אם לעובד נגרם נזק חמור בעקבות תאונה והוא נותר נכה, הכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי באירוע פציעה או חבלה כפגיעה בעבודה, עדיפה לאין שיעור על הכרה כנכה כללי. הכרה באירוע כפגיעה בעבודה תזכה את הנפגע בקיצבת נכות מעבודה שתיגזר באופן ישיר משכרו, ובכך יהיה בה כדי לספק לו רשת הגנה וקיום בכבוד. כאשר מדובר בבעלי שכר גבוה, הגימלה יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים בחודש.
לעומת זאת, כאשר המוסד לביטוח לאומי קובע, כי לא מדובר בפגיעה בעבודה, לרוב כל שייוותר לעובד הוא לבקש מהמוסד קיצבת נכות כללית, ששיעורה זעום ביותר ולא מאפשר לאדם, שאיבד את כושר עבודתו עקב האירוע, להתקיים כלכלית.
מסיבה זו מושקעים טירחה ופלפול לא מבוטלים על-ידי באי-כוחם של מבוטחים רבים, בניסיון לשכנע את הביטוח הלאומי, כי אירוע מסוים עונה להגדרה של פגיעה בעבודה ואינו מוחרג ממנה. גם כאשר המוסד לא מאמץ את גירסת העובד וקובע אחרת, אין זה סוף פסוק. לעיתים עובדים שתביעותיהם נדחות מערערים על קביעות המוסד לבתי הדין האיזוריים לעבודה; ואם גם שם נוחלים כישלון, לפעמים משתלם לערער לבית הדין הארצי לעבודה.
המסקנות לא התחייבו מהראיות כך אירע בעניינו של מאהר זעאריר שנפצע במהלך עבודתו, תוך כדי נסיעה בעגלה רתומה לטרקטור. העובד נפגע קשה בראשו, ונסיבות פציעתו נותרו לא ברורות. מהעדויות, מהמסמכים שהוגשו לגופים שונים ומהתיעוד הרפואי שנערך בזמן אמת, לא ניתן היה לקבל תמונה בהירה של נסיבות האירוע.
המוסד דחה את תביעתו של זעאריר להכרה באירוע כתאונת עבודה, בהבחינו בסתירות בגירסתו. לא הוברר אם העובד נפל מהעגלה או שהאירוע קרה כאשר עמד על הקרקע, שלא במהלך הנסיעה, ופשוט התמוטט. הביטוח הלאומי סבר שהנפילה אירעה שעה שהעובד לא היה בעגלה, והוא תמך את מסקנתו בעובדה שבעבר קרה לעובד אירוע של אובדן הכרה ונפילה פתאומיים, שנבע מסיבה רפואית פנימית.
העובד ערער על הקביעה, אך בית הדין האיזורי לעבודה תמך בעמדת המוסד לביטוח לאומי. העובד לא ויתר, וערער לבית הדין הארצי לעבודה - וערעורו התקבל (21.1.15). הארצי לא שבע נחת ממלאכת הסקת המסקנות של המוסד ובית הדין האזורי. אומנם מדובר בתיק מורכב ובאירוע שנסיבותיו לא התבהרו, אך בית הדין הארצי קבע שקביעות הביטוח הלאומי ובית הדין האיזורי, לא התחייבו מהנסיבות ומהראיות שהובאו.
לא ברור מדוע נקבע שאם בעבר קרה לעובד אירוע אחד של אובדן הכרה, אזי גם הפעם מדובר בנפילה מאותה סיבה רפואית-פנימית. לא הוברר מדוע האפשרות של נפילת העובד במהלך עמידתו על הרצפה, ולא אגב נסיעה בעגלה, הצטיירה בעיני המוסד ובית הדין האיזורי כסבירה יותר בנסיבות העניין.
הארצי, כאמור, חלק על מסקנות בית הדין האיזורי ומצא, שסביר יותר שהנפילה אירעה במהלך נסיעת העובד בעגלה. הובהר, כי ההלכה הנוהגת היא שבמקרים שבהם נסיבות הפציעה אינן ברורות וברקע הדברים עומדת אפשרות של נפילה אדיופטית (כזו שנגרמת מסיבות רפואיות-פנימיות), יש למנות מומחה רפואי שיחווה דעה בדבר סבירות האפשרות של נפילה כזו.
לא היה צריך מומחה אלא שבמקרה הנדון, קבע הארצי, לא היה צורך גם במינוי מומחה, משום שברור מהנסיבות שאפילו אם העובד התעלף על-רקע רפואי, עיקר הנזק שנגרם לו נבע מהנפילה מטרקטור נוסע: "גם אם היה נקבע כי סביר יותר שהנפילה של המערער מן הטרקטור הייתה אדיופטית, לא היה בכך כדי לשנות מהמסקנה, שלפיה בנסיבותיו של מקרה זה מדובר בתאונת עבודה. זאת מן הטעם שעל פני הדברים הנזק המשמעותי שנגרם למערער הוא תוצאה של גורם העבודה - הנפילה מטרקטור נוסע. נפילה זו מטרקטור נוסע, ולא משנה סיבתה, היא שגרמה למערער את חבלת הראש הניכרת. לכן יש לקבוע כי חבלותיו נגרמו עקב העבודה. כאשר תנאי העבודה מגבירים בצורה משמעותית את הנזק הצפוי ביחס למקרה של נפילה אדיופטית בסביבה רגילה של המבוטח, יש לראות את הפגיעה כפגיעה שהיא 'עקב' העבודה".
