ילדתי הקטנה. ביום שישי האחרון ביקשת לבוא איתי לבית הכנסת. שאלתי אותך מה למדתם בגן ואת ספרת לי על הרב שאול ישראלי. אני מודה. לא ממש ידעתי על מה את מדברת. אבל זו לא בושה לומר לא יודע, ולא בושה ללמוד. אז הלכתי וביררתי. מדובר על רב בן דורי. הוא נפטר כשאני הייתי תלמיד בתיכון ובטח שמעתי על פטירתו.
לאחר הקידוש וארוחת השבת ליוויתי אותך לישון. ביקשת סיפור ואני סיפרתי. רצית לשמוע את הסיפור על יוסף מוקיר שבת, ובכל רגע שאלת מתי כבר יעוף הכובע למים? אבל המלמולים של אחותך הקטנה, כנראה אמרו לך להמתין בסבלנות. ואת המתנת. והכובע לבסוף עף. כדרכך שאלת שאלות בלי סוף. למה ולמה?
ואז אמרת לי את מה שלמדת בגן - שארץ ישראל היא שלנו. ואני עניתי שכן. יש תשובות שאני עונה לך, מתוך שאיפה שהם יהיו אמיתיים, לצערי יותר מאשר המציאות עצמה.
יותר ויותר יהודים וישראלים מטילים ספק בצדקתנו. בזכותנו על הארץ. ישנם מפלגות רבות שקמות עם הכותרת של לאומי, ציוני, ישראל, שלנו, כולנו ועוד שלל סיסמאות. בפועל, המציאות נראית קצת אחרת. כשתגדלי את תלמדי, שזה לא מובן מאליו שיש ליהודים מדינה משלהם. אני לא יודע איך להסביר לך את זה, אבל בכל רגע ורגע נתון, יש מי שרוצה להשמיד אותנו. אין לי הסבר למה.
הוא נמצא בגבול הצפוני. קוראים לו חיזבאללה. אנשי רוח ישראלים טענו שברגע שנצא מלבנון לא תהיה זכות קיום לארגון הזה. יצאנו משם, והארגון הזה עדיין קיים. מצד מערב יש לנו את החמאס שרוצה בהשמדתנו. ממזרח שמש שבו נדמה שיש יותר שקט, נרגמים אנשים מדי יום בכבישים. שני חיילים שנכנסו לשם בטעות נרצחו בדם קר. כך יכול היה להיות סופו של מישהו שנכנס בטעות למשולש בצפון.
בפזורה הבדווית לא ממש מתים עלינו. רהט שנמצאת רק עשרים דקות מבאר שבע הפכה להיות עיר אלימה ושונאת כל סממן של מדינה מסודרת. במקום אחר ירה מישהו בפקיד גבייה שהגיע לעשות את מלאכתו, ובמקום אחר הושלכו בלוקים על שוטרים. זה קורה גם אצלנו. רק ששם, יש מאחורי ההתלהטות והשנאה כדי להוכיח שמדינה הזו הקרויה מדינת ישראל לא תאמר לנו מה לעשות ולא תנהל אותנו. אנרכיה וחוסר סדר מובהק. לא בטוח להסתובב בכפרים שלהם. חיי אדם הפקר.
בפאתי ירושלים נמצאים מחנות הפליטים. סדרת כתבות מצוינת של חזי סימנטוב מערוץ עשר המחישה עד כמה המצב שם הוא נפיץ. מחנות הפליטים, בפזורה ומשולש נאגרים כמויות עצומות של נשק. הנשק הזה מגיע אליהם מגניבות ומסחר, שלצערי לא מעט יהודים תאבי בצע מוכרים להם. יום אחד, ואין לי מושג מתי או למה, זה יופנה אלינו. ישנם כאלו, שמעדיפים לא לראות כיצד הסכמי השלום אליהם חתרנו פעם אחר פעם התמסמסו. הם לא מוכנים להכיר באמת הכואבת. שהסכסוך היהודי ישראלי, משרת מעל לכל את האינטרס הפוליטי של ההנהגה הערבית. הם רוצים בשימור המאבק. זה נותן להם תפקידים, כספים, והכי חשוב את השליטה במיליון אנשים עניים ומסכנים.
אירופה בוערת. זה נכון שהדבר הראשון שעלה לי לראש כששמעתי על הפיגוע במערכת העיתון, היה ש-הגיע הזמן שהם ילמדו. אבל מצד שני איש לא למד. גם לא אנחנו. ראש הממשלה שלנו יצא לצרפת ומה שעניין את התקשורת שלנו זה- למה הוא נדחף לשורה הראשונה ומדוע הוא מצמץ בעין? אנחנו מעדיפים להתעסק בשטויות ולא בדברים האמיתיים. לצרפתים היה עדיף לא לראות את נתניהו שם. הם לא רוצים לעצבן את הערבים.
שזה בגדול העניין. לא מעצבנים ערבים! תלעג לעם שלך, לרבנים שלך, למורשת שלך. תצייר תכתוב תצלם את כל מי שלא נראה לך, ובלבד שהוא לא ערבי. תשדר תוכנית סאטירה על התנ"ך שלך בשם חופש הביטוי, אבל תזהר להגיד משהו על הנביא שלהם. האיסלאם הכריז מלחמת קודש בכופרים ולצערי, אנחנו חלק מאותה קבוצה שהם חפצים בהשמדתה. הם חפצים בהשמדת הדת הנוצרית. הם ניקו את הגדה המערבית מכל סממן נוצרי, ואת אף אחד זה לא מעניין.
הארגון החדש הזה הקרוי "
דאעש" יגיע גם אלינו. בינתיים הוא עסוק בלחסל את כל מי שלא נראה לו. זה כולל את העם הערבי בסוריה, בעירק ובשאר מקומות. אנשים שונים בעלי דעות שונות,תפיסות שונות נטיות שונות נזרקים מגגות בתיהם ללא דין וללא משפט.
ארגוני הטרור גורמים לרצח ולהרג בקרב ערבים בהיקף גדול פי כמה וכמה ממה שהם עושים לנו. רק שאת זה העולם לא מגנה .
כשהייתי ילד שמעתי את השיר "הבטחתם יונה עלה של זית". לי לא הבטיחו דבר. כמו רבים מקרב המתגייסים אז הלכתי לאן שאמרו, עשיתי מה שעשיתי וחזרתי הביתה לתקופה מוגבלת. עד המילואים. אני לא מבטיח לך כלום. לצערי, ואני אומר זאת בכאב גדול, מלחמות היו ויהיו. זה דרכו של עולם. זו אולי ההמצאה הכי גדולה שהמציא אדם.
רבים מהילדים שנולדו איתך לא יהיו כאן. יש להם אזרחות אחרת. לנו אין לאן ללכת. ולא בגלל שאין לנו דרכון אחר. יש לנו מדינה אחת. טובה יותר או טובה פחות, אנחנו נישאר כאן. אגב, יוסף מצא בתוך הדג את הכובע של המלך ונהיה אדם עשיר. בסיפורים יש סוף טוב. אולי גם אצלינו. לילה טוב ילדה שלי. 