התקשורת הישראלית - הפוך על הפוך

לא מעט נאמר ונכתב על חד-צדדיותה של התקשורת הישראלית. לא מספיק נכתב על העובדה שניתן לדבר על "התקשורת" בלי להיות מואשם בהכללה. ואמנם, אחת הבעיות הכאובות המאפיינות אותה היא העדריות, כלומר נטייתה לשעוט (כמעט) כאיש אחד לכיוון אחד, על-פי קריאת המשכוכית. דוגמאות אינן חסרות. להלן אחדות:

• התגייסותה של התקשורת כדי לשווק את "שלום" אוסלו, בלי לתהות אפילו שמא מדובר בשגיאה ואף בהונאה.

• התעקשותה של התקשורת להשתמש במונח הערבי אינתיפאדה, במקום במונח מלחמת אוסלו, שהשימוש בו הולך ומתפשט.

• דבקותה של התקשורת בגדר ה"ביטחון" שהיא פוליטית, בלי לתת אפשרות להצגת פתרונות אחרים.

• הזדהותה של התקשורת עם "פתרון" שתי המדינות, ללא דיון ציבורי באפשרויות אחרות.

• תמיכתה של התקשורת ב"הינתקות" ובהקפאת הבנייה היהודית, אבל לא חלילה בהקפאת הבנייה הערבית (ע"ע רוואבי).

• אהדתה של התקשורת כלפי "המחאה החברתית", שלא הייתה אלא מסע בחירות של עסקנים זוטרים שעלו לגדולה.

• ביקורתיותה של התקשורת משמאל בלבד כלפי כל הממשלות, כולל ממשלות שמאל, ומעולם לא ביקורת מימין.

• התייחסותה של התקשורת בלעג לישראל היום, והעלמת עין מארסיותם של הציפיתונים למיניהם.

• להיטותה של התקשורת לחטט בנעשה במשפחת נתניהו, אבל שתיקתה הרועמת והמטייחת לנוכח שתיקת הרצוג בחקירותיו.

כמי שכתב עשרות מאמרים בהארץ, עשרות מאמרים בידיעות אחרונות וב-ynet, עשרות מאמרים בישראל היום - אני יכול להעיד שקל יותר לפרסם בישראל היום ביקורת על נתניהו מאשר לפרסם בעיתונים האחרים מילה טובה על נתניהו. אבל, התקשורת בשלה: זו ממשיכה בהתייחסותה העוינת והלעגנית לישראל היום. מתי נשמעה באמצעי שידור "ממלכתי" מילת גיחוך לגבי ציפיתון כלשהו? יש סיכוי לא מבוטל שדווקא חד-צדדיותה של התקשורת הישראלית תתגלה כנשק הסודי של ראש הממשלה נתניהו, כלומר, ב"הפוך על הפוך", תגרום לבוחרים לא מעטים לנדוד ימינה לנוכח תמונת המציאות המדומה המשווקת לו על-ידי תקשורת מגמתית.