יוון עם אוכלוסייה של כ-11 מיליון נפש נקלעה למשבר כלכלה ענק ב-2010. כיום מסתכם החוב הלאומי שלה ב-700 מיליארד אירו. זאת הייתה השלכה ופועל יוצא של תהליכים חברתיים ופוליטיים, שמנעו התאמת המשק היווני לכלכלה הגלובלית החדשה. התבניות הכלכליות כמו אלו הפוליטיות נותרו מיושנות. הפרופורציה בין המגזר הממשלתי-ציבורי והמגזר העסקי הייתה מעוותת (שני שלישים מול שליש). המשק היווני התבסס בעיקר על תיירות, ספנות בתהליכי הפרטה ושינוי מאסיביים ויצרנוּת בשיעור נמוך.
אחת מאבני הריחיים הגדולות היו הוצאות לא סבירות ומגלומניות למדינה עם משק כמו של יוון על אולימפיאדת אתונה 2004 (בשל נוסטלגיית היות יוון "אם האולימפיאדות" בעולם הקדום). זה הכניס את יוון לחובות אדירים.
יוון כמדינה ים-תיכונית הדוניסטית "חיה את הרגע", כאילו אין עתיד. היא צברה חובות עתק בשל התנהלות של חוסר משמעת וחוסר אחריות תקציבית ופיננסית לאורך שנים. החובות היו לבנקים במדינות האיחוד האירופאי, תוך אי-מסירת דיווחים מדויקים למוסדות האיחוד האירופאי, לבנק האירופאי המרכזי מבוסס היורו, ולקרן המטבע הבינלאומית. יוון מכרה לקפריסין היוונית אג"ח ממשלתיות, שהפכו ל"אגרות זבל" חסרות פרעון בהתמוטטותה הכלכלית.
משבר כלכלי זה גרר גם את קפריסין למשבר כלכלי גדול. מערכת המינהל הציבורי והמערכת הפוליטית ביוון כשלו בייזום פעילות מנע מקדימות ויצירתיות לצורך נטרול המשבר במועד. כך נוצרה מציאות מפוברקת מדומה באשר למצב האמיתי של הכלכלה היוונית.
כאשר שווי החובות הגיע למאות מיליארדי אירו הגיעה הכלכלה היוונית לקריסה ולחידלות פרעון, שמשמעותה פשיטת רגל לאומית. לצורך חילוצה של יוון ולאחר מכן קפריסין על-ידי הזרמת הון אירופאי, הוקם "משולש החילוץ". זה כלל את האיחוד האירופאי, הבנק האירופאי המרכזי וקרן המטבע הבינלאומית. היה צורך בעזרה מאסיבית של הקהילה הבינלאומית והאירופאית שנחלצה לסייע תוך הצבת תנאים קשים דרקוניים לכלכלה ולחברה היוונית.
החילוץ נועד לשָמֵר את שלמות האיחוד האירופאי, שיוון חברה בו מזה כ-34 שנים. גם לבנק האירופאי המרכזי שמשותף לחברות האיחוד האירופאי שבהן המטבע הוא היורו - היה אינטרס לייצב את הכלכלה היוונית כדי למנוע פגיעה ביורו (זה היה קורה ללא הסדרת החזרת החובות "הריבוניים" היווניים במסגרת האיחוד והבנק המרכזי).
תוכנית חילוץ גוף נוסף שהציב דרישות מחמירות עוד יותר היה "קרן המטבע הבינלאומית", שאחראית לייצוב מטבעות וכלכלות של מדינות העולם. זאת מאז הקמתה לאחר מלחמת העולם השנייה. הוכנה תוכנית חילוץ ליוון, שהכניסה אותה לצנע דרסטי. זה כלל פיטורים המוניים שהביאו אבטלה קשה, עוני וייאוש, בעיקר של צעירים, וכן נפגעו קשות זכויות האדם החברתיות וזכויות העובדים. קרסו ונהרסו עסקים קטנים, בינוניים ומשפחתיים, ונפגעה אנושות הרקמה החברתית-הקהילתית והאנושית. קרן המטבע הבינלאומית ידועה בגישותיה הריאקציונריות בהתייחס לכלכלה חברתית ולסולידריות אנושית.
ביוון, כמו בקפריסין, שנפגעה אנושות ממשבר החוב היווני, נעשו ניסויים כלכליים שלא לקחו בחשבון זכויות אדם חברתיות, אנושיות, קהילתיות ולאומיות. בקפריסין בוצע "פיילוט" (ניסוי) שבמהלכו חולטו כספים מחשבונות פרטיים של אזרחים בהיקפים אדירים, כדי להחזיר חובות מדינה לנושים הבנקאיים.
התוצאה ביוון היא הרס חברתי, פגיעה במרקם החיים בשל הפעלת רפורמות כלכליות דרסטיות-קיצוניות והרסניות. כל זאת ללא לקיחה בחשבון של רכיבי כלכלה חברתית המתייחסת גם לסוציולוגיה, לפסיכולוגיה ולאנתרופולוגיה חברתיות. הדבר הביא ליאוש עמוק בקרב העם היווני שאיבד כל אמון במפלגות העבר "פָסוק" - בהנהגת שושלת רב-דורית של משפחת פפנדראו, וה"נאו-דמוקרטיה" שבראשה שושלת פוליטית מ"ואנזליוס" ועד "סָמארָאס". מנהיגי שתי המפלגות הובילו את יוון עד הלום. זאת בשיתוף פעולה הדוק עם המוסדות הפיננסיים והכלכליים הבינלאומיים שהוזכרו לעיל.
ההנהגות של שתי המפלגות ההיסטוריות הגדולות לא פעלו באמפטיה לרחשי הלב של העם היווני, ובעיקר לא של הצעירים (ללא קשר לכישוריהם והשכלתם). זאת בשל היותן בשר מבשרן של ה"אליטות העולמיות", הגורמות לצורת הפערים הגדולים בהיסטוריה. כל זאת לשם הזנת תהליך צבירת ההון בהיקפים חסרי תקדים בידי מעטים. לפי גישות אלה הגיוני שאחוז אחד מאוכלוסיית העולם יחזיק יותר ממחצית משאביו ותהליך הגדלת הפערים הולך ונמשך, בעידוד השיטות הכלכליות-המשפטיות-התאגידיות-הגלובליות הקיימות, שגם מדינת ישראל היא חלק מהן.
כל זה מעוות את מבנה הכלכלות והחברות האנושיות במדינות העולם. תהליכים אלה מונהגים ומהונדסים על-ידי קבוצות מצומצמות סגורות המתכנסות ו"משתכשכות" בכנסים בדאבוס שבשוויץ, או פעילות באחוות סגורות, סודיות וחשאיות של "הבונים החופשיים". הכל למען "ממשל עולמי" שייצור "סדר עולמי חדש", במתכונת לא דמוקרטית אלא אוטוריטרית ו/או טוטליטרית. זה אמור לשאוב משאבים מ"מעמדות הביניים", עד הריסתם, כדי שרוב המשאבים ירוכזו באופן תהליכי אבולוציוני בידי האלפיון העליון או חלק קטן ממנו באוכלוסיית הפלנטה. הרס מעמדות הביניים המשכיל, בעל התודעה יאפשר להמשיך את התהליכים ביתר שאת בהעדר תנגודת חברתית של ההמונים חסרי התודעה.
הדבר היחיד שיכול לבלום את התהליך הוא: התארגנות מפלגות פוליטיות שימנעו זאת בעזרת תנועות מחאה המוניות - חברתיות אפקטיביות, שלהן גיבוש ופרופיל סוציולוגי נחוש וברור (ולא אָנֶמִיות, כמו "
כולנו" של כחלון ו"יש עתיד" של לפיד בישראל).
בשיח הכלכלי-חברתי האירופאי מופיעים לאחרונה הוגי דעות כמו פרופ' תומאס פיקאטי הצרפתי וגבריאל זוקמן הבריטי. אלה כותבים מחקרי עומק וספרים על תהליכים אלה. זה כולל קביעה שיש להילחם ב"מקלטי המס הגלובליים" על-ידי הקמת מעטפת ממשל עולמי אפקטיבי, דמוקרטי, משוזר, רב-שכבתי, ממדי ורשתי ולא אוטוריטרי וטוטליטרי. יש להעמיק את ההסדרים לצורך מאבק אפקטיבי בהון השחור בעזרת הסדרי מיסוי שימנעו הצברי הון בידי טייקוני-על וצבירתו במקלטי-מס.
העם היווני הגיב לתהליכים ההרסניים של הכלכלה הלא חברתית ואנושית, שעברו עליו. זה כלל מחאות חברתיות ואלימות נגד המשטר הכלכלי המשעבד והמשפיל שהוטל עליו על-ידי המוסדות הכלכליים האירופאיים והבינלאומיים. מהתנועות ההמוניות של ההתנגדות וההפגנות החברתיות הלכה והתפתחה תנועת "סיריזה" בשמאל הרדיקאלי בראשות אלכסיס ציפראס, מנהיג כריזמטי בגיל 40 שנה בלבד.
קואליציה דמוקרטית "סיריזה" פועלת כקואליציה דמוקרטית השתתפותית שבה מאוגדים גרעיני כוחות אידיאולוגיים, רדיקאליים, אקטיביסטיים ומיליטנטיים נחושים ומגובשים שלהם דחפים ואנרגיות פוליטיות חזקים. בברית הפוליטית המרכיבה את המפלגה כלול תמהיל של גרעינים אידיאולוגיים מגובשים של: מרקסיסטים, סוציאליסטים, מאואיסטים, טרוצקיסטים, קומוניסטים, אנרכיסטים וירוקים. צריך לציין שבשמאל הקיצוני קיימת גם מפלגה קומוניסטית ותיקה, שולית ולא מעודכנת חסרת השפעה (בגלל חשש ממפלגה זו ארגן הסי.אי.אי ב-1968 את "מהפכת הקולונלים" הצבאית ביוון, כי חשש מעלייתה לשלטון בדחיפת ברה"מ לשעבר).
אלכסיס ציפיראס שהקים באופן מיידי ממשלה בשיתוף עם "היוונים העצמאיים" מיד לאחר נצחונו הסוחף, יעמוד בפני דילמות גדולות. הוא יצטרך להוביל את יוון לשינוי תנאי השיעבוד הכלכלי שכפו עליה הארגונים הגלובליים והאירופאיים, תוך אי-התחשבות בצרכים החברתיים, הקהילתיים, הלאומיים והאנושיים של העם היווני. בראש הלוחצים הקשוחים והנוקשים עמדה אנגלה מרקל קנצלר גרמניה שלא התחשבה בסבל שנגרם לעם היווני.
אם לא תימָצֵא נוסחת פתרון יביא הדבר למשבר כלכלי ומדיני גדול באיחוד האירופאי כולו.
החשש הוא שיוון, ערש הדמוקרטיה והתרבות המערבית, תהיה הלבנה הראשונה שתנשור מהאיחוד האירופאי. יוון כפי שהוזכר לעיל צריכה לשנות את מדיניותה לכיוון שיווי-משקל חדש ואיזונו ובלמים חדשים כלפי הטיפול במשבר היווני כלפי מדינות נוספות המצויות במשבר כלכלי באיחוד האירופאי: ספרד, פורטוגל, אירלנד, איטליה, צרפת וקפריסין. יש לצפות שהמדינות האלה יאתגרו את האיחוד האירופאי לשנות את מדיניותו כלפיהן.
בספרד עשויה להגיע לשלטון בבחירות בסוף 2015 מפלגת תנועת המחאה "פומודוס", שהיא השנייה בגודלה בפרלמנט הספרדי. מפלגה זו דומה ל"סיריזה" ביוון שבראשה עומד מנהיג כריזמטי צעיר, פאבלו איגלסיאס.
האירופאים יצטרכו לומר "לא" לדרישות דרסטיות ודרקוניות של קרן המטבע הבינלאומית הריאקציונית מבחינה חברתית, אשר נמצאת בהשפעה אמריקנית של תפיסות כלכליות נוקשות. גם בארה"ב מתהווים שינויים בדיסקט התודעה הכלכלית-חברתית עקב פעילות פרופ' ג'וזף שטיגליץ, פול קרוגמן חתני פרס נובל לכלכלה, וכן נוריאל רוביני ואחרים. הנוקשות שיש לשנות מגיעה גם משלוש חברות דירוג האשראי פיץ, S&P, ומודוס.
העתיד טמון בהפיכת הכלכלה הגלובלית לכלכלה חברתית גלובלית. אלה הם לקחי המשבר הכלכלי, החברתי, התרבותי והפוליטי ביוון. את התפיסות האלה חייב לקדם אלכסיס ציפריוס. זה אתגר אדיר. יש לאחל הצלחה לאומה היוונית נושאת המורשת הדמוקרטית ההיסטורית האדירה.