תמונה לרגל יובל ה-70 לשחרור מחנה המוות אושוויץ בידי הצבא האדום הרוסי - אירוע, שהפך ליום הציון הבינלאומי לשואה -
פרסם טום גרוס תמונה מרטיטה של ארבעה מניצולי המחנה, שמזהים את עצמם בתמונה, שצילמו אנשי הצבא האדום, ביום השחרור.
מימין לשמאל - מרים זיגלר, כיום בת 79; פאולה ליבוביץ, בת 81; גאבּוֹר הירש, בן 85; ואווה קור, בת 80.
אלמן ישראל לו יכלו, היו קברניטי השמאל הישראלי והתקשורת החד-צדדית (כולל הממלכתית כביכול) לועגים גם למנהגו של
בנימין נתניהו לנשום מדי פעם. כרגע, הוא מותקף מכל עבר ובכל עניין - כנראה, כדי להימנע מדיון ענייני, נטפלים לזוטי-זוטות, ומנפחים את הדברים באמצעות שפע כסף זר, שמקורותיו מפוקפקים למדי.
למשל, הזמנת נתניהו לנאום בפני שני בתי הקונגרס. אין לי ספק, שנתניהו ואנשיו היו מאחורי היוזמה, למרות שג'ון ביינר, היו"ר הרפובליקני של בית הנבחרים, עומד בתוקף על זכותו להזמין דוברים - גם ללא תיאום עם הנשיא. כמובן, הנשיא אובמה מסתייג, ומייד מתיישרים עימו דַברי השמאל הישראלי ועושי דברו בתקשורת הישראלית. הרבה כסף טמא זורם כדי ליישרם סביב הסמן הימני, שונא ישראל ואוהב הערבים.
נתניהו אינו כוס התה שלי. במבט בוחן אל הפוליטיקה הישראלית, אני נאלץ לציין בצער רב, שישראל אלמן מאוד, ואין כעת שום רמז לתחליף מנוסה לנתניהו. לכל המתיימרים להחליפו ולהנהיג את המדינה יחד יש ניסיון, שבקושי מתאים להולכת גדוד צופים למחנה חד-יומי. עם ניסיון כל-כך עשיר, לא היו מתמנים המתיימרים לנהל אפילו ישיבה של ועד-בית חד-קומתי.
ואם נדון על הצלחות - הרי ההסכמים עם חיזבאללה בתום לבנון 2 מהווים תעודת קלון לציפי שטות, שניהלה את המשא-ומתן, ועד היום אינה מצליחה להבין את טיפשותה כי רבה. ואנחנו רק בראשית הדרך, ולא הגענו לישורת הסופית של הבחירות, שבה יישפכו הררי טינופת, כדי לשכנע את הבוחרים, שנתניהו אינו מתאים, וכדאי לבחור במקומו נוכל, ששתק בחקירתו.
ניוון כבר שלוש שנים אין מדענים ישראלים - גם לא יורדים - ברשימת חתני פרס וולף היוקרתי.
דן שכטמן, חתן פרס נובל וממלא-מקום מנהל קרן וולף,
מצר על כך, ובצדק. ברמה הנוכחית של החינוך בישראל אין סיכוי שיהיו חתני פרס נובל, או פרס וולף בקרבנו - אלא אם ינקטו בדרך הישנה והמוכחת של שיחוד ועדות הפרס.
"כבר מספר שנים שהנוכחות המידלדלת של זוכים ישראלים בקרב זוכי פרס וולף היא תעודת עניות למדיניות מתמשכת של מדינת ישראל, שלא השכילה להמשיך ולהציב את קידום המצוינות במדעים בראש סדרי העדיפויות שלה", אמר פרופ' שכטמן באירוע ההכרזה על הזוכים בפרס וולף.
מצד שני, כשדמויות המופת, שהנוער מזדהה עימן, הם כדורגלנים וקולבים ריקים, הנקראות דוגמניות - אין סיכוי, שהנוער ירצה להזדהות עם חתן פרס נובל לכימיה. ומשרד החינוך המגוחך של המדמנה מתאים את עצמו לרמה זו, ומנמיך את רמת החינוך הישראלי עד לגובה תת-סוליית הנעל.
מה הבעיה?! "החטא של נתניהו אינו בהפרת הפרוטוקול הדיפלומטי, אלא התנגדותו לעמדת הממשל (של אובמה)" -
קובע הפרשן האמריקני מארק תיסן בטור דעה בעיתון "ואשינגטון פוסט", לנוכח הביקורת על הזמנת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנאום בקונגרס. לדברי תיסן, הרגשת נתניהו כי הוא חייב לנאום בקונגרס כדי להביע התנגדות לעמדת הממשל "היא עדות רעה לא על נתניהו, אלא על אובמה".
הדלפה = ריגול כמה שנות מאסר צפויות לג'פרי א' סטרלינג, קצין לשעבר בסוכנות המרכזית לביון האמריקנית, שהורשע בהדלפת מידע מסווג על מבצע חשאי לסיכול היוזמה הגרעינית האירנית לעיתונאי ג'ימס ריסן מ"ניו-יורק טיימס". החלטת חבר המושבעים, שהרשיעה את סטרלינג בכל תשעת סעיפי ההאשמה, חשובה כיוון שקבעה תקדים, שהדלפת סודות מדינה זהה לריגול.
סטרלינג הורשע מבלי שהעיתונאי ריסן נקרא להעיד על המידע, שקיבל ממנו. בכך חסכה התביעה סיבוך ניכר והתארכות מיותרת של המשפט, כיוון שהעיתונאי סירב להעיד. השופטת המחוזית ליאוני מ' ברינקמה החליטה לא לעצור את סטרלינג עד מתן גזר-הדין ב-24 באפריל. סטרלינג הוא האמריקני החמישי, שמורשע בהדלפת מידע ביטחוני לפי חוק הריגול האמריקני, שנחקק בשנת 1917. הרשעתו הינה ניצחון לקו הלוחמני של ממשל אובמה נגד מדליפים מתוכו.
לשון שלוחה "חלאה ירודה" וברכות מהסוג הזה היו בפיו של הסנאטור ג'ון מקקיין, יו"ר ועדת הסנאט לכוחות מזוינים, כלפי מפגינים, שקיבלו בזעם את הופעתו של ד"ר הנרי א' קיסינג'ר, מי שהיה מזכיר המדינה בתחילת שנות ה-70, בסנאט. התקרית אירעה כשקבוצת המפגינים קוד ורוד נגד המלחמה, ניסתה להפריע לעדות של ד"ר קיסינג'ר, ודרשה את מאסרו כפושע מלחמה - כביכול, גם בשם העם הוויטנאמי. שר החוץ לשעבר היה עם גבו למפגינים, והתעלם מהם, עד שהורחקו מחדר הישיבות, לבקשת יו"ר הוועדה. נוכחותם הפריעה לסנאטור מקקיין, שחשש פן יתנכלו המפגינים לשלומו של קיסינג'ר, בן ה-91, שראוי, לדברי הסנאטור, להרבה כבוד והערכה.
