המבקר שפירא - חתול קצוץ זנב ונטול ניבים

בכול מהומת האלוהים המסעירה את המדינה בפרשת ביבי-טורס וההוצאות החריגות והמוזרות של מעונות ראש הממשלה בירושלים ובקיסריה, יש גוף חשוב אחד ובעל סמכות חוקית שעדייו לא השמיע את קולו - הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת. ועדה זו מוסמכת על-פי החוק להזמין לדיון ממצה את המבקר יוסף שפירא ולדרוש ממנו לחשוף מה עשה בפרשה הזו ומה לא עשה, מדוע מסמס את השלמת החקירה ואת פרסום תוצאותיה ומנע מן הציבור את הזכות הבסיסית לדעת את האמת לפני הבחירות. אם הוועדה תרצה למלא את תפקידה כהלכה היא חייבת לזמן מידית את המבקר להופיע בפניה, כדי שניתן יהיה לחקור אותו לא רק על נסיבות טיפולו הכושל בפרשה החמורה, אלא גם כדי שיחשוף את נסיבות מינויו לתפקיד החשוב, מי המליץ על המינוי ומה היה תוכן הפגישה האישית בינו לבין ראש הממשלה בטרם הובא המינוי לאישור הכנסת, ואיזה הבטחות הבטיח המבקר לראש הממשלה אם יאושר המינוי. החשיבות של חקירה כזו נובעת מכך שהרושם המצטבר עד כה הוא, כי מבקר המדינה שפירא פועל בשיהוי נמרץ בעיקר כדי לגונן על נתניהו והתנהלות דיירי מעון ראש הממשלה, ולא למען קידום המנהל התקין במדינה ומניעת שחיתויות, כפי שהוא נדרש לעשות על-פי הגדרת תפקידו. למרבה המזל שפירא אינו בנוי מחומרים עמידים ועל כן, נוכח הביקורת הציבורית החריפה הוא מיהר להודיע, לאחר ההתמשכות האינסופית של הטיפול בפרשה, שיפרסם את הדוח ב-17 בחודש זה. אך גם אם נצא מן ההנחה כי אכן המבקר יעמוד בדיבורו, עדיין קיימת בעיה, כי השאלה האמתית איננה מתי יפורסם הדוח אלא מה יהיו ממצאיו והמסקנות המתבקשות והאם אפשר יהיה להתייחס לחקירה הזו כעבודה ביקורתית ראויה, או רק כאל נפיחה חמקנית וחסרת משמעות. נוכח החשש הזה ראוי להזכיר לציבור את נסיבות בחירתו של שפירא כיורשו של המבקר לינדנשראוס. בתקופת כהונתו כשופט מחוזי בירושלים לא יצא לשפירא שם ייחודי. הוא היה שופט אנונימי למדי. בדבר אחד הוא בלט: אהבתו לחקות ידוענים ובעלי חיים. על מוזרות זו מספר התחקירן גידי וייץ מהארץ כך: "אנשים ששוחחו אתו מאז מינויו סיפרו לחבריהם, בהפתעה מסוימת, כי במהלך הדיאלוג שלהם עם שפירא החל מבקר המדינה ליילל כחתול: "מיאו, מיאו". הפסקול החתולי כמו הולחן במיוחד לסצנת פתיחה בסרט שבו ממלא שפירא את התפקיד הראשי. מי שהיה אמור להיות הרוטוויילר התוקפני של הציבור נגד שחיתות הפוליטיקאים והרגולטורים משמש בינתיים, על-פי עדות מבקריו, בתפקיד חתלתול אנגורה חביב, המתלטף עם ראשי השלטון במקום לשרוט אותם". למי ששכח ראוי להזכיר כי שני הפיינליסטים לתפקיד המבקר היו השפט המחוזי שפירא ושופט בית המשפט העליון לשעבר, אליעזר ריבלין. צוות האיתור שבחן את המועמדים, הגיע למסקנה המוזרה כי דווקא שפירא הוא האיש המתאים. ואולי ההמלצה של השניים לא הייתה צריכה להיות מפתיעה, כי הצוות הורכב משני פרקליטים המקורבים לראש הממשלה נתניהו - עו"ד דוד שמרון ועו"ד יחיאל גוטמן. זמן קצר לאחר שנבחר לתפקיד המבקר מינה שפירא את בנו של גוטמן, עו"ד מתן גוטמן, לעוזר מנכ"ל משרד המבקר. נוכח קירבת צוות האיתור למבוקר נתניהו ותחושת הכרת התודה של המבקר לנתניהו קיים חשש משמעותי שהדוח יהיה ברמת פרווה. במועד פרסום הדוח ראוי שהציבור יפנה לשני אישים כדי לשמוע את חוות דעתם. האחד: היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, והשני, בתוקף מעמדו, המבקר לשעבר מיכה לינדנשטראוס. מטרת הצעד החריג הזה - לשמוע מה הם חושבים על טיבו של הדוח, ועל-מנת שיהיה ברור אם המדובר בעבודה ראויה או שהביקורת לא הייתה אלא התחמקות שמטרתה לשרת את האיש שבהמלצתו, הכמעט מחייבת, נשלף שפירא מן האלמוניות אל התפקיד החשוב. אחרי בדיקה שכזו יתברר אם שפירא ראוי לתפקיד הבכיר או שאולי איננו אלא חתול קצוץ זנב ונטול ניבים חדים שאינו יודע אפילו לשרוט, אך יודע להפחיד את המבוקרים ביללת "מיאו" רכה, עדינה ובלתי מזיקה.