הזכות להישכח? לא בישראל כנראה

שורה של החלטות בבתי משפט בישראל, שמורכבות גם יחד, מעלות את המסקנה היחידה שככל הנראה "הזכות להישכח" לא תתקבל במדינת ישראל כזכות משפטית. להזכירכם, גם בהחלטה של בית הדין האירופי בעניין מריו קוסטחה גונזאלס (C-131/12 Google v. Agencia Espanola de Proteccion de Datos) הזכות הוגדרה כזכות לתקן מידע במאגרי מידע שאינו מעודכן עוד. אולם, הפעם ברור שגם מידע לא מעודכן לא חייב להתעדכן בישראל. ההחלטה הראשונה באה מבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. שם, התבקש בית המשפט להורות למדינה לתקן ולהסיר כתבות בנושא המאגר הביומטרי אשר נטען כי הן מטעות את הציבור ואינן עומדות בקנה אחד עם פסק הדין של בית המשפט העליון (בג"ץ 7128/13 פרופ' קרין נהון ואח' נ' רשות השידור ואח'). בית המשפט העליון פסק כי "הפרסומים הכתובים, שהתפרסמו בשלהי 2013, ודאי שאינם בגדר פרסום שוטף. אלו הם פרסומי עבר. העובדה כי ניתן למצוא פרסומים אלה גם היום באינטרנט (בין היתר באמצעות מנוע החיפוש Google) אין בה כדי להפכם לפרסום שוטף". כלומר, המסקנה השיפוטית שהובאה שם היא כי פרסומים שבוצעו בעבר עניינם בעבר, ואין להידרש אליהם כעת. לאחרונה, פסק גם בית משפט לתביעות קטנות בנושא מעניין (תק 1374-10-13 אוקסמן נ' אתר הפורומים המשפטיים). עובדות המקרה הן פשוטות: כנגד התובע התנהל הליך משפטי על-ידי מתחרה עסקי, אשר נסגר בפשרה. האתר הנתבע פרסם כתבה על התביעה בסמוך להגשתה, שהכילה תמצית עובדתית של הטענות. התובע פנה לאתר הפורומים וביקש להסיר את הכתבה, ונענה בשלילה. אתר הפורומים הציע לו להסיר את הכתבה תמורת דמי טיפול של 500 ש"ח, אולם התובע סרב. בית המשפט פוסק לזכות הנתבעת וקובע כי פרסום של פרטים על הליך משפטי הוא פרסום מוגן על-פי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. כזכור, חוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום מידע על החלטות שיפוטיות או חומרים המוגשים לבית משפט חסין מתביעות לשון הרע בחסינות מוחלטת (רע"א 1104/07 חיר נ' גיל). ולכן, בית המשפט פוסק כי הפרסום באתר הפורומים, שהוא תמצית של כתב התביעה, ואזכור כי טרם הוגש כתב הגנה, הוא פרסום מוגן. בית המשפט פוסק כי לתובע לא הייתה זכות לדרוש את הסרת הפרסום, גם אם אינו עדכני עוד; כלומר, הזכות הלכאורית להישכח, או לתקן מידע שאינו עוד רלוונטי, אינה בהכרח קיימת בשיטת משפטנו. מרגע שפרסום נעשה, אם הוא היה חסין מלשון הרע במועד הפרסום, לא יהיה ניתן בעתיד, גם אם המצב העובדתי ישתנה, לבקש להסירו. אולם, בחוק איסור לשון הרע יש את סעיף 25א. אותו סעיף מדבר על חובת פרסום עידכון באמצעי תקשורת במקרה שזה דיווח על חקירה פלילית והחקירה הפלילית נסגרה. הבעיה עם אותו הסעיף היא שהסעיף דורש שני תנאים מצטברים: (1) חקירה פלילית ו-(2) אמצעי תקשורת (לא כל אתר אינטרנט הוא אמצעי תקשורת על-פי החוק (ת.א. 37692/03 סודרי ואח' נ' שטלריד). מה שכן עושה בית המשפט הוא, בלי להתייחס לסעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, הוא להבהיר שהתובע אולי היה רשאי לבקש הוספת תגובה מטעמו, בצורה מכובדת; הצעה שאולי הייתה יכולה לבוא בדרך הפשרה, אבל היא נעדרת סימוכין בדין. כלומר, בשביל לתקן את הידיעה כנראה שהתובע היה צריך לשלם את דמי התיקון.