למרות הסערה העזה שפרצה נוכח "תרגיל הנאום בקונגרס" המעליב שבישלה "חצר מלכות נתניהו" לנשיא
ברק אובמה, על האמת צריך להודות: ראש הממשלה
בנימין נתניהו מאמין בשכנוע עצמי עמוק ובאמונה שלמה שנשק גרעיני בידי הדיקטטורה האסלמית של אירן הינו איום קיומי על מדינת ישראל.
את אמונתו זו הוא הסביר פעמים רבות, במשך שנים, בנחישות ובכישרון רטורי, מעל הבמות החשובות בעולם. אם מישהו חשב שנתניהו טועה באמונתו זו חובתו הייתה לקום - ולומר את דברו בקול רם וברור. אבל - איש לא קם ובקרוב מאוד תיאלץ ישראל להשלים, ככול הנראה, עם עובדה מוגמרת: אירן תהיה מעצמה שברשותה נשק אטומי.
והנה, בהפתעה גמורה, נקרתה לידי ישראל הזדמנות-פז להביע שוב את עמדתה נוכח פני העולם, לפני שארה"ב מגבשת סופית את מדיניותה. נתניהו הוזמן לשאת את דברו "האטומי" בפני הקונגרס האמריקני ב-11 בפברואר.
כיוון שהבחירות בישראל ניצבות בשער קמה מהומת אלוהים פוליטית-תקשורתית שמטרתה אחת: לסכל את ההופעה המתוכננת, כל מחנה וטעמיו עמו. אלה בישראל המבקשים להפיל את נתניהו משלטונו, הממושך מדי לטעמם, טוענים כי המטרה היחידה של נתניהו איננה להסביר את מדיניותו ביחס לאירן המתגרענת, שאותה כולם מכירים ואין לו דבר לחדש לגביה, אלא רק לזכות בעוד חשיפה תקשורתית שתגדיל את סיכוייו לזכות ברוב מכריע בבחירות ולהרכיב את הממשלה הבאה.
המתנגדים מן הצד הדמוקרטי של המפה הפוליטית שמעבר ים קובלים על כך שנאום נתניהו בקונגרס מהווה "יריקה גסה בפניו של הנשיא ברק אובמה" וכי נציגי המפלגה הרפובליקנית שיזמו את הופעת ראש הממשלה, ובהם מיליארדר ההימורים תומך נתניהו
שלדון אדלסון, רוצים להשיג מטרה כפולה. האחת: להשפיל את אובמה והשנייה: לשנות לטובת הליכוד את מאזן הכוחות בבחירות בישראל. לעומת זאת טוענים תומכי ההופעה של נתניהו ובראשם יו"ר בית הנבחרים ג'ון ביינר, כי לפני קבלת ההחלטה החשובה בעניין המדיניות ביחס לגרעין האירני, חובה לשמוע את עמדתו המעודכנת של הצד הישראלי, שעלול להיות הנפגע העיקרי מנשק גרעיני בידי אירן. ומי טוב יותר מנתניהו להסביר את הדברים במדויק.
מתוך ים ההתבטאויות בפרשה המסעירה את ארה"ב הדו-מפלגתית ואת המערכת הפוליטית הישראלית, נראה כי אין באמת חשיבות לשאלה מי יזם את המפגש ההסברתי בקונגרס - אוהדי נתניהו והליכוד או יריביו הרפובליקנים של הנשיא אובמה. מה שברור הוא כי מתוך כוונה טובה וחשובה הסכים נתניהו להגיע לוושינגטון כדי להציג את משנתו, כיוון שהוא דבק במשימתו האנטי-אירנית. אבל מסתבר כי הכוונות הטובות מובילות אותו, בגלל התנהגות שלומיאלית ולא חכמה ובגלל הדרך העקומה, ישירות אל שערי הגהינום, והמעשה שנועד להועיל, מתגלה בסופו של דבר כהרה אסון שעלול לגרום לישראל נזק בלתי הפיך ביחסיה עם ארה"ב.
כולם בעולם יודעים, כי אחרי מפולת הדמוקרטים ב"בחירות האמצע" הנשיא אובמה הפך במידה רבה ל"ברווז צולע". עם זאת אסור לשכוח שאובמה עודנו הנשיא וממתינים לו כ-18 חודשי כהונה רחבת סמכויות. אם אובמה נעלב אישית מן "התרגיל המלוכלך" שעשה לו בנימין נתניהו - ישירות או באמצעות עדת יועציו ועוזריו - ואם הוא איננו רוצה להצטייר כסמרטוט, אסור לו להסכים שינגבו אתו את הרצפה בקונגרס הנשלט בידי הרפובליקנים.
כדי להפחית את ממדי העלבון לאובמה והנזק שגרם נתניהו מסתבר, כי נשיא ארה"ב עודנו מסוגל להוציא אל הפועל תרגילי-נגד בשפע. למשל: להסביר למנהיג הרוב הרפובליקני בקונגרס, כי "אם אתם מתערבים לי כדי להשפיל אותי אני אתערב לכם" ואשתדל למנוע את השתתפות הדמוקרטים בהופעת נתניהו בקונגרס. מעשה שכזה יכול להתקבל בחיוב במחנה הדמוקרטי המבקש לשקם את כבודו הפגוע של הנשיא. אובמה יכול בקלות רבה גם להפעיל מדיניות חדשה ביחסיו עם ישראל עד תום כהונתו - מבלי להכריז על כך בגלוי - ולהפנות כול בקשה ישראלית, תהיה דחופה וחשובה ככול שתהיה, לטיפולם של פקידים זוטרים חסרי סמכות.
במסגרת מדיניות כזו אולי לא יתאפשר לשגריר ישראל רון דרמר להיפגש עם שר החוץ
ג'ון קרי או עם כול בכיר אחר בממשל. הבית הלבן יכול להודיע גם כי בגלל "אילוצי לוח זמנים" לא יוכל הנשיא להגיע לוועידת איפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בבתי הקונגרס האמריקניים. אובמה יכול - אם ירצה - להשפיע גם על תוצאות הבחירות בישראל בכך שממש בסמוך לאמצע חודש מרס הקרוב הוא ידאג להדליף לתקשורת הודעה מפי "מקורבי הנשיא" שנתניהו הוא "אישיות בלתי רצויה בארה"ב" וכי בשעה זו יצחק הרצוג מתאים יותר לייצג את ישראל. אובמה עשוי גם לקיים ביקור פתע במזרח התיכון, להיפגש עם מנהיגי מדינות ערב ולהימנע מביקור בישראל, מן הטעם המוצהר שאיננו חושב שיהיה זה נכון להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל לפני הבחירות. בקיצור: תרגילי תגובה מזיקים לא נחסרים.
ניצני גישה שכזו כבר מתחילים לבא לידי ביטוי בוושינגטון. המתקפה הפוליטית המתעצמת נגד הצורה הפוגעת שבה אורגן הנאום בקונגרס, מאחורי גבו של הנשיא, הביאה לקריסת התמיכה הדמוקרטית בחקיקת סנקציות חדשות ואולי חריפות יותר, נגד אירן בתקופה הקרובה, ואולי גם לדחיית המהלך כולו לפחות עד אפריל.
וזה לא סוף הצרה. נתניהו ויושב-ראש בית הנבחרים, ג'ון ביינר, ספגו בימים האחרונים ביקורת ציבורית ותקשורתית חמורה, לא רק מעיתונאים ופרשנים הנחשבים ליברליים המזוהים עם הממשל, אלא גם ממקורות שמרניים כמו רשת "
פוקס", הנחשבים בדרך כלל לשונאי הנשיא ואוהדי נתניהו. הפרשן כריס וואלאס אמר, למשל, כי המהלך של נתניהו "מרושע" ושהתעלמותו מהנשיא אובמה "מבישה". ויותר מכך, ברשת מתחילות להישאל שאלות "אנטי ישראליות" כמו זו: "האם ראש ממשלת ישראל חושב שאנחנו, האמריקנים, מטומטמים?", וכי בכול הנוגע לנתניהו, "קשה לראות איך מפגן של חוסר כבוד לנשיא אמריקני יכול לסייע בצורה כלשהי לישראל".
אין ספק כי אובמה נפגע וזועם על כך שנתניהו פעל מאחורי גבו תוך התעלמות בוטה ממעמדו וסמכותו בארגון הנאום בקונגרס. עובדה זו הובילה להחלטה להחרים לחלוטין את ראש הממשלה נתניהו בעת ביקורו הצפוי. "חשבנו שראינו הכול", אמר פקיד אמריקני בכיר, "אבל ביבי הצליח להפתיע אפילו אותנו. הוא ירק לנו בפרצוף בפומבי. ככה לא מתנהגים".
ברור כי האשמה בסיפור האומלל הזה מוטלת ישירות על בנימין נתניהו שהתנהג ביהירות ובחוסר הבנה, כמעט כמו פיל משתולל בחנות של חרסינה, כאילו לו הכול מותר. אך כיוון שבממשל נתניהו קיימת מגמה להטיל את האשמה לכול מחדל על "מישהו אחר", יש לקוות שהשגריר רון דרמר, המשמש רק "קול אדוניו" לא יהיה הש"ג שיידרש לתת הסברים לפשלה ושעליו בלבד תוטל, בסופו של דבר, האחריות ל"פיאסקו האטומי" שמתוצאותיו הפוליטיות השליליות יכולה ליהנות רק אירן.
