|
1 |
|
|
המעניינים וחיבורם למציאות העכשווית.
איך הגענו עד הלום?! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
or or |
|
|
|
|
|
תרבות השלטון מופקרת, אז היא משתוללת. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אהרון שחר |
|
|
|
|
|
|
|
2 |
|
|
מתברר שהחזון של הסוציאליזם ומייסדי הקיבוצים, על האדם החדש, נגע רק לאדם חזק ובריא. אדם שחלה,לא נכלל בתוך אלה. החוצה! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ראומה |
|
|
3 |
|
|
אין כל קשר חברתי תרבותי כלכלי ותודעתי בין מצוקות מהגרי העליה השנייה לפלסטינה בראשית המנדט הבריטי, לבין מצוקות פינוקי החברה התרבות והתודעה של אזרחי מדינת ישראל היום!
זה בדיוק סיפורו של מיתוס! כך מייצרים מיתוס ומילשטיין "הלוחם הגדול" במיתוסי הפלמ"ח "הכוזבים" גם הוא אינו בוחל בטיפוח מיתוס מוסרי כוזב לעליה השנייה.
שירי רחל טובים ונוגעים ללב ככל שהיו ועודם, משקפים בנאמנות את מצוקות ואורחות תקופת חייה. אילו הייתה חיה כאן היום היא ושיריה היו שונים לחלוטין.
גם "גרושה" מהקבוצה עקב מחלתה היה פועל יוצא ממצוקות ואילוצי החיים ההם. זה ודאי שהעציב את רחל, אבל היה מובן לה ומקובל עליה, מכיוון שאם היה דבר שסלדה ממנו, זה להיות למעמסה על הקבוצה המגויסת והעמלה יום יום להתקיים.
למיטב ידיעתי אין בכתביה ולו תלונה אחת נגד הקבוצה שנאלצה לעזוב, כי בתודעה החלוצית ההיא לא הותירו מקום לתלונות! מי שנשבר נמלט באישון לילה או התאבד.
חטאי ימינו והתנהלותנו סביבם שונים בתכלית, ולכן הגעגוע שמיצרים כזבני ימינו רק אל חלקים מועטים ומצומצמים מהחיים ההם, מלאכותי ומגוחך. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פועה |
|
|
|
|
|
על "מצוקות מהגרי העלייה השנייה לפלשתינה" וה"מצוקות" היום ?
תלמד/תלמדי לקרוא.
מדובר על שבר בחלום ובחזון.
עוד פעייה מיותרת. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מגיב ותיק |
|
|
|
|
|
כבר מעידה על הגישה המוטה של פועה. והקביעה שהגרוש היה מובן ומקובל עליה, מאין לקחת? האם קראת את השיר "המבשר", בו היא כותבת "כי נשבר הגשר הישן שבין אתמול ובין מחר"?
השיר הקשה הזה מעיד על הטרגדיה הקשה שבאה עליה עם הגרוש, ואין בו מאומה מן ההבנה והקבלה. "מי שנשבר נמלט או התאבד", זוהי עובדת החיים אז. ואיך זה מתיישב עם "אדם חדש"? עם "כל אחד מקבל לפי צרכיו ונותן כפי יכולתו"? מה שקרה לרחל מוכיח שהיה להם חזון גדול בפיהם, ובפועל הם היו צבועים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ראומה |
|
|
|
|
|
מיתוס זה מיתוס.אתה יכול לקבל אותו וללכת בעיקבותיו ואתה יכול גם לא.אתה יכול להתעלם ממנו בתקופה מסוימת ולחזור אליו בתקופה אחרת.מיתוס בא לשרת את האדם במציאות קשה ואם הוא נברא,הוא קיים.האדם יוצר את המיתוס אבל אם אין למיתוס השראה מלמעלה,הוא לא יברא. ניסו מהרבה דברים לעשות מיתוס ולא הצליחו כי לא היתה השראה וזה לא היה אמיתי.גם היום נוצרים מיתוסים,חלקם ישארו וחלקם לא אצל ציבורים מסוימים.בחברה החילונית למשל , המיתוס היום זה לנפץ מיתוסים וגם זה מיתוס.בנוגע לכזב,ומה כזב ומה לא,זו היא פילוסופיה שלמה ומשחר ההיסטוריה האנושות עוסקת בזה.בקיצור,בלי מיתוסים ובלי לנפץ מיתוסים,החיים משעממים.לא כדאי לנסות. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
באום |
|
|
|
|
|
שרבים מאמינים שהיא מבוסס, והוא משמש, בלשונו של קרל מרקס "אופיום להמונים". אם פועלים במציאות הריאלית על פי מיתוסים מגייסים לעתים מוטיבציה אך מתפקדים באופן גרוע והנזק עולה על התועלת. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורי מילשטיין |
|
|
|
|
|
כמו בכל דבר גם במיתוסים צריך לדעת להשתמש.שימוש במיתוס לא אומר איבוד ראציונליזם.מיתוס יכול לשמש להרבה דברים ולא רק לשם יצירת מוטיבציה.מיתוס יכול למשל לרפא מחלה,או להוציא אותך ממשבר,להכניס אותך לריכוז בזמן מסוים ועוד.אפשר לקרוא לזה מציאות מדומיינת אבל כשאתה מתחבר למיתוס זה אמיתי לגמרי.מיתוס יכול לשמש את הפרט,הוא לא מיועד רק לחברה או עם. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
באום |
|
|
|
|
|
כי הוא סיפור שנוצר בד"כ באיחור וע"י בני אדם אחרים שיש להם את צורך ליצרו.
משוררים (ובתוכם גם רחל) הם אולי המכזבים התרבותיים הגדולים ביותר, מעצם התשוקה שלהם להכרה והרצון או הצורך שלהם להתפרנס מהמילים, הם ימכרו לקהלם את מה שהוא חפץ לשמוע וגם יעטפו לא את זה באריזות יפות.
מציאות החיים של חלוצי העליה השנייה הייתה קשה מאד וספרטאנית מה שהחזיק אותם שלא ישברו היו הרעיון החזון ותחושת ראשוניות היסטורית. ואלה באים לעולם אחרי משברים חברתיים טראומטיים.
בני אדם הנאחזים בשארית כוחם ברעיון חדש כדי להתקיים בתנאים קשים, הם "קרקע פוריה" לקלוט אל תוכה את "זרעי העידוד העקרים" שטומנים המשוררים ושאר מיני המעודדים ברוכי המילים, הם יעילים בעתם. אך "הזרעים העקרים" האלה אם יצמחו כדור המשך, "יצמיחו צמחים עקרים" שיקמלו ויותירו אחריהם ספורי זיכרונות מפוקפקים, ו/או ייצרו מיתוסים, בעיקר כדי להשקיט את מצפונם המיוסר.
לכן גם רחל הייתה מגויסת להגשמת הרעיון והחזון, כשאר אנשי הרוח בני דורה וחברתה, והיא עשתה את זה בכישרון רב בשיריה המגויסים, מה שאפשר לה להתפרנס ולכתוב גם שירים אישיים נוגעים וכנים.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פועה |
|
|
|
|
|
ומגוחכת. אולי התכוונת ל-השוואה? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורי! |
|
|
4 |
|
|
רחל חלמה על ימיה בכנרת, ואנחנו חלמנו על הארץ שתמלא את כל תקוותינו. רחל התאכזבה, לא מן הכנרת, אלא מן האנשים סביבה, וכן אנחנו. הארץ היא טובה, אבל (רבים מ)אנשיה מאכזבים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
כנרת |
|
|
|
|
|
זה שוב "ראומה" שהיא "כנרת", שהיא באמת שפרה מילשטיין.וזה שוב or or' שתמיד שופע דברי שבח והלל למילשטיין הנפלא והגדול מכולם. על מי אתם עובדים?? אפילו את הסיפור הטראגי של רחל הטהורה והזכה אתם ממלאים במירמה?? אין לכם טיפת בושה ? ואתם מלינים על שחיתות ורקב? מילשטיין--קשוט עצמך תחילה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צייד מתחזים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
של משפחת מילשטיין- אגודה של נוכלים מתעתעים ומתחזים, .שפרה מתי תצאי מהארון ?? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ציידמתחזים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעקבות החשיפות שלי הכירו כולם את שיטת העבודה הבזוייה והנכלולית שלך. אף אחד לא מאמין יותר לבלופים שלך, חוץ מה"מגיבים" הפיקיטיביים[שפרה ושות'], האוכלים מכף ידך. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צייד מתחזים |
|
|
5 |
|
|
רחל - דמות אל-זמנית - ותמיד (!!) תהיה רלוונטית. האישה הקטנה הזאת, מבוזה ונזנחת, היא אחד מענקי הרוח האמיתיים, וככזו רוחה קיימת תמיד. את חייה היא הקריבה להצלת חיי בני אדם באשר הם. מי יתן ונהייה ראויים לעמוד בצילה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אחד-האדם |
|
|
|
|
|
|
|
6 |
|
רחל |
|
גדי_ש | 6/02/15 02:25 |
|
|
אין שום קשר בין הדברים שאורי כותב לאירועים העכשויים.
הוא קושר דברים מסוג "מחט" ו"תחת" רק כדי להראות את עצמו
ואשר לגירושה מדגניה- בוודאי זה היה דבר קשה, אבל חששו מאד לגורל הילדים ושחפת היא מחלה מאד קקשה.
ועוד, כמאהבת של רובשוב, הלא הוא שזרנו[ נשיאנו] היא איננה הדמות הטהורה וגם אינני מצפה ממנה שתהייה כזאת
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
גדי_ש |
|
|
|
|
|
|
|
7 |
|
שחפת |
|
shoshana13 | 7/02/15 10:24 |
|
|
שחפת היתה מחלה חשוכת מרפא, ונכון שהחברים חששו לגורל הילדים. אבל היו בתי מרפא, בארץ ובחו"ל. יכלו לשלוח אותה לבית מרפא, אפילו בשוייץ, על חשבון אחד הגופים זוללי הממון, כמו קקל. אילו היתה לה לפחות מטפלת, שתדאג להשקותה בחלב (כך טיפלו אז), אולי היתה מחזיקה מעמד עד מציאת התרופה.
אגב, ראיתי צילום יפה שלה, מתקופת דגניה, בבית אריאלה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
shoshana13 |
|
|
8 |
|
|
לא הותיר". כמה אנשים מסוגלים לתמצת כל כך הרבה עצב, ויופי לתוך שורה אחת?
בלי קשר לקשר האקטואלי, שתמיד אפשר למצוא בכל דבר, אפילו אצל משוררת שמיעטה לעסוק בפוליטיקה בשיריה - מדובר במשוררת מדהימה ונוגעת ללב. כל איזכור שלה - מבורך. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
עמי, ת"א |
|
|
9 |
|
|
|