קרוב לוודאי שיהודה וינשטיין מתחרט על כך שלא טרפד את מינויה של הילה גרסטל לנציבת הביקורת על הפרקליטות. מן הסתם הוא לא תיאר לעצמו, שכאשר ישתמש בזכות הווטו שלו וימנע מהנציבות לבדוק תלונות - תבוא הנציבה ותפרסם בדיוק את זה: כיצד לא נותנים לה לבצע את עבודתה. כל מעמדו של היועץ המשפטי מול הנציבות הוא שערורייה. ראשית, נקבע שהחלטותיו של היועץ לא יהיו נתונות לביקורתה. הנימוק הפורמלי: מאחר שהנציבות הוקמה בהנחיית יועץ, אי-אפשר לכלול אותו עצמו בתחום אחריותה. אבל הנציבות הוקמה בהנחיית יועץ משום שבכירי הפרקליטות, ובראשם וינשטיין, רצו בכל מאודם למנוע את הקמתה בחקיקה. אז הבנתם? וינשטיין מנע חקיקה, ואז כאילו "נאלץ" להוציא את עצמו מתחולת הביקורת. את ראש הממשלה אפשר לבקר; את היועץ המשפטי - לא. אחר כך דאג וינשטיין לקבל זכות וטו על בדיקת נושאים המצויים בהליכים. אני לא מכיר שום מבוקר אחר שיכול לקבוע האם נושא כלשהו יבוקר או לא. מושכלות יסוד של ביקורת הן הפרדת סמכויות מוחלטת בין המבקר לבין המבוקר. כל ארגון ממשלתי אחר שהיה יוצר זכות וטו כזאת, היה חוטף על הראש - ובצדק - מן הפרקליטות. אבל להם, כידוע, יש חוקים אחרים. גם כאן יש לכאורה נימוק הגיוני: בדיקה המתנהלת במקביל להליך משפטי עלולה להפריע ואולי אפילו לשבש. אבל יש לזכור, שבראש הנציבות עומד מי שכשיר להתמנות לשופט בבית המשפט העליון - וכיום זוהי מי שהייתה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז. חזקה על אדם כזה, שהוא יידע האם ומתי לעצור כדי שלא להיכנס חלילה לגדר של הפרעה או שיבוש. כך שבעצם מדובר בתירוץ שמטרתו למנוע בדיקה בזמן אמת, ובמידה רבה לסרס את המשמעות האופרטיבית של הביקורת. אם כבר מדברים על משמעות אופרטיבית, תראו מה קורה במקרה היחיד בו לגרסטל יש המלצות אופרטיביות. מדובר בפרקליטה שנמצא שהיא רשלנית ולא אמינה, ומותר להניח שגרסטל המליצה לפטר אותה. ההמלצה הזאת שוכבת כבר שלושה חודשים אצל שי ניצן, בנימוק שייתכן שההליך הפנימי בפרקליטות ייתר את הצעד עליו המליצה גרסטל. במילים אחרות: פרקליטה רשלנית ולא אמינה כנראה ממשיכה לעבוד, או לפחות לקבל משכורת, בניגוד גמור להמלצה של הנציבה. הסיפור הזה מגלה עוד נקודת תורפה מבנית של הנציבות: אין לה שיניים. אפילו אם היא מציעה להדיח פרקליט, יכול לבוא פרקליט המדינה ולמסמס את ההמלצה, תוך קיום הליך פנימי חשאי. מה שנשאר לגרסטל לעשות, כמו במקרה של וינשטיין, הוא לספר על כך לציבור. בצד הזכות יש לומר, כי גרסטל הקימה את הנציבות יש מאין, ובתוך תשעה חודשים החלה לעבוד ולספק את הסחורה. דוחות הרוחב שעליהם היא כבר עובדת ועוד יותר אלו שהיא מתכננת להכין, יכולים לשנות מן היסוד את התנהלותם של הפרקליטות, התביעה המשטרתית ויתר נציגי המדינה בערכאות. מדובר בנושאים כמו הסדרי טיעון, ניגודי עניינים, הטיפול בעררים ויידוע חשודים. השאלה היא, האם וינשטיין וניצן - הם-הם, לא הפרקליטים מן השורה שבצורה עזת-מצח מסרבים לשתף פעולה עם הנציבות - יצליחו למסמס גם את ההמלצות הללו. ביום הזה מגיעות מחמאות גם למי שלא קיבלה יותר מדי כאלו מהח"מ: ציפי לבני. היא אשר התעקשה על הקמת הנציבות, היא אשר מינתה את גרסטל לעמוד בראשה. עם כל החולשות המבניות, הן אלו שהיו ידועות מראש והן אלו שנחשפות כעת, ודאי שעדיפה הנציבות הזאת על פני היעדרה. ההתנהלות של וינשטיין וניצן רק מוכיחה שוב עד כמה הקמתה הייתה חיונית. אולי שר המשפטים הבא יצליח להשלים את המלאכה, בדמות הבטחת עצמאותה המלאה של הנציבות והטלת חובה על המבוקרים ליישם את המלצותיה.