בגליון "בסוד שיח" [גליון 311, 28.01.2015] פורסמה רשימה של איש חינוך חרדי ותיק - משה מאלר, העוסקת בפיקוח החינוכי על מוסדות החינוך החרדים. הכותב מוחה על נורמות שנוהגות במערכת, מתאר בצבעים עזים את מצוקת איש החינוך החרדי ואת הפער האדיר בין השגב שייחסו חז"ל לאנשי החינוך לבין היחס אליהם בעולם החרדי. בדבריו האמיצים הוא חושף את אחורי הקלעים של החברה החרדית המציגה פנים של חברת מופת.
שלחתי תגובתי לפרסום ל"בסוד שיח" ולא נעניתי. כאן באתר החדשות ניוז 1 אני נותן פרסום לדעתי.
ללא מורא רשימתו המדהימה של משה מאלר, מחנך ברוך כשרונות בחינוך החרדי, "טול קורה מבין עיניך", ראתה אור בעיתון "בסוד שיח" [גליון 311, 28.01.2015] תחת הכותרת "טול קורה מבין עיניך", בביקורת חריפה על מגמת משרד החינוך שיזם מערך פיקוח לתלמודי התורה.
נושא החינוך הוא תחום חשוב, הוא הליבה של החברה, המוקד לתהליכים הגרעיניים שיניעו בעתיד את החברה, ומשום כך חשוב להפנות את תשומת הלב לדבריו. סיבות לא פעוטות נוספות: הוא משמש בחינוך החרדי שנים רבות, ויותר מרתק מכך היא העובדה שהוא עשה דרכו מהעולם החילוני אל העולם החרדי והכלים שלו לביקורת פתוחה וללא מורא מצויים במה שרכש כאשר שימש בתפקידים צבאיים עלומים שנדרשה להם יכולת אינטלקטואלית גבוהה מאוד.
יש לי כבוד רב לדבריו מעוררי התדהמה במה שנובע מהם לגבי המסקנות המשתמעות מדבריו שלחלוטין אינם נותרים בתחום הביקורת הפנים-חרדית והם חשובים לנו כדי להשתמש בדבריו להביט אל המגזר החרדי.
טענתו פותחת בהאשמת משרד החינוך ביצירת מערכת פיקוח על תלמודי התורה של מפקחים חסרי כשרון והכשרה. לאחר מכן הוא מצטט בפירוט רב מנהל מהמערכת החרדית המטיף אודות הבעייתיות של לימודים בתחום הפדגוגי בבתי מלון שבהם מקבלים מטען מתודי רב [!] וטוען בסרקזם על "מצדיקי הרבים ככוכבים" [כוכבים של בתי מלון...] שנהנים מהעולם הזה ואינם יכולים להוות מופת לתלמידים [החרדים] לראות בהם דוגמה... ושלא מקבלים שם... יראת שמים. [הערה זו היא של מאלר], וראוי להסתייג. הרי לא מקבלים ביום עיון פדגוגי מומחיות כל שהיא בהנשמה מפה לפה שאין ערוך לחשיבותה - כי לכל התמחות ראויה סביבה ותכנים ייחודיים לה. ימי עיון פדגוגי אינם תחום של דברי מוסר שמימיים ונועדו להעצים את חיבורי שלושת הצלעות- חינוך, חניך ומחנך! נברר גם את זאת, בהמשך [הערת י.ע].
דמויות ענק מהמזרח כמי שלימד בתלמוד תורה 21 שנה ועשה מסלול התחרדות [עד שנקעה נפשי ממה שראיתי!] אני חושב שראויים דבריו לדיון מעמיק. יש להם השלכות לעצם החובה לתת את הדעת על מה שמתרחש מאחורי הגדר החרדית. ההקשר הרחב הוא זלזול לא רק בתחום האיזוטרי של מערכת חינוך חרדית שעדיין אין לה שום מערך רציני שבנתה בעצמה - שיפקח על איכות הספרים שחלקם נכתבו לפני ארבעים-חמישים שנה [הארץ הטובה...] ורובם הם פרי יוזמה של מורות - לא אנשי מקצוע בעלי הכשרה אקדמית. בספרים רבים מזהים מייד את עומקה של תרבות חרדית שמגמתה כיתתיות במובן המשפיל ביותר - למשל - בספר הבעה לילדים ליטאיים לא תמצא דמויות של גדולי החסידות, בוודאי לא של דמויות ענק מהמזרח. אין פונקציה של מועצה פדגוגית חרדית היודעת להתבונן על כלל תלמידי ישראל [החרדיים לפחות] והוגה להגיש להם איזו ערכה כוללת המכבדת את כלל היצירה היהודית מכלל העדות ללא בידול והשמטה וזלזול בכדי שיהיו לילדים הבוגרים כלי ליצירת חברה בעלת שלימות ותודעה של כבוד זה לזה. רעיונות כאלה אפשריים רק אם הכיתתיות והמגזריות עוברת שדרוג לתודעה של "עם" ו"ממלכתיות", דבר שרחוק מלהבשיל בחברה החרדית. דבר מצער זה ניכר היטב בדבריו הנרגשים של מאלר.
האטמוספרה במערכת החינוך החרדית מתוארת ברשימתו של מאלר בכנות וביושר: מפקחים שרודים במלמדים, מנהלים שמנצלים את ימי העיון לא כדי להעניק למחנכים "מצדיקי הרבים" איזה כוכב בחייהם אלא הולכים בעצמם לבתי המלון כדי לא "להירקב בכיתה". מאלר מצייר תמונה עגומה ביותר. המנהלים על-אודותם הוא מדבר, הם "חרדים מלידה" אשר חבשו ספסלי ישיבה מגיל אפס והוא מבקר אותם בחריפות רבה.
"מעולם לא דן עימי מי מהמפקחים ולא גילה התעניינות - ולו פעם אחת - אם עומדים לרשותנו בבית-הספר אמצעי העשרה והמחשה נאותים". ומכלל השאלה אתה מבין באיזו מערכת פועל מאלר. מהו המצע עליו מתחנכים אלפי התלמידים. מה טיבו של חינוך שמחנכיו אינם מתכבדים להעשיר את כליהם הדידקטיים, שאינם מוכשרים להכיר את ההבדלים האינדיבידואליים בין התלמידים, ושכל תודעתם החינוכית היא במה שלמדו שאפשר ללמד תלמיד 400 פעם...
מי אם לא גדולי התורה אמורים להוות שרי החינוך של העם היהודי? מי אם לא הם היה אמור לשאת את הדגל לאורו יצעד עם ישראל וילמד מהם נורמות הנחלת חינוך לילד? מתי שמענו מהמפקחים הגדולים - שתורתם אומנותם - תביעה חינוכית אחת? משה רבנו נשא גדי על הכתפיים. יש טעם לומר שלא פחתה קומתו מהמעשה הזה ודווקא בגללו זכה להביא תורה לכל העולם - כי רחמיו על כל מעשיו. ולמה נלאו "גדולי ישראל" מלהתעסק הם במזגן החסר? למה לא קבעו הם נוהלי פיקוח שירוממו את החניך החרדי לרמה שיתפעלו מכישוריו המוסריים וייצרו מנהלים רמי עומק רוחני ולא מה שמאלר בעצמו מעיד עליו ביושר ובכנות נדירים?
חרדי למהדרין מה גרם שהמערכת החרדית הפנימה את היותה "מגזר" והעדיפה להיות קטנה בעיניה, חגבית בתכונתה, תחת להוכיח לנו עד כמה התורה הופכת אותם לנושאי הדגל של איכויות מוסריות: [זאת בשעה שחינוך חרדי ויחס מבזה לעדות המזרח דרים יפה בכפיפה אחת!], יחס לגר, לשונה, רווי אהבה [כנדרש מהתורה]. אין לזלזל בגמחי"ם למוצצים, חריגים עושים דברים יפים למדי, אך החובה היא למתוח את זעקת מאלר ולהבין מדוע אמת דבריו נוקבת והיא מעבר לכאב הפרטי של ניסיונו אישי והיא מטפורית ותובעת מהעולם החרדי להתבונן היטב במראה.
חוויותיו השליליות של מאלר מזכירות לי שיחה שניהל איתי בשעה 11 בלילה משגיח בישיבה קטנה שבניו למדו בתלמוד התורה. הוא לא היה שליח משרד החינוך, הוא חרדי למהדרין, עם יחס השנאה לציונות, כמו שצריך, והרבה יראת שמים שהוכחה בדקדוקיו בכל הדינים, איש משובח וישר. הטריד אותו בואם של ילדיו בשמחה לבית. מה שימח אותם? הם אמרו לו: השיעור ששמעו אצלי. והשמחה הזו הטרידה אותו מאוד ולכן הוא טורח ב-11 בלילה לדבר איתי: רציתי לבקש ממך שלא ישמחו בשיעורים שלך. שאלתי בתדהמה את מי שהוא איש מוסר חרדי ששמעו הולך לפניו - למה?! גם אני למדתי כמו משה מאלר בעולם חילוני לפני שנים רבות והפנמתי את ערך החינוך והשמחה, והנה החרדי שהוא ממש ראש ישיבה אומר לי - תשתדל שלא ישמחו. ההסבר שלו: "כי בשיעור הגמרא הם לא שמחים.
הנה דרך העקלתון של איש שהוא "משגיח בכיר בישיבה" - הוא לא ידרוש מהמלמד של הגמרא ללמד ילדים שיגיעו לשמחה כפועל יוצא של ושננתם לבניך אלא דורש ... למנוע מהם שמחה.
אוי לנושאי התורה ואוי למה שבאמתחתם. כי בסופו של דבר - חוסר כלים למחנך מצביע על רדידותה של אותה אלטרנטיבה חרדית המצהירה על עצמה כמקור יהודי מול המדינה ה"ערלה".