הבטחות צריך לקיים הפתגם הקלאסי אומר, שהבטחות צריך לקיים, אבל אם תצליחו להצביע על פוליטיקאי אחד - או שר או ראש ממשלה, מאז קום המדינה, שהבטיח לפני הבחירות, הרים וגבעות והצליח לקיים ולו 50% מהבטחותיו - שיקום.
הציבור לא טיפש ולא שוכח בהתחשב בעובדה שאי-אפשר לעבוד על הציבור כל הזמן וכל פעם מחדש לפני בחירות, הרבה מן ההבטחות הלוהטות נשמעות כסיסמאות או כפלקטים לקידום מוצרים מסחריים ולא כפתרון בעיות חברתיות.
נחזיר כסף לציבור - ההכרזה הדרמטית של בוז'י, נחזיר כסף לציבור, תוך שנה נרגיש בשינוי, נשמעת כמו שורה מתוך סרט הוליוודי או סרט בורקס ישראלי.
כוכבי הכלכלה והפתרון הכוכבים הגדולים של הכלכלה החדשה, הם שחקני החיזוק פרופ' טרכטנברג ו
משה כחלון. לשניהם משנה סדורה לכלכלה חדשה ומודרנית, שתציל ותצעיד את ישראל קדימה באירופה.
סדקים בתוכנית ובמפלגה עוד לא עברו אפילו 10 ימי חסד וכבר יש ביקורת וויכוח פנימי בעבודה/מחנה ציוני, על תוכנית טרכטנברג, על הפתרונות הלא מספקים ועל שאלות רבות שאין להן מענה הגיוני ומעשי. כלומר: מדובר בתוכנית שהיא יפה ומרשימה על הנייר או בתור הרצאה, אבל לגבי יישומה במציאות לא נראית בת-ביצוע בנוסח ובכוונת המתכנן, כמו למשל מתן שטחים בחינם לבניה, לשכירות או למיעוטי יכולת.
כחלון והצעותיו: גם כחלון, יש לו תוכנית לגבי הדיור, לגבי הבנקים, לגבי העמלות, אבל במציאות היכולת לממש רפורמות אלו - רחוקות מביצוע והפעלה כלכלית.
יש מקום לשינויים - יש מקום לרפורמות שלא תהיה אי-הבנה במקרא ובהבנת הנושא, יש בהחלט מקום לשינויים ורפורמות, בתחומי הכלכלה שיש להם נגיעה ישירה לרווחת הציבור, כמו: דיור, רמת החיים, שחיקת מעמד הביניים, עידוד העסקים הקטנים, הבנקים העמלות ההלוואות, האחריות הכספית לפשיטת רגל, לתספורות למיניהן.
יש אמת ובסיס בתוכניות של טרכטנברג ושל כחלון, אבל אסור להטעות את הציבור, התוכניות המוצעות על-ידם בשלמותן, לא ניתנות לביצוע באופן ובדרך שמוצעים ובוודאי לא בשנה ולא בקדנציה של ממשלה - אם בכלל.
מסקנה לא להתלהב מהצגת תוכניות, לא ללכת שבי אחרי הבטחות גדולות, שלא יישאר מהן הרבה בזמן אמת, עם זאת, לחתור ליצירת שינויים במקומות שניתן מידית עם אורך רוח לתיקונים שלוקחים זמן.
נושא הדיור/הבריאות/בתי חולים, עסקים קטנים, זוגות צעירים, צריכים לקבל קדימות בכל שיטה, בכל מפלגה לפני ואחרי הבחירות.
נ.ב. - מיהו ציוני ומה זה ציונות במהלך השיחות בתקשורת עולה גם הנקודה החשובה של זהות לאומית, של ציונות והלאום היהודי.
הציונות המעשית - זה עליה לישראל, ישוב הארץ וקליטת עליה (על רגל אחת).
ציוני הוא אדם שמגשים את הציונות (על רגל שניה).
מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי: בן-גוריון בהכרזת העצמאות קורא ממגילת העצמאות "הנני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל.
כל הפרשנות הוויכוחים סביב, טפלים לעובדה הבסיסית שמדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית, לעם היהודי. שום הסבר אחר - ושום פוליטיקאי מתוחכם ופתלתל לא יכול להתנער מהכרזה זו.
הטעות של ערבי ישראל והפרשן
זוהיר בהלול, כאשר נציג נבחר של העדה הערבית, במפלגת העבודה/
המחנה הציוני, טוען בלהט ובצדק מטעמו, אני ערבי אני לא ציוני, השאלה היא האם הוא שייך למחנה הציוני בכלל.
והטעות השנייה היא שאותו נציג ערבי הפרשן זוהיר בהלול - לא רוצה להכיר במדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי.
המיעוטים בעולם וזהותם תארו לכם, איטלקי, פולני, הולנדי, אירי או ערבי, בארץ אחרת כמו ארה"ב, אנגליה, גרמניה, הכל לפי העניין, יצהיר שהוא כאיטלקי לא מכיר בארה"ב, כמדינת האזרחים האמריקנים אלא ירצה לראות בה כארץ ששייכת גם לאיטלקים, פולנים או איריים.
צריך להבהיר חד-משמעית - אזרחי ישראל שאינם יהודים, זכאים לזכויות שוות אבל גם לחובות. מי שלא רוצה לקיים חובות שהמדינה דורשת מהם, אל לו לבקש זכויות שוויוניות.
בנוסף לכך, עליהם להבין ולהפנים - מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי בלבד. יתר המיעוטים הם אזרחי ישראל, רצויים אבל כאזרחים ולא כבעלים או שותפים למדינת הלאום.
