מה במערכת הבחירות הנוכחית

פערים בין סקרים - דעתי על סקרי בחירות המתפרסמים בעיתונות ידועה: זה אינו סקר אלא תחזית לעתיד ותחזיות הן תחזיות-לעתים מתממשות ולרוב לא. בנוסף תחזיות אלו בנויות (מניסיון) על לא מעט השערות של הסוקר. בסופ"ש מצאנו פערים די משמעותיים בחיזוי תוצאות הבחירות: בין ידיעות אחרונות (מינה צמח ומנו גבע) תיקו בין הגדולות לבין מעריב (פאנלס) וואלה (איני יודע מי) שבהם הליכוד פתח פער משמעותי. ייתכן שהדבר נובע ממדגם שונה או כמו שהסוקרים תמיד מתרצים "זה במסגרת טעות הדגימה" אבל היות שאני חשדן מלידה מעניין מי מהסוקרים העובדים עבור העיתונים עובד עבור איזו מפלגה? ניחושיי שלי עמי. המחנה הציוני מדשדש - מאז בחירת רשימת העבודה לכנסת נע המחנה הציוני על אדי הדלק של האופוריה של יחס התקשורת הממוסדת להרכב הרשימה. סוג של תהליך מעניין. הנהגת המפלגה מתדרכת עיתונאים ומציגה את הרשימה כהישג מרשים ומיד משתכנעת מהכתוב בעיתון לגבי הרשימה. קצת צניעות וספקנות מעולם לא הזיקה לאיש. במקביל ודרמטי יותר המחנה הציוני אינו מצליח להכתיב סדר יום ואין שום התלהבות ממערכת הבחירות שלו (פרט להתלהבות עצמית של הפעילים -וגם זה חשוב). במערכת הבחירות בין פרס לנתניהו ב-1996 כדובר המפלגה ודובר מטה הבחירות יזמתי ביצוע סקרי עומק מקבילים לסקרי המטה יחד עם נסים זוילי (המזכ"ל דאז) וז'אן פרידמן באמצעות מכון שווקים - פנורמה. התוצאות הראו שהסיכוי שפרס יפסיד דומה ואולי גבוה במעט מהסיכוי שינצח אך לא בכך עסקינן. אחרי שראינו מגמה זו בשני סקרים צעק ז'אן פרידמן באנגלית במבטא צרפתי "THERE IS NO CAMPEIGN" . מה שהיה נכון אז נכון גם היום לגבי הרצוג. את התגובה לדברי פרידמן ולתוצאות הסקרים אשאיר לספר שאני כותב על עבודתי לצדו של פרס (סבלנות). הליכוד, כפי שציינתי ביומן הקודם מנהל קמפיין. קמפיין ליכודי טיפוסי. ראשית התקרבנות (מלשון קורבן) כאשר בנושא זה התקשורת היא מנהלת הקמפיין של נתניהו (בקבוקים, טיסות, שרה נתנינו ועוד. מאז ימי הקמת המדינה ועל אף שהליכוד שולט במדינה (על פיצוליו) בכ-18 שנים מאז מהפך 1977 עדין תומכיו חשים שהשלטון אינו שלהם וכי "העולם כולו נגדם". שנית, סדר היום הלאומי הפך לביטחוני- מדיני והניסיונות הנואשים (יש האומרים פתטיים) להכתיב סדר יום חברתי-כלכלי כושלים, עד עתה. סדר היום אומנם שונה בעיקר מגורמים חיצוניים: האירוע הקשה בצפון, טרור דאעש, הסכם אפשרי של המעצמות עם אירן ועוד אך הליכוד ידע "להתלבש" על זה ולספק תשובות לפחדים של הציבור. המחנה הציוני משיב בכלכלה ובחברה -תשובה שהציבור אינו מקבל. במרכז מערכת הבחירות הנוכחית כמו בכמעט כל מערכות הבחירות עד היום יעמדו נושאי ביטחון ומדיניות חוץ. ישנם בציבור ה"נזיל" שקובעים עמדתם בשל "אופנה" אך ישנם רבים שעושים זאת מתוך מענה לפחדים או מתוך שנאה (אולי מילה מוגזמת אך לא מצאתי טובה ממנה) לחלקים בחברה הישראלית וישנם מי שהשחיתות הציבורית מטרידה אותו מאוד ומשפיעה על הצבעתו(לא רבים). נושא הפחד ברור: בראש ובראשונה ביטחון אישי (כלומר טרור) ואחריו ביטחון לאומי (כמו אירן גרעינית למשל). בתחום התנגדות רגשית לאחר יש דחיית הציבור החרדי ושאלת הגיוס לצה"ל וקיים פחד המוביל לסוג של שנאה כלפי המיעוט הערבי בישראל. על-אף שלמחנה הציוני ישנם קשיים במקצת מהנושאים כמו היחס לחרדים והיחס לערבים ואינו יכול ל"נגן" על נימים אלו (וטוב שכך) כאשר גם בשאלת השחיתות פרשת עמותות ברק ממשיכה ללוות אותו (לפחות בעיני עצמו) הרי שבתחומים אחרים יש לו כר פעולה נרחב. אחד החששות הגדולים ביותר בציבוריות הישראלית הוא חשש לקרע עם ארצות הברית. חשש זה שיפר מאוד את סיכויי רבין לנצח בבחירות מול שמיר ב-1992 (שאלת 10 מיליארד דולר ערבויות) וניתן לנצלו באופן אגרסיבי גם היום בעיקר ביצירת הקשר למצבו הביטחוני והכלכלי של הבוחר. הכול במשפטים קצרים וקליטים ולא בנוסחאות שכלתניות מסובכות. בחירות מנצחים עם הרגש ולא עם השכל. דווקא בנושא שנתניהו פתח בו - אירן - יש למחנה הציוני יכולת לפגוע בבטן הרכה של הליכוד באמצעות הקשר עם ארה"ב, ושאר המעצמות. "גם נתניהו טוען שבבעיית אירן צריכה לטפל הקהילייה הבינלאומית, משכך צריך לשמור עמה על יחסים טובים וכאלו יש להרצוג וללבני" יכולים להגיד במחנה הציוני. מסיבת העיתונאים הרצוג, לבני וטרכטנברג - לבד השאלה האם הצגת תוכנית כלכלית מפורטת נכונה בעת הזו של מערכת הבחירות והאם יש לכך השפעה על הבוחר/ת הרי ברור שהדבר בוצע ללא חשיבה מוקדמת פוליטית פנימית ותקשורתית. מפלגת העבודה אינה מפלגה של אדם אחד. זו אינה מפלגת כזה ראה וקדש. הצגת תוכנית כלכלית מבלי לשתף בהכנתה את מי שרואים עצמם כבעלי גישה חברתית-כלכלית מוצקה כמו שלי יחימוביץ, עמיר פרץ, אראל מרגלית ואחרים היא טעות פוליטית קשה. לא רק שבכירי המפלגה התקשו לבלוע את מועמדות טרכטנברג לשר אוצר (שנגדה שמרו על איפוק ראוי לשבח) הרי שהצגתם ככלי ריק ובעיטה בעמדותיהם המוכרות לציבור מזה שנים עלו למחנה הציוני במחיר תקשורתי, לא קטן ואיינו לחלוטין את המהלך. דשדוש המחנה הציוני ממשיך את התהליך של חזרת מצביעים ליש עתיד. מגמה הנובעת גם מעובדת היותו של לפיד אישית (לא מפלגתו) קמפיינר מעולה. גם הוא כושל לעתים בכניסה לפרטים בתחומים שונים כאשר ברור שהגיהינום מצוי בפרטים. עם הכללות קשה להתמודד לפרטים יש אין ספור התנגדויות. לגבי הרשימה הערבית המאוחדת קיימת שאלה מעניינת האם האיחוד יגדיל או יקטין את כוחו של הציבור הערבי בישראל. בדרך כלל אחודים מקטינים את כוחו של הגוף המאוחד ופיצולים מגדילים (בעיקר בגלל התחרות הפנימית שהיא יצרית מאוד) . האם הציבור הערבי ינהג כך או אולי יגלה התלהבות מהסיכוי להיות המפלגה השלישית בגולדה בכנסת- ליום הבחירות פתרונים. וכרגיל לסיכום תחזית תוצאות הבחירות לכנסת הקודמת 40 ימים לפני הבחירות מהשבוע שבין 16.12.13-22.12.13 (בסוגרים תוצאות האמת): הליכוד ביתנו 37 (31), העבודה 19 (15) הבית היהודי 12 (12) התנועה 9 (6) יש עתיד 9 (19) מרץ 4 (6)...