כולנו מרגלים!

יום אחד קיבלתי הצעה לרגל עבור האמריקנים. את ההצעה קיבלתי מקרוב משפחה אמריקני, שגר בניו-יורק. בהתחלה חשבתי שהוא מתבדח איתי, אחר כך חשבתי שהוא מנסה למתוח אותי, אבל כשהראה לי הוכחות שהוא עובד בשירות הביון האמריקני, התחלתי להאמין לו (כמה חברים שלכם יודעים שמישל, אשתו של אובמה, צובעת את השערות?). לא דחיתי את ההצעה באופן מיידי, שהרי אתם חייבים להודות שהעסק נראה די בטוח. לעומת מה שעשו האמריקנים למרגל שלנו פולארד, אנחנו לא נעז לעשות להם בחזרה. איך כולם עכשיו אומרים לנתניהו: אל תשאל מה אתה יכול לעשות לאובמה, תחשוב מה הוא יכול לעשות לך בחזרה... אשתי, שראתה שהפכתי מתוח, שאלה מה קרה לי. כשסיפרתי לה היא אמרה: "מה קרה לך, זה דווקא דבר נהדר ואין שום סכנה לרגל עבור האמריקנים!" די הופתעתי לגלות בשיחה שקיימנו שהיא צודקת! "אבל מה עם הבושה אם יגלו שאני מרגל", שאלתי. "איזו בושה!?", היא ענתה מיד, "תראה מה עושים לנתניהו כשהוא הולך נגד האמריקנים, אתה תזכה לכבוד עצום כשיגלו את זה. אולי אפילו תזכה להדליק משהו ביום העצמאות או בחנוכה!" "אבל", אמרתי, "אין לי שום מידע ספציפי בעצמי, בחרו בי בגלל כל החברים שיש לי בצבא ובמערכת הביטחון". "מה הבעיה", אמרה, "הרי הם עצמם ישמחו לשתף אתך פעולה!" "האם זה הגיוני שאנשי ביטחון ישתפו פעולה נגד עצמם!", הקשיתי. "בשמחה הם יגלו לאמריקנים כל מה שהם יודעים, הרי זה יקנה להם, ביום פקודה, חסינות מפני האמריקנים, כשאולי יגלו שהם מרגלים. ככה המצב שלהם יהיה מאוזן: מרגלים קצת לפה וקצת לשם... הרי הלקח של פולארד נלמד על-ידי כולם!" התחלתי לגלגל את העניין ולנסות לדלות כמה שיותר מידע מכל מי שחשבתי שיש לו משהו להסתיר. הסתבר לי שכולם שמחים לדבר ולשתף פעולה אתי (ככה גיליתי כמה דברים מעניינים, שלמשל שהכור בדימונה הוא לא באמת כור אטומי, אלא מקדש קדום, שווה בחשיבותו להר-הבית, אבל הפחד שלנו כל כך גדול שהוא יסבך אותנו עם המוסלמים, שהחלטנו להסוות אותו לכור אטומי) בעצם גיליתי שכמעט כולם פה עובדים בשביל האמריקנים, ככה או אחרת. זה בעצם כל הסיפור המדהים שלי. הסיבה שאני בכל זאת כותב על כך בגלוי, היא, שבסופו של דבר החלטתי לנטוש את הרעיון. כל העניין של הריגול עבור האמריקנים נראה לי משהו משעמעם, חסר כל אתגר. זה בהחלט לא 007, אלא ממש אפס!