אחד הפספוסים הגדולים ביותר של ראש
ממשלה בישראל הולך ומתבשל לנגד עינינו: הנאום של
בנימין נתניהו בפני שני בתי הקונגרס האמריקני שכל מטרתו להסב את תשומת ליבם של המחוקקים האמריקנים להסכם ההולך ונרקם עם אירן בנושא תוכנית הגרעין שלה. עצם התובנה הזו היא כמעט בלתי נתפסת: אורח זר מזמין עצמו לבית כדי לייעץ לבעל הבית איך עליו להתנהג. סינדרום הזנב מכשכש בכלב בהתגלמותו.
המטרה באמת חשובה אבל הביצוע, אוי הביצוע. כאשר
אחמדינג'אד, נשיא אירן, היה נואם מדי שנה בעצרת האו"ם אהבנו לראות כיצד נציגי מדינות רבות עוזבים בהפגנתיות את האולם מול פרצופו. אהבנו את הזלזול באיש המנאץ בכל הזדמנות את ישראל. אז אין אומנם סיכוי שזה יקרה בשעת נאומו של ביבי בקונגרס אבל זה לא יהיה רחוק מכך. במו ידיו רוצה ביבי לשפוך את החלב מהכד. לא חשוב מה יאמר ומה ידרוש, תשומת הלב תוסב למושבים הריקים של חברי הקונגרס שיעדרו באופן מופגן מהאולם. כאשר המצלמה תתמקד בביבי הנואם תבלוט מאחוריו בצד שמאל כורסתו הריקה של יושב-ראש הסנאט שהוא סגן נשיא ארה"ב המגיע לישיבות של שני בתי הקונגרס באירועים חגיגיים או בעלי חשיבות לאומית.
לא זכור מתי זה קרה לאחרונה שסגן הנשיא לא ישב במושבו שלא מסיבות בריאותיות או אישיות. אם יש סיבה מדוע נאומו של ביבי התייתר כבר עכשיו זו הסיבה המרכזית. אם סגן הנשיא לא רוצה לשמוע את ביבי והנשיא לא רוצה לראות אותו, אז בשביל מה כל המאמץ ומדוע בנסיבות כאלו סבור ביבי כי עליו לדחוף עצמו בשערי הקונגרס ויהי מה?
קיים קו ישיר בין התנהלותו של ביבי עכשיו לבין המרפקים שהפעיל לפני חודש ימים כדי להתמקם בשורה הראשונה של הצועדים ברחובות פריס בעקבות הפיגועים בשרלי הבדו וההיפר כשר היהודי. ביבי אוהב להיות בפרונט כדי שיראו אותו וישמעו אותו. אני מדבר משמע אני קיים. פחות חשוב מה אני אומר ואפילו מה אני עושה. העיקר השואו התקשורתי. הליכות הנימוסים של חנה בבלי במקרים כאלה הן לא רלוונטיות.
פעם בימים רחוקים התייחסנו לאו"ם בתור או"ם שמום - שם נאמו והחליטו וכאן עשו ובנו. הכלבים נבחו והשיירה עברה. התרגלנו לכך וההרגל הפך לטבע שני. שם דרשו לסגת ולהחזיר ואנחנו המשכנו לשיר. רבים אצלנו עדיין חושבים ומאמינים כי כך צריך לנהוג גם היום. הגויים לא מבינים אותנו ולא אוהבים אותנו ולכן אנחנו צריכים לעשות מה שטוב לנו. אחרת אי-אפשר להבין מדוע ביבי סבור כי הוא יודע יותר טוב מאובמה מה ואיך צריך לעשות עם הפצצה האירנית. מדוע הוא מנסה בכוח להוכיח אותו כי הוא טועה בדרכו ובגישתו ומטעה כך את העם האמריקני ואת כל העולם. ולכן, אני הקטן אבל הממזר מהמזרח התיכון אבוא ואסביר לנייטיווס האמריקנים את התורה כולה.
יש בינינו לא מעטים המאמינים כי ליכולותיו הרטוריות של ביבי הייתה ויש השפעה על המשא ומנתן הבלתי נגמר עם האירנים למרות שישראל לא יושבת ליד שולחן הדיונים. דובריו אומרים זאת מדי יום ובשיח הציבורי לא מתווכחים עם זה כי אצלנו כל הדיון בגרעין האירני הוא כביכול של מביני עניין שגם כך מתנהלים כאילו דרכו על בהונות רגליהם. זה מאוד מצער שזה קורה לנו בשנת 2015 כיוון שלמבוגרים בינינו זה מזכיר את השנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים כאשר הציבור לא ידע והתקשורת שתקה שתיקת כבשים כאשר הממשלה גררה רגליים עד למלחמה הקשה.
חלפו למעלה משנתיים מאז הציג ביבי מעל במת עצרת האו"ם את השרטוט הגרפי שלו עם הקו האדום של הגרעין האירני שזכה למחמאות על היצירתיות. אבל מה קרה מאז? האירנים הגדילו בהרבה את מספר הצנטריפוגות שממשיכות להסתובב, המעצמות החריפו אומנם את הסנקציות אבל במקביל ישבו עם האירנים ושוחחו אתם הרבה מאוד ובינתיים אלה המשיכו בשלהם עד כי היום יש הגורסים כי אירן היא מדינת סף גרעינית. ואם הם יעברו את הסף הזה בעתיד זה יהיה כבר בהסכמת המעצמות, במוצהר או בשתיקה וישראל תוכל רק לחרוק שיניים כי למרות כל ההצהרות היא שחקן משנה במשחק הזה.
אין זה אומר שצריך לשתוק ולהחריש. על ישראל מוטלת החובה להתריע ולהשמיע קולה. אבל לא בדרך של אני ואפסי. ביבי טועה אם הוא סבור כי בנפנוף אצבע מול פרצופו של נשיא ארה"ב ישיג יותר מאשר בשיתוף פעולה אמיתי עמו. זה לא עניין של נימוסים. זה פשוט לא חכם לנהוג כך כי עם כל הכבוד לעצמנו ביבי לא יודע יותר מאשר אובמה מה יש או אין לאירנים ובעיקר, שישראל לא חזקה כמו ארה"ב. כן, כן, יש מי ששוכח מי כאן המעצמה הגדולה שיכולותיה כמעט בלתי מוגבלות. מפליא שאת התובנה הפשוטה הזו לא מדגישים בשיח הציבורי אצלנו על הגרעין האירני שגם כך הוא כאמור אנמי ודהוי.
אז מה כן יצא מהנאום שמום של ביבי בקונגרס? מובטח לו באז תקשורתי רחב ממדים. ידברו על הנאום מכל הזוויות רק לא על העיקר שלשמו התכנסנו לשמוע ולצפות בו. על הנושאים ונותנים עם האירנים זה כנראה לא יעשה רושם גדול כי כולם יודעים מה עמדתו של ביבי בנושא. הערך המוסף האמיתי יהיה בזירה המקומית, שבועיים לפני הבחירות. כאן יכול ביבי לצפות לדיבידנדים אלקטוראליים. עמידה גאה מול הגויים מעולם לא הזיקה למדינאי ישראלי גם אם בסופה תועלתה הייתה אפסית. אז יכול להיות שזו בכלל הייתה המטרה האמיתית של תרגיל הנאום הקונגרסאי: הרבה יותר נוח לדבר בשטף וברהיטות באנגלית על הגרעין האירני וסכנותיו גם אם זה לא בהישג ידך המיידי לעשות משהו בנדון, מאשר להציע פתרונות למצוקות הדיור, הבריאות, הרווחה ויוקר המחיה שהן חובותיך המידיים כמנהיג המדינה.
