מי מפצה את הנשים המוטרדות במדים? התופעה של הטרדה במדים רווחת, קשה מאוד לטיפול, וייחודית - בגלל המציאות הקשה והמתמשכת עבור החיילות והשוטרות הבוחרות שלא להתלונן. טראומה שכזו בשירות עלולה להתבטא בהתפרצויות של תופעות פוסט-טראומתיות, לעיתים עשרות שנים אחרי השחרור.
התופעה של הטרדה מינית בצבא ובמשטרה רווחת משום שהשירות בארגונים אלו מאופיין בפערי גילאים ופערי סמכויות גדולים מאוד - המאפשרים כר נוח לניצול מרות. התופעה מחריפה בשל לינת חיילות בבסיסים הסגורים, רוב מוחלט של גברים לעומת מיעוט של נשים, וחששן של הקורבנות שהמערכת הצבאית או המשטרתית תזלזל בתלונותיהן.
בשונה ממקומות עבודה אזרחיים, חיילות ושוטרות שעוברות פגיעות מיניות ונמנעות מלהתלונן, אינן יכולות לעזוב את היחידה, ונאלצות להמשיך ולהגיע לבסיס או לתחנה בה חוו את הפגיעה - ולעיתים קרובות לסבול הטרדות מיניות חוזרות מן המטריד. גם אם הפרשייה נחשפת, מתקשות רבות מלובשות המדים לעבור בסיס ולא להיתקל שוב במטריד. כתוצאה מעבירות אלו, נותרות רבות מהחיילות והשוטרות המוטרדות פגועות פיזית ונפשית ומתקשות להתגבר על הפגיעה.
יש תקדימים בשנת 2013 לבדה התקבלו 561 תלונות על פגיעה מינית בצבא, אולם מרבית המתלוננות סירבו להגיש תלונה רשמית במשטרה. ניכר שמספר תלונות זה רחוק מלשקף את מספר ההטרדות המיניות המתרחשות מדי שנה בצה"ל. אין נתונים ממשטרת ישראל, אך יש לא מעט הכרה בנפגעות תקיפה מינית כזכאיות למעמד של נכות מערכת הביטחון.
כך לדוגמה זכתה שוטרת, אשר סבלה בשירותה מהטרדות מיניות בידי מפקד סיור, בהכרה כנכת צה"ל הסובלת מפגיעה פוסט-טראומתית. במקרה אחר, חיילת אשר הוטרדה מינית על-ידי מפקדה במהלך שירותה, הוכרה גם היא כנכת צה"ל הסובלת מהפרעה פוסט-טראומתית. כיום מבקשת החיילת להכיר גם במחלת הסכיזופרניה אשר התפתחה אצלה במהלך השנים. ואילו חייל אשר סבל ממעשה מגונה אשר בוצע בו על-ידי רופא צבאי, הוכר כנכה צה"ל הסובל מפגיעה פוסט-טראומתית.
על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) ניתן להגיש למשרד הביטחון תביעה להכרה בנכות פיזית או נפשית כתוצאה מהטרדה מינית במהלך השירות הצבאי, וזאת בין אם הוגשה תלונה פלילית נגד המטריד ובין אם לאו. ההכרה מקנה לתובעות מעמד של נכה צה"ל, בדומה לחיילי צה"ל אשר נפצעו בקרב, ומאפשרת להן לקבל תגמולים כספיים לכל החיים, ולא פחות חשוב מכך - טיפולי סיוע ושיקום הדרושים להן.
ודאות במישור האזרחי כדי לבסס הכרה בנכות שכזו, די להוכיח שהתקיפה המינית אכן אירעה בשירות הביטחוני ברמה מתקבלת על הדעת, בניגוד להליך הפלילי שבו יש צורך להוכיח מעל לספק סביר שאכן הפגיעה המינית אירעה. לכן ייתכן שהמטריד יזוכה בהליך הפלילי, אבל החיילת או השוטרת המוטרדת מינית עדיין יקבלו הכרה ומעמד של נכת צה"ל.
לאחר שהתובעת תוכר כמי שנגרמה לה פגיעה כתוצאה מהטרדה מינית בשירות, היא תזומן לוועדה רפואית, דיסקרטית וחסויה, שתקבע את רמת הפגיעה הפיזית או הנפשית שנגרמה לה. תביעה זו אינה מופנית נגד המטריד הספציפי אלא נגד משרד הביטחון, לעיתים אף לאחר שהמטריד כבר השתחרר מהשירות במשטרה או בצבא. מדובר בהליך מרוכך יחסית, שכן המטריד אינו נאלץ להילחם למען שמו או חרותו, ובמקרים מסוימים ייתכן שאף לא ייתן כלל את גירסתו הנגדית.
על-פי החוק היבש, תביעות להכרה כנכים מתיישנות שלוש שנים לאחר מועד השחרור, אולם אין המדובר בסוף פסוק. במקרים בהם מתרשם משרד הביטחון, כי ההטרדה המינית גרמה לחיילות פגיעה ממנה הן עדיין סובלות, הוא נאות לדון בבקשתן ולעשות עימן צדק, בדומה לתביעות של "הלומי קרב" המוגשות לאחר שנים רבות.
