והכיעור של מערכת הבחירות גם הוא שובר שיאים. אומנם גם לפני בחירות קודמות התייחסנו לעובדה שהמפלגות מנסות לשכנע אותנו בעזרת מסרים שליליים; שאין להן משהו טוב, משכנע, להגיד על עצמן, אז הן אומרות דברים רעים על זולתן; אבל דומני כי הפעם נפרצו כל הגבולות. אולי זה רק נדמה לי, אבל במערכת הבחירות הזאת הן, המפלגות (וכלי התקשורת המשרתים אותן), התעלו על עצמן. כלומר, ירדו לשפל עמוק ביותר. נכון, לא כולן, אבל זה מה שבולט ומובלט בתשקורת. אין לי עניין "להתערב" בפוליטיקה, אבל ברור לגמרי שהבקבוקים למשל, שמוחזרו כן או לא, בבית ראש הממשלה, נועדו להסיח את הדעת מהעיקר. הרי מה מציעים לנו חושפי "שערוריית המיחזור"? שנבחר באשת ראש ממשלה שלא תשלשל לכיסה את כספי פדיון הבקבוקים? והם מצפים שנתייחס אליהם ברצינות?
|
אולי נספיק עוד לדבר בהמשך במה שנוגע לשורשי הכיעור של מערכות הבחירות אצלנו. בשלב זה ננסה להבין מהו שורש ההתפלגות הגדולה כל-כך אצלנו. איך זה שאצלנו יש כל-כך הרבה מפלגות. ומן הסתם היו עוד יותר אלמלא העלויות הגבוהות ואחוז החסימה. עמדנו בשבוע שעבר על-כך שעל שפת ים סוף התפלג עם ישראל לארבע כתות (מפלגות) שלכל אחת הייתה דעה שונה בדבר הדרך להיחלץ מן המצוקה שאליה נקלעו. ארבע מפלגות זה נשמע סביר, אז איך הגענו בימינו לעשרות מפלגות? עלה בדעתי שאולי השורש של התופעה הזאת נעוץ במה שקרה אחרי קריעת ים סוף. הרי כל העניין של יציאת מצרים וקריעת ים סוף שהייתה שבעה ימים אחר-כך, היו לתכלית של קבלת התורה בהר סיני. כהכנה לקבלת התורה ה' אומר לנו (שמות יט): [ו] וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ...
|
על הפסוק הזה דיברנו כמה פעמים בעבר; אמרנו שהוא מעניק לנו כעם את הזכות והחובה להוביל את העולם אל עבר ייעודו הטוב. לא נאריך שוב בפן הזה כעת, אבל ברור שמעבר לכוחות ולשליחות שניתנו לנו כעם, ניתנו אותם כוחות ואותה שליחות גם לכל יהודי כפרט. לכן אומרים לנו חז"ל שכל יהודי משול למלך או לפחות לבן מלך. ובאמת, כאשר הפסוק הזה מיושם בהקשר הכולל שלו, בכוחו להעלות את היהודי לגבהים לא ישוערו. שכן לפני כן כתוב: [ג] וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹקִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו ה', מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. [ד] אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. [ה] וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. הרי שכדי להיות מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ צריכים לעמוד בדרישות, בתנאים שקדמו להבטחה הזאת.
|
יוצא אם כן שבשורש נפשו של כל יהודי טמונה היכולת להיות מלך. וכאשר מבינים ומיישמים נכון את היכולת הזאת, אכן יכול יהודי להגיע לגבהים נעלים כנ"ל. וההבנה הנכונה היא שעליו להיות מלך קודם כל על עצמו. ומלך על עצמו פירושו, כאמור כמה פעמים ברשימות אלו, שהמוח יהיה שליט אצלו על הלב ושבסופו של דבר המוח והלב יהיו מתואמים לגמרי. בחסידות מבואר ש"מלך" זה ראשי תיבות: מוח, לב, כבד. בסדר הזה, מלמעלה למטה. וכל אחד יכול "לשחק" עם שלוש האותיות האלה ולראות מה יוצא מראשי התיבות של הצירופים השונים. מה שברור הוא שרק מי שזוכה להיות מלך על עצמו, יש סיכוי שגם אחרים יקבלו אותו עליהם למלך. בינתיים הרושם (הפרטי שלי) הוא שרוב ככל אלה שמציעים את עצמם לבחירה לא הגיעו למדרגה הנ"ל של מלך. ומה שיותר גרוע, הרושם הוא שהם בכלל לא מנסים.
|
אחרי שהקב"ה מטיל עלינו את התפקיד המחייב: מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, נמשכות ההכנות להתגלות הגדולה בהר סיני: [ט] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם... עד אז, ה' דיבר אל משה ומשה העביר את הדברים לפי ההוראות שקיבל. ממילא יכלו הספקנים והציניקנים לטעון שזה לא בדיוק כך, זה לא הגיוני וכנראה לא הבנת בדיוק. כעת ה' מדבר אל משה וכל העם שומעים, ואחר-כך חוזר משה ומשמיע לעם את מה שכבר שמעו בעת שה' אמר לו. ממילא לא נותר שום מקום לספקות. זהו הבסיס האיתן, אומר הרמב"ם, של אמונת עם ישראל בה' ובנביאים, העובדה שכולנו שמענו בהר סיני כאשר דיבר ה' עם משה. והשיא היה בעשרת הדברות עצמן, שאת השתיים הראשונות שמענו מפי הגבורה ואת שמונה הבאות שמענו כאשר: מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.
|
כידוע, עשרת הדברות נכתבו על שני לוחות אבנים, חמש מימין וחמש משמאל. בכללות, חמש הראשונות מתייחסות לקשר שבין יהודי ובין הקב"ה וחמש האחרונות מתייחסות לקשר שבין יהודי ובין הסביבה שבה הוא חי. במילים אחרות, אומר מורנו הרב גינזבורג שליט"א, על יסוד דברי המשנה באבות (פרק ג, א): דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, חמש הדברות הראשונות מזכירות לנו "מאין באת" וחמש האחרונות מזכירות לנו "לאן אתה הולך". רוצה לדעת מאין באת - עליך לזכור שההתחלה היא (פרק כ): [ב] אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. שם הכל התחיל, שם התחלנו להיות עם. כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ' שואל מדוע היה צורך להזכיר את העובדה: אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לאנשים שיצאו משם רק לפני חמישים יום?
|
והוא משיב שטמון פה מסר מכונן: הוצאתי אתכם משיעבוד מצרים כדי שתהיו עבדים שלי ולא של פרעה. הציווי השני, שלא לעבוד עבודה זרה, גם הוא שייך ליציאה ממצרים שהייתה עובדת אלילים כידוע. האיסור להישבע לשקר שייך גם הוא ל-מאין באת, שכן לפני שמורידים נשמה של יהודי לעולם הזה, "משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע" (נדה ל/ב). הציווי שלא להישבע לשקר מזהיר שלא להפר את השבועה המקורית הנ"ל. וכך גם השבת שהיא "זֵכֶר למעשה בראשית" מזכירה לנו מאין באת, שאת כל העולם, וגם אותי בכללו, ברא ובורא הקב"ה בכל רגע מחדש. ואודות הקשר בין הציווי: כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ ובין דע מאין באת אין צורך להאריך בהסברים כי זה ברור. הינה כי כן, חמש הדברות שבלוח הימני כולם מכוונים לקשר עם הקב"ה, דע מאין באת.
|
חמש הדברות שבלוח השמאלי מכוונות לכאורה לתיקון החברה, למערכת היחסים שבין אדם לחברו. הן הקובעות עבורנו לאן אתה הולך, מציעות בפנינו את הדרך הנכונה. אלא שלא ניתן להפריד בין חמש הדברות הראשונות ובין חמש האחרונות, הכל זה יחידה אחת. כאשר התורה מצווה לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, לֹא תִגְנֹב, לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר, אפשר לחשוב שאלה מצוות כל-כך בסיסיות שאין צורך להשמיע אותן דווקא במעמד הנשגב של מתן תורה, אם בכלל. העובדה שהן חלק מעשרת הדברות מלמדת אותנו שהן הן התכלית. יש החושבים (בטעות?) שהתכלית של האדם בעולם הזה היא להגיע לעולם הבא, לקיים בהידור את חמש הדברות הראשונות והחמש האחרונות מובנות מאליהן. אבל כאמור, מדובר ביחידה אחת שתכליתה היא לתקן עולם במלכות ש-ד-י. והתיקון הוא דוקא בעניינים שבין אדם לחברו.
|
ותיקון החברה, מה שחלק מהפוליטיקאים מתיימרים להציע לנו כדי שנבחר בהם, מתחיל בתיקון האדם את עצמו. לכן כל עשרת הדברות פונות אל היחיד, כפי שכל אחד יכול לראות. היחיד נדרש לזכור תמיד "מאין באת" כדי שתהיה לו היכולת לבחור גם "לאן אתה הולך". וכאשר מפרידים ר"ל בין חמש הדברות הראשנות לחמש האחרונות, כפי שיש אצלנו העושים מ"נימוקים אידיאולוגיים" נעלם ממילא ה-"לאן אתה הולך" והאדם מתחיל לתעות בסבך הפיתויים והלחצים השונים. ומהאדם התועה זה מתפתח בהכרח לחברה תועה ולמדינה תועה. וכדי לא לתעות אנחנו מצווים: [יג] לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. כשאדם יהיה שמח בחלקו ולא יחמוד את מה שיש לזולתו, הוא יהיה מתוקן וזה המרשם לתיקון החברה. כי כל אחד יממש את עצמו בהתאם לשליחות שלו, תוך שהוא מביט בעין טובה על זולתו.
|
|