי הם לא ייפגשו עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במהלך ביקורו המתוכנן בארה"ב, מעידה - כמאה עדים - על עומק הקרע שיצר בנימין נתניהו, בפזיזותו, כי רבה וברצונו לכוף הממשל האמריקני, לשנות את מדיניותו הפוליטית, בגין "הסכנה הנשקפת באירן", לדבריו. ארה"ב של אמריקה, הינה מדינה ידידה לישראל ואין כל סיבה לגרום לה להפוך למדינה עוינת וגם/או למדינה לעומתית, בכל הקשור לניהול מדיניות החוץ ומדיניות אחרת שלה, כלפי מדינת ישראל. לא פעם אחת ולא פעמיים, הצלחנו למנוע החלטות אנטי ישראליות, במובהק, בארגון האומות המאוחדות, בזכות הוטו האמריקני. התנהלותו של בנימין נתניהו, תמוהה - תמוהה במיוחד - לאור העובדה שכהונתו השנייה של נשיא ארצות הברית, עומדת להסתיים בעוד פחות משנתיים ימים ובכל זאת רואה נתניהו צורך דחוף "להיכנס" בנשיא ארה"ב המכהן. אם קיימת סכנה, כה משמעותית לקיומה של מדינת ישראל, בשל פיתוח הגרעין, בידי האירנים, חזקה על שירותי הביטחון, המודיעין והמוסד של ישראל, שידעו לעשות מלאכתם, על הצד הטוב, היעיל והמוצלח ביותר. העובדה, כי בנימין נתניהו מנסה לכוף דעתו בסוגיית הגרעין האירני על נשיא ארה"ב, מעידה - באופן מובהק - על כך, כי אמצעי ההרתעה הישראלים, פשטו, לכאורה, הרגל ולא ניתן להסתמך עליהם, כלל וכלל. זו היא המסקנה, היחידה, הבלעדית והבלבדית, העולה מהתנהלותו הכפייתית של בנימין נתניהו. התנהגות זו לא רק שלא מביאה לפירות הפוליטיים הצפויים, אלא היא מציגה מדינת ישראל, ככלי ריק וכמי שאינה מסוגלת לדאוג, לביטחונה היא, בכוחותיה שלה. מן הראוי שבנימין נתניהו יגנוז רעיון ביקורו בארה"ב, בחודש הקרוב, או למצער, יבטל תוכניתו לנאום בענייני מדיניות הגרעין האירני של ארה"ב, בפני בית הנבחרים או בפני כל גורם אחר, בהיותו דורך באדמת ארה"ב. הגישה של "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", שבה נקטו אריאל שרון וחבר מרעיו, בכל הקשור לטבח שאירע בסברה ושטילה, לא הוכיחה הצלחתה, כלל וכלל. היפוכם של דברים הוא הנכון ואין צורך להרחיב עוד דברים כגון דא.