אסטרטגיית הבחירות של נתניהו מצליחה מאוד. מתברר, בפעם המי יודע כמה, שנתניהו הוא קמפיינר מצוין. הצפת נושא הבקבוקים בתקשורת משחקת לידי נתניהו. כל מה שמעניין אותו הוא להישאר ראש
ממשלה ולהמשיך ליהנות ממנעמי השלטון. עבור כך הוא מוכן להקריב כביכול לפרק זמן של חודש וחצי את רעייתו. המחיר כדאי מאוד. גם נושא העמותות הוא המצאה מצוינת של נתניהו ואנשיו.
אין כל חשיבות לאמת ביחס לעמותות כפי שאין כל חשיבות מה יאמרו הבריות על אשת ראש הממשלה. כאמור, המטרה ברורה: להעסיק את התקשורת ואת דעת הקהל בעניינים שוליים ובלבד שלא יעמיקו בעשייתו של נתניהו כראש ממשלה.
המפלגות המתיימרות להחליף את נתניהו נפלו אל תוך המלכודת שטמן להם נתניהו. ראשי האופוזיציה לנתניהו רק מתגוננים, רק מגיבים למתקפות של נתניהו ומטהו. כך לא מחליפים ראש ממשלה בישראל. כך לא מנצחים בחירות. כל דרדק פוליטי מבין זאת. מנהיגי המפלגות פשוט רדומים.
כאשר
אהוד ברק ניצח את נתניהו בבחירות ב-1999, הוא הציג אלטרנטיבה אמיתית ולא נגרר אחר הרטוריקה של נתניהו. ברק הבין שנושא לבנון מציק מאוד לחברה הישראלית המבכה מתים ופצועים כל שבוע. גל המחאה של ארגון "ארבע אימהות" הצליח מאוד. ברק זהה את הפוטנציאל העצום הגלום בקמפיין שנועד להוציא את צה"ל מלבנון. אגב, ללא שום קשר לבחירות אז, ברק עשה בדיוק את מה שהיה צריך לעשות שנים רבות קודם לכן. הקמפיין בעד היציאה מלבנון היה מוצלח מאוד. ברק קיבל על כך קולות רבים בציבור הישראלי שנמאס לו מסאגת לבנון. כמון שהייתה כאן אלטרנטיבה למה שנתניהו הציע, כלומר לא הציע דבר זולת הישארות בלבנון והמשך הפגיעה בחיילי צה"ל.
גם בתחום הכלכלי-חברתי ברק הציג אלטרנטיבה: "הזקנה שבמסדרון בבית החולים בנהריה". הייתה זו מתקפה פוליטית מאוד יעילה כנגד מי שאחראי היה לקריסת מערכת הבריאות. אגב, גם בעת כתיבת שורות אלה הרבה מאוד זקנים וצעירים שחלו ונזקקים לטיפול רפואי, שוכבים במסדרונות, במקרה הטוב, או שנשלחים הביתה גם במחיר שימיהם ספורים. כאמור, היה זה קמפיין מאוד מוצלח של ברק.
אלה המבקשים לחזור על ההישג ההוא אינם יכולים להיות צוות מגיבים למה שנתניהו וצוותו אומרים עליהם. יש לצאת במערכה פוליטית רבת היקף כדי להפנות את כל הזרקורים האפשריים אל "ההישגים" של נתניהו וממשלתו. יש להופיע בכל אתר ואתר בו נסגרים מפעלים כל יום כי מדיניות ממשלת נתניהו בתחום הכלכלי היא מדיניות קפיטליסטית ניו-ליברלית המפילה קורבנות כל יום.
יש ללכת לנגב ולהבטיח לפועלים של מפעלי כיל ודומיהם העמודים להיזרק לרחוב שהממשלה החדשה תעשה הכל כדי שבני אדם יוכלו להתפרנס בכבוד. יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, יש להביא בפני הציבור עוד ועוד עובדות על מעללי של המדיניות הכלכלית של נתניהו וחבריו. אסור לעסוק בבקבוקים של שרה. צריך לעסוק במפעלים ליצור בקבוקים, למילוי בקבוקים. לא עניינם של מנהיגי המפלגות מה קרה או לא קרה במעון ראש הממשלה. מן הנתונים הכלכליים המתפרסמים, היצוא הישראלי לאירופה עומד על סף קריסה בגלל היחסים המתוחים מאוד בין נתניהו לשאר מנהיגי אירופה. זהו פרט יותר חשוב עבור אזרחי ישראל מאשר כמה מוציאה אשת ראש הממשלה על תסרוקות.
גם בתחום המדיני-ביטחוני יש להציג אלטרנטיבה הגיונית. לא לעימות עם הטובה והחשובה שבחברותיה של ישראל. לא לעימות חזיתי ובוטה עם הממשל האמריקני. כן להידברות בנושא אירן אך בדרך מכובדת. מותר לומר כל דבר, ומותר למתוח ביקורת על המדיניות הנשיא האמריקני אך לא בפרהסיה אלא במקום שבו נוהגים מנהיגים להיוועד. כן ליוזמת שלום ללא התרפסות. אף אחד ממנהיג המפלגות הציוניות אינו פחות פטריוט מנתניהו או חבריו. אסור להתבייש או לקבל פיק ברכיים מול מתקפות גסות והתלהמות נוסח נתניהו וחבריו/משרתיו.
בבקבוקים במעון ראש הממשלה יטפלו הרשויות המוסמכות למרות שעד עתה לא מגיע להם פרס, אפילו לא פרס ניחומים. ראשי המפלגות הטוענים לכתר ההנהגה צריכים לטפל בעיקר כי שם חולשתו הגדולה של נתניהו ושל הליכוד.
