על-פי הערכות היסטוריונים וארכיאולוגיים הרומאים לקחו בארץ לפחות 500,000 שבויים יהודים בין 63 לפנה"ס ל-135 לס'. בין 63 לפנה"ס ל-66 לס' נמכרו לעבדות כ-100,000 שבויים. לאחר דיכוי המרד הגדול ב-70 נמכרו לעבדות כ-200,000 שבויים ובעקבות דיכוי מרד בר- כוכבא נמכרו לעבדות כ-200,000 עבדים נוספים.
האוכלוסייה היהודית מנתה להערכת החוקרים ערב המרד הגדול בין 2 ל-2,5 מיליון יהודים. במרד הגדול היוו העבדים כ-10% מהאוכלוסייה. עם פרוץ מרד בר-כוכבא נותרו בארץ כ-1,300,000 ואחוז העבדים עלה ללמעלה מ-15%.
כמה שבויים יהודים שבתה רומי?
מכירת שבויים יהודים לעבדות מ-63 לפנה"ס עד המרד הגדול ב-66 לס' מספר השבויים שהעביר פומפיוס לרומא לאחר כיבוש הארץ ב-63 לפנה"ס אינו ידוע, אבל ידוע ששבויים השתתפו בתהלוכת הניצחון שלו. מרטין גודמן העריך שמדובר באלפי שבויים שנמכרו לעבדות. הרב אליהו בירנבוים, העריך בכתבה על יהודי איטליה, שפומפיוס הביא לרומא 50,000 עבדים יהודים.
בעקבות דיכוי מרד בגליל ב-54/53 הועברו 30,000 שבויים לרומא. לאחר הרצחו של יוליוס קיסר ב-44 לפנה"ס הגיע קאסיוס לאזור על-מנת לגייס כספים למלחמת האזרחים נגד אנטוניוס - לפידוס - אוקטביאנוס. הוא מכר לעבדות תושבי 4 ערים - גופנא, אמאוס, לוד ותמנה - כדי לגייס את הכספים למימון המלחמה. כנראה, שחלקם, לפחות, מגופנא, שוחררו לאחר מכן. חסרים נתונים.
ב-40 לפנה"ס כבשו הפרתים את הארץ והחזירו את השלטון לחשמונאים. הנציב הרומי בסוריה סילק את הפרתים. לאחר כיבוש ירושלים ב-37 לפנה"ס הוא המליך את הורדוס ומכר אלפי יהודים לעבדות. חסרים נתונים.
וארוס ערך מסע צבאי לגליל בין 6 ל-4 לפנה"ס בשל מרד ומכר לעבדות את תושבי ציפורי, לאחר שכבש ושרף את העיר. חסרים נתונים. על-פי מימצאים ארכיאולוגיים חיו בציפורי כ-18,00 תושבים.
ב-43 נמכרו כל תושבי לוד לעבדות ע"י רומי. אין נתונים מספריים.
המרד הגדול (66 0 70 לס') משה דוד הר העריך שהשבויים היוו 10% מתוך האוכלוסייה היהודית. האוכלוסייה היהודית מנתה על-פי הערכת רוב החוקרים בין 2,000,000 ל-2,500,000 ערב המרד הגדול, כלומר מספר השבויים היה בין 200,000 ל-250,000. רוב השבויים היו מיהודה. 5% מיהודי הגליל נלקחו בשבי. (על-פי הערכתו של הר המספרים היו גדולים יותר מאחר שהוא העריך שהאוכלוסייה היהודית הייתה גדולה יותר).
החוקרים העריכו שהאוכלוסייה היהודית בגליל מנתה כ-700,000 נפש, כלומר, 5% מתוכם - 35,000 שבויים.
אלון הגיע למסקנה שמספר השבויים היה 138,000. 97,000 שבויים מאזור יהודה ו-41,000 משאר אזורי הארץ.
נתונים מיישובים:
בירושלים לאחר המרד הגדול הגיע מספר השבויים, על-פי עדותו של יוסף בן מתיתיהו, ל-97,000 בירושלים בלבד. החוקרים מעריכים שהמספר שנקב פלביוס, מוגזם. גם אם המספרים אינם מדויקים, היקף מכירת שבויים לעבדות היה משמעותי.
הרב אליהו בירנבוים פירסם כתבה על יהודי איטליה וכתב שטיטוס הביא 90,000 עבדים יהודים לרומא.
החוקרת סרינה רופא כתבה ש-20,000 עבדים יהודים, שהובאו לרומא ע"י טיטוס, בנו את הקולוסיאום כמונומנט לכבוד הניצחון על היהודים.
יפיע - 2,130 נשים וילדים נמכרו לעבדות; יודפת - 1,200 נשים וילדים נמכרו לעבדות; מגדל - לאחר כיבוש אזור הכנרת הוענקו לנירון קיסר 5,000 שבויים כעבדים; עראבה - כל הנשים והילדים נמכרו לעבדות; בית גוברין - אספסינוס שבה כ-1,000 יהודים בבית גוברין ומכרם לעבדות; קיסריה - פלורוס מכר יהודים מקיסריה לעבדות; בית אריס וכפר טבא - 1,000 שבויים.
ההיסטוריונית קתרין היזן (Catherin Hezsen) מצאה שאספסיאנוס מכר לעבדות למעלה מ-30,000 שבויים. חלק מהשבויים ניתנו לאגריפס, אבל אף הוא העדיף למכרם לעבדות.
על-פי מקורות בני הזמן 6,000 עבדים יהודים נשלחו לחפור את תעלת נירון בקורינתוס, וצעירים יהודים בני 17 נשלחו לעבוד במכרות במצרים.
מרד בר-כוכבא אין נתונים רשמיים וחסרים מקורות בני הזמן לגבי מספר העבדים שהעביר אדריאנוס לשווקי עבדים בעזה, חברון, סוריה, מצרים, רומא וחלקים אחרים של האימפריה. אבל, ידוע ממקורות רומיים שמחירי העבדים ירדו פלאים בשל המספר הגדול של השבויים. על-פי כרוניקה מהמאה ה- 7 לס' מחירו של עבד יהודי היה פחות ממחירו של סוס. על-פי מקורות יהודיים ונוצריים היה מחירו של עבד יהודי שווה להוצאות לכלכלת סוס ליום אחד. הרב אליהו בירנבוים שכתב על יהודי איטליה לא נקב במספר אבל העריך שמספר העבדים שהובאו לרומא ע"י אדריאנוס עלה בהרבה על מספר העבדים שהובאו ע"י פומפיוס או טיטוס.
ויליאם האריס שפירסם מחקר על הנושא העריך שמספר השבויים שמכר אדריאנוס היה הרבה מעל 100,000 . סביר להניח שאדריאנוס מכר לעבדות לפחות 100,000 שבויי מלחמה. הערכה זו מבוססת על הנתונים הבאים: לפני המרד היו בארץ כ-1,300,000 יהודים. בין 400,000 (מקור יהודי) ל-580,000 (דיו-קסיוס, היסטוריון רומי) נהרגו או נרצחו במהלך המרד ונותרו בין 700,000 ל-800,000 לאחר המרד. האוכלוסייה היהודית הצטמצמה בין 500,000 ל-600,000. ההפרש בין המספרים כולל נרצחים, שבויים ויהודים שנמלטו מהארץ. אבל, אם מספר השבויים שנמכרו לעבדות כתוצאה מהמרד הגדול הגיע לפחות ל-200,000, סביר להניח שבשל היקף החורבן הגדול בהרבה במרד בר-כוכבא היה מספר השבויים גדול יותר.
החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי מהימנות הנתונים שהובאו במקורות בני הזמן והובאו כאן. אבל, קיימת הסכמה שגם אם הנתונים מופרזים, מספר השבויים שנמכרו לעבדות היה גבוה מאוד. ההיסטוריון אריה כשר והארכיאולוג בועז זיסו נוטים לקבל את הנתונים כסבירים. גם ההיסטוריון של האימפריאליזם הרומי א.ה ג'ונס נוטה לצד זה.
לאחר המרד הגדול מתחיל תהליך התמעטות האוכלוסייה היהודית שהלך וצבר תאוצה לאחר מרד בר-כוכבא. בעקבות מרד בר כוכבא הפך היישוב היהודי למיעוט ומספר היהודים המשיך לרדת במאות ה-3 וראשית הרביעית, בתקופה הרומית המאוחרת. בראשית התקופה הביזאנטית נותרו בארץ כ-800,000 יהודים, 1,500,000 נוכרים- הלניסטים, 1,000,000 שומרונים. אין נתונים לגבי הסורים- ארמים. סביר להניח שהם נכללו באוכלוסייה הנוכרית-הלניסטית. ערב הכיבוש הערבי נותרו בארץ כ-200,000 יהודים ומספר הנוכרים עלה ללמעלה מ-2,000,000.
לסיכום, סביר להניח שבין 63 לפנה"ס ל-135 לס' נלקחו כ-500,000 שבויי מלחמה ותושבים ונמכרו לעבדות. זאת הייתה הגליה לכל דבר ועניין. אוכלוסייתה היהודית של ארץ ישראל הפסידה לא רק את השבויים שהוגלו אלא גם את צאצאיהם.
מסתבר שיהודים בנו לא רק את הפירמידות במצרים אלא גם את הקולוסאום ברומא והשתתפו בחפירת תעלת קורינטוס ביוון.
