שומו שמיים! נתניהו, וליתר דיוק עוזריו, הכינו סרטון תעמולת-בחירות, לא מוצלח במיוחד, אבל משקף במידה סבירה לגמרי את הממשלה האחרונה שבראשה עמד; להלן: סרט גן-ילדים או סג"י. וראה זה פלא, כל התקשורת הישראלית המתוחכמת והמתקדמת שכחה את הבעיות הבוערות של מדינת ישראל והתפנתה לעיסוק אובססיבי בסג"י. אינספור פרשנים, מבקרים, מעריכים אמנותיים, יודעי-ח"ן פוליטיים וסתם יריבים, עסקו במשך ימים ארוכים ביצירת האומנות הפילמאית-חלמאית הקולוסלית החדשה. כאילו מדובר בגילוי חדש על נתניהו כראש הממשלה, על תוכניות לאומיות אדירות ממדים, או על תכנון "הרפתקני" כלכלי, מדיני או צבאי, או הכל יחד.
האם התנהלות זו משקפת חלם? - כן, בוודאי.
ואולי היא משקפת את העובדה שמרבית העיתונאים שלנו גם הם חיים ב"לה-לה לנד" משלהם? - כן, גם זה ודאי.
וכלום ייתכן שנתניהו שוב מנווט את יריביו בעם ישראל, בעיקר באגפו האופוזיציוני השמאלני, זה ששונא אותו שנאה פתולוגית, בלתי-רציונלית, בלתי-רלוונטית, איוולתית, משונה, חולנית ופרוורטית, לעבר עיסוק במה שנתניהו קוצב להם, ולא במה שראוי שיעסקו בו כאופוזיציה? - כן, ככל הנראה גם זה.
ובכן, חברים, נתניהו עשה סרטון ובו הביע, לשם שינוי בפומבי, את דעתו על רוב חברי ממשלתו האחרונה; יש מישהו שחולק עליו בגדול?! - אני לא!
תשומת לב אלמלא זכה הסרטון לכל כך הרבה תגובות, לכל כך הרבה השתלחויות, לכל כך הרבה קיתונות של ביקורת, דיונים פומביים מלומדים, דיונים משפטיים משכילים ושפך אינסופי כמעט של מלל-הבל, אפשר שהיה נותר כאפיזודה מגוחכת או שולית של מערכת הבחירות. אבל נתניהו שוב הכשיל את יריביו - המקצועיים, המקצועיים כביכול, הפוליטיים והמתלהמים הסדרתיים - במקום לדון בסוגיות אמת ובשאלה מדוע תוכניות חיוניות שאותן הבטיח בעבר אינן מקוימות, הסיט נתניהו באמצעות הסרטון הקטן והלא מרשים הזה את עיקר תשומת הלב של כל "הכלבים הנובחים" בדיוק לכיוון בו בחר, והניח לשיירה להמשיך בדרך המלך - כל הכבוד לנתניהו!
מבקרים את נתניהו על החלטתו לצאת לנאום בארה"ב בפני שני בתי הקונגרס. שופרות התעמולה של השמאל הישראלי, בסיוע צמוד ממשרד החוץ האמריקני ומהשדולות הפוסט-ציוניות בישראל וארה"ב, ועוד כהנה וכהנה כוהנים של "התנועה הלאומית היהודית-אמריקנית נגד נתניהו - "רק לא ביבי" - כולם עוסקים כיום בשאלה: איך העז?!
לבני שהסבירה בעבר בגאווה רבה שהיא זו שמדברת עם העולם כשצריך, משום שעולם חדש זה אינו רוצה לדבר עם נתניהו, הפעם כועסת על ביבי ששוב מוזמן לדבר בקונגרס של ארה"ב. ויש בין יריביו גם מי שמגדיל לעשות וסבור שתפקידו של נתניהו הוא לפשר ולתווך בין הקונגרס לנשיא, או לסייע לאחד מן הגורמים הללו להטיל וטו על סמכויותיו א לחבל ברצונותיו של האחר - חלם? כמובן.
מנהיג לאומי האופוזיציה בישראל בראשות המחנה ה(פוסט) ציוני החדש מיסודם של לבני והרצוג, אינה מתרעמת חלילה על שארה"ב מנהלת מו"מ עם אירן ללא ידיעת ישראל וללא השתתפותה, על-פי שהיא יודעת את מידת החומרה לישראל של תוכנית הגרעין של אירן. היא אינה מוחה על שדואגים דואגים להסתיר מהלכים, סיכומי ביניים, לוחות זמנים ותכנים מפני ראש ממשלת ישראל, ועוסקים בפשרות שכל כולן מהוות פגיעה פוטנציאלית בביטחון הלאומי שלנו. שהרי אם יפתחו את הפה, לא יוזמנו בעתיד ל"כנס סבן" בניו-יורק המעטירה. ומישראל ומראש ממשלת ישראל הם דורשים לשתוק. למה? ככה. כי כך נוח לנשיא... ארה"ב. סליחה, ידידים מתנהגים כידידים ואת המושג הזה שכח הנשיא האמריקני כבר מזמן. את ראש מממשלת בריטניה הוא מזמין להדבר על אירן, את ראש ממשלת ישראל הוא "שוכח" בבית. אבל הוא שוכח עוד משהו, תפקידו של ראש ממשלת ישראל הוא לשמור על האינטרסים החיוניים שלה ולא על שום דבר אחר. את הטכניקה והעקרונות הוא לומד היטב מנשיא ארה"ב עצמו.
ובתוך בליל הקולות, שמהלכיו של נתניהו בעניין הביקור חזרו ועוררו, שוב כהסחה מבעיות הפנים, הכלכלה והחברה של ישראל, שוטי הכפר משחקים את המשחק שמכתיב להם נתניהו. ובדרך זו, כמעט ללא קלפים של ממש, הוא הופך עצמו שוב למנהיג לאומי ובינלאומי של ישראל, אל מול הגמדים שעוסקים בסוגיות ליליפוט. הוא נאבק בתוכנית הגרעין האירנית המסוכנת, והם עוסקים ביום קטנות - מי יהיה באיזה מקום ברשימה הספק ראלית שלהם לכנסת. מזלה של ישראל הוא שליד נשיא כאובמה, יש לנתניהו מהלכים מצויינים בקונגרס והוא מסוגל להציג את דעתה והשגותיה של ישראל על המדיניות האזורית האמריקנית חולשותיה וסכנותיה, בפני הפורום הלאומי האמריקני הבכיר ביותר והחשוב ביותר.
דרכים יצירתיות על מה יצא הקצף?! את המאבק נגד אירן מנהל נתניהו כבר משנת 1996. אלמלא בודדו אותו הנשיא אובמה עוזריו ושר החוץ קרי ממעורבות מעמיקה ורצופה במהלכים שהם מתכננים במו"מ עם אירן, אלמלא נתנו לו להבין שהם מצפצפים על דעותיו כראש ממשלת ישראל, אלמלא ניהלו מערכת מסכסכת בין ראש הממשלה לראשי זרועות הביטחון של ישראל ואלמלא פעלו להדיחו באופנים שונים, אפשר היה להגיע ורצוי היה להגיע לתאומים טובים יותר. אבל הבחירה היא של הנשיא ושל שר החוץ, לא של נתניהו. הם אלה שמתמרנים בו ולא להפך. ויש להסיר את הכובע בפני נתניהו על שהוא מוצא בכל פעם דרכים יצירתיות חדשות להציג, להבליט ולעורר את הצד הישראלי ואת העמדות הישראליות במו"מ הגרעין מול אירן. אלמלא עשה כן, אנא היה בא לכשיתברר שהאמריקנים שוב "פישלו" במזרח התיכון, ושוב ע"ח ישראל?!
וכשחוטבים עצים, נופלים שבבים. ומה מעניין את ענקי הפוליטיקה של ישראל - כציפי לבני, בוז'י הרצוג ו
יאיר לפיד, ואת ענקי פרשני התקשורת שלנו כבן כספית,
נחום ברנע ואחרים, שפועלים בשלט רחוק בשירות משרד החוץ של ארה"ב? לצנינים בעיניהם שביבי חרף השתלחויותיהם הבלתי-פוסקות בו חוזר לנהל את העניינים על אפם ועל חמתם. מציאות זו טורפת את דעתם משום שהיא הופכת אותם למה שהם באמת, בלתי-רלוונטיים. נכון שהנשיא איננו HAPPY, ועל כן לא יברך את נתניהו בבואו לארה"ב; נצטרך לבלוע ולהבליג. אבל אם בדיעבד יתברר שלמהלך של נתניהו היו השלכות משמעותיות על אופי ההסכם עם אירן, או על עצם ההגעה להסכם סביר - יהיה מקומו ההיסטורי של נתניהו מובטח בדברי-ימי ישראל, ודברי מבקריו ישכנו כבוד בפח האשפה של ההיסטוריה ובגנזך תמונות ה"לשעברים" של המדינה.
אינני חסיד שוטה של נתניהו וכבר ביקרתי רבים מצעדיו, החלטותיו ומחדליו. אבל יש גבול לכל תעלול. תקופת בחירות היא אכן תקופת בחירות ובתקופה כזו לשכל הישר תפקיד מינימלי. אבל מנהיגים רציניים אינם הופכים את העיקר לתפל ואת התפל לעיקר גם בתקופת בחירות. החיים נמשכים גם אחרי הבחירות ואת מחיר השכל העקום של ערב הבחירות, משלם הציבור גם לאחריהם. המסקנה הבלתי-נמנעת מהתנהלות זו של יריביו הפוליטיים של נתניהו, היא שהם מפחדים ליטול על עצמם אחריות למדינה יהודית ריבונית בארץ-ישראל ולמה שנגזר מכך.
בארה"ב של העתיד כפי שהיא מסתמנת להיות כיום, אין עוד מקום לפטרונות מן הסוג שפיתח רבין וטיפחו כמה וכמה "מנהיגים" אחריו ובראשם פרס ואולמרט. ומאידך-גיסא, יש מקום לשותפות אמריקנית-ישראלית אמיתית. את המעמד המתוקן הזה יש לבנות בהדרגה, והיסודות לכך קשורים דווקא בנושאים הכי מהותיים לביטחונה ואופייה של מדינת ישראל - מצד אחד מדינת לאום יהודית עם ממשל דמוקרטי, אבל בשום אופן לא מדינת כל אזרחיה. ומצד שני, האינטרסים הביטחוניים הקיומיים וזכות ההגנה העצמית, אינם ניתנים לערעור, להשתקה או לטישטוש, יהיה המחיר אשר יהיה. להערכתי, נתניהו כיום הוא היחיד שעוסק ברצינות בנושאים אלה בצמרת המדינית הלאומית של ישראל. כל "המתחרים" מולו עדיין אינם מבינים את מהות הדברים. ולכן, חרף ביקורות מוצדקת על נתניהו בנושאים שונים, הוא עדיין האיש הראוי ביותר להנהיג את ישראל
