עד להגשת רשימות המתמודדים מטעם המפלגות השונות לוועדת הבחירות המרכזית, ניבאו הפרשנים כי הטלפון הראשון שירים נתניהו במוצאי יום הבחירות, יהיה לבוז'י הרצוג, על-מנת להזמינו להצטרף ללא רוטציה ל
ממשלה בראשותו (כפי שגם מציעים גורמים בליכוד), תמורת אי-אלו כופתאות מפתות, שלבוז'י חובב מנעמי השלטון, קשה יהיה לעמוד בהן.
אבל מעת הגשת הרשימות הסופיות, נראה שחלה תפנית בהערכה זו, וכיום כמעט ברור שאת הטלפון הראשון יקבלו שלושה כמעט בו-זמנית – ליצמן מ'
יהדות התורה', דרעי מ
ש"ס וישי מ'יחד'.
אז נכון אומנם שנתניהו לא ויתר סופית על חלומו לצרף לממשלתו, מעמדת עליונות, את השמאל הרך, על-מנת להכשיר באמצעותו את הקואליציה החדשה בעיני 'העולם הנאור', זה שמבית וזה שמחוץ. אך ספק אם בוז'י וציפי יעניקו לו את התענוג הזה, למרות ששניהם ידועים כחובבים מן המעלה הראשונה של מנעמי השלטון:
ציפי לבני, שכזכור הצהירה לפני שנתיים כי לעולם לא תשב עם נתניהו, הייתה הראשונה שקפצה לעגלתו אחר הבחירות תמורת תיק המשפטים הנכסף; ואילו בוז'י כבר הוכיח את חיבתו לתענוגות השלטון, כשהתקשה מאוד בהיותו חבר בממשלת ברק, להיפרד מתפקיד שר התיירות הנוצץ וחובק העולם, לטובת תיק רווחה משמִים, אפור ונטול מנעמים.
הספחת הלא ציונית מצד שני, הפעם יתקשו צמד מנהיגי '
המחנה הציוני' (עאלק ציוני; מה ציוני ברשימה שמוחקת את ההגדרה 'ציוני' מן הנוסח הערבי של שמה והופכת עצמה ל'מחנה השלום והשוויון'?) להצטרף לקואליציה, בשל שובל האנארכיסטים:
שלי יחימוביץ' שהצביעה בעבר ל
חד"ש הקומוניסטית, וחבריה פורקי העול:
סתיו שפיר, מרב מיכאלי,
זוהיר בהלול,
יוסי יונה ועוד (עאלק ציונים). מצד שני, לא פג הסיכוי שציפבוז'י יזחלו פנימה, בניגוד להתחייבותם שלא לשבת בממשלת ליכוד-ימין-חרדים, אך בחסות הטענה שלאחר הצטרפותם זו כבר אינה ממשלת ליכוד-ימין-חרדים. "המנדט שלנו הוא לסכל ממשלת ליכוד-ימין-חרדים וזה בדיוק מה שאנחנו עושים", יוכלו לתרץ.
יצטרפו או לא? ואולי בכלל יתפלגו אלה שממילא אין להם מה להפסיד ושאין להם חשק להיות אופוזיציה עקרה? התיתכן אפשרות שבוז'י, שהוא אכן ציוני, יתפלג עם אנשיו הציונים מהספחת הלא-ציונית שדבקה במפלגתו, שבעטיה ודאי מתהפך בקברו מייסדה
דוד בן-גוריון?
אם לא נתייחס לאופציה רחוקה זו, סביר מאוד שנתניהו, שמתיירא שמא יואשם בימניות יתר, כידוע לכל אורך דרכו, ישמח לצרף אליו את כחלון ולפיד, על תקן של חומר דטרגנטי לטיהור ההכפשות מן השמאל. מחירם אמור להיות סביר יחסית: החינוך ללפיד והרווחה לכחלון.
החרדים ישעטו בשמחה התסריט הסביר יותר הוא שבתחילה ירצה נתניהו להניח בסיס מוצק לממשלתו על-ידי צירופן קודם כל של שלוש המפלגות החרדיות: אגו"י-דגל (שמאוחדות בבלוק טכני תחת השם 'יהדות התורה'), ש"ס ו'יחד'. דרעי וגפני אומנם הצהירו שיש להם בטן מלאה כנגד נתניהו, ושבקונסטלציות מסוימות אינם פוסלים את השמאל, אבל גם הם ישעטו לעבר קואליציית נתניהו תמורת מחירים שאינם בשמיים: תיק הדתות לש"ס, תיק הפנים לישי, תיק הבריאות לליצמן, וראשות ועדת הכספים לגפני (ליצמן וגפני רצים אומנם באותה מפלגה אך זקוקים כל אחד בנפרד לעמדת-כוח משלו, בשל הקרבות המתנהלים בציבור החרדי בין כיתות ותתי-כיתות למיניהן), ואולי עוד אי-אלו כיבודים למקורבים.
ואז, אחרי שלב החלוקה הראשונית, יוזמן
הבית היהודי, לבנות את הקומה השנייה של הקואליציה. בניגוד לשמועות האינטרסנטיות, שנועדו לבלבל את המצביע הציוני-דתי, הבית היהודי לא יוזמן ראשונה. הוא ממילא בכיס. בנט, ואולי גם
אלי ישי, הם היחידים שלעולם לא יילכו עם הרצוג והשמאל.
אלא שהבעיה היא, מבחינתם, שבשלב השני של חלוקת עור הדוב, תהיה הפרווה מחוררת כדבעי. הנתחים השמנים כבר לא יימצאו בה. תיקים אטרקטיביים כמו דתות, משפטים, חינוך ועוד, ישאו עליהם תווית: 'נמכר'. נתניהו יתנצל מעומק הלב ויבהיר בצער: חברים יקרים, מה לעשות? זה מה שיש. Take it or Leave it.
מי יזכה במניית הזהב השבוע קרא נתניהו למצביעי מחנה הימין להצביע רק עבור הליכוד. הבית היהודי ממילא יימצא בממשלה, הוא הסביר, ולא חשוב אם מספר מנדטים ינדדו ממנו לליכוד, מפני שרק כך נבטיח שאני אהיה זה שאוזמן על-ידי נשיא המדינה להרכיב את הממשלה הבאה.
אבל הבוחר הישראלי כבר אינו מוכן להתבלבל. גם לא כשנתניהו מנסה לבלבל אותו. ראשית, מפני שבוחרי הבית היהודי עדיין זוכרים כיצד ניסה נתניהו בכל דרך להדירם מהקואליציה בראשותו ב-2013, וכיצד השפילם עד עפר; ושאלמלא תרגיל החבירה המתוחכם עם לפיד, הם היו נשארים בחוץ עד עצם היום הזה. שנית, הבוחר כבר למד, שמי שמוזמן להרכיב את הממשלה הבאה אינו מנהיג המפלגה שצברה הכי הרבה קולות בקלפי, אלא מי שיוכל לגבש מאחוריו לפחות 61 ח"כים, וזה יהיה ככל הנראה נתניהו. ושלישית, וזה עוד יותר חשוב מהסעיף הראשון, השאלה שמטרידה את מצביעיו הפוטנציאלים של הבית היהודי, היא אם יזכו שליחיהם בממשלה הבאה במניית זהב, המבטיחה את בכירותם והשפעתם, או סתם מניה בלתי סחירה, במשקל שווה-ערך פחות או יותר ל
אריה דרעי, מתומכי אוסלו, ו/או ל'יהדות התורה' שתמורת נזיד עדשים של 290 מיליון שקל שקיבלה משרון ל'
עולם התורה', מכרה את גוש-קטיף לגדולי צוררינו.
החששות הללו אמורים להכריע במערכת השיקולים של הציבור הסרוג. מי שלא מעוניין שהם ישתלטו מחדש על משרד הדתות והמועצות הדתיות ומערכות חיי הדת במדינה, ומי שמעוניין שהגרעינים התורניים בפריפריה יזכו בתקציבים המתאימים לפעילותם הברוכה, ושההתיישבות תזכה לנתחים המגיעים לה כדין, ושישיבות ההסדר, הישיבות התיכוניות והאולפנות, יזכו בתמיכה הראויה למשקלם הסגולי במדינה היהודית, ושחונטת המשפט תעבור טיפול שורש מבריא, חייב לתרום לכך שבנט יקבל את הטלפון הראשון מנתניהו.
מי שכל אלה ועוד (והרשימה ארוכה) יקרים לו, חייב להתעשת. אסור להתבלבל. פיזור הקולות בשדות זרים, לא יניב דבר לציונות הדתית: לא בשדות הליכוד (שרשימת כשלונותיו הקולוסליים בהנהגת המדינה ברוח המחנה הלאומי, בתחומי המשפט, הביטחון והחברה, ארוכה כאורך הגלות), וגם לא בשדות רשימתו של אלי ישי, שעם כל ימניותו הבלתי מוטלת בספק, מחויב בראש ובראשונה, ויותר מכל, לחרדיות האנטי ציונית, וּודאי שטובת המחנה הציוני דתי ממש איננה בראש מעייניו.
אל תתנו לאף אחד לבלבל אתכם.
