בחירות מיותרות

חבל על הזמן, הכסף, המאמצים והעצבים. חבל על היערות שנכרתים כדי לפרסם סקרים, מאמרים, ידיעות ודעות. חבל על החשמל שמתבזבז בגלישה באינטרנט. חבל על מאות מיליונים שיירדו לטמיון ביום השבתון. בואו נבטל את הבחירות. למה? כי ממש לא משנה איזה פתק תשימו בקלפי; היועץ המשפטי לממשלה ימשיך להיות בעל הבית האמיתי של המדינה. הוא ושלוחיו במשרדי הממשלה, הוא ותומכיו בבית המשפט העליון. הוא ימשיך לקבוע מה הממשלה יכולה ולא יכולה לעשות, הוא ימשיך להביע דעה בשאלה מי יכול ומי לא יכול להתמודד בבחירות, הוא ימשיך להחליט מי יעמוד לדין ומי לא - ואיש לא יגע בו. תראו מה קרה רק בימים האחרונים. יהודה וינשטיין מציג דעה בנוגע לבקשות לפסול מועמדים בבחירות. יהודה וינשטיין מורה לראש הממשלה לא לעסוק בפרס ישראל. יהודה וינשטיין מחליט לזמן לשימוע את הרב הראשי לשעבר. יהודה וינשטיין מתיר לשר לביטחון פנים לאייש שני תפקידים בכירים במשטרה. וכל זה, כאמור, בתוך פחות משבוע. אז בשביל מה צריך בחירות?

נסו להזיז עיפרון

היועצים המשפטיים הפכו מזמן לשליטיה של המדינה, ובמיוחד בשירות הציבורי. שורש הרע הוא באקטיביזם השיפוטי, אשר פתח לרווחה - או שמא יש לומר: פרץ לרווחה - את שערי בית המשפט בפני כל מאן דבעי. יש לכך כמובן תוצאות חיוביות רבות, אך דומה שבמאזן הכולל - התוצאה היא טירוף מערכות ואף שיתוק מערכות. איש לא מעז להזיז עיפרון מצד ימין של השולחן לצד שמאל בלי לקבל אישור משפטי, מחשש שייטען נגדו שהזזת העיפרון נבעה משיקולים זרים או הייתה בלתי תקינה. טוב, אני יודע שאני קצת מגזים, אבל רק קצת. עפרונות עוד אפשר להזיז בלי חוות דעת משפטית, אבל תנסו לסלק פולש מאדמת מדינה, תנסו להעביר תקציב ממטרה אחת לאחרת, תנסו לנייד אחוזי בנייה - ותראו איך כל הנוגעים בדבר מרטיבים את מכנסיהם מרוב פחד. קל וחומר עניינים כבדי משקל כמו מינויים בכירים, פרויקטים גדולים והשקעות כבדות. שלא יהיה ספק: הדברים חייבים להיעשות כחוק, ולא רק לפי המילה הכתובה אלא גם לפי רוח החוק. שיהיה ברור: לייעוץ המשפטי יש תפקיד ראשון במעלה במניעת שחיתויות, גדולות וקטנות. אלא שיש מרחק רב בין זה לבין השתלטות דה-פקטו על כל תהליכי קבלת ההחלטות, ועל הפיכת העצה להוראה. "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה" - זוהי הכותרת של מסמכים שנשלחים בין היתר לשרים. מישהו פה השתגע ומשהו פה ירד מהפסים: הנחיות של פקיד לדרג הנבחר?! האם מישהו מאיתנו מוכן להעלות על דעתו מסמך שכותרתו "הנחיות הרמטכ"ל לשרים"? ודאי שלא, ומסיבות ברורות. כנ"ל לגבי "הנחיות המפכ"ל" לשרים. אז למה אנחנו משלימים עם "הנחיות היועץ המשפטי לשרים?" זה פקיד, וזה פקיד - חשובים, נכבדים, ראויים - אבל פקידים.

להפריד את הסמכויות

אין ספק, שהתדרדרות המוסר השלטוני נושאת באחריות כבדה למצב הזה. הטבע אינו סובל ואקום, וכאשר לא ניתן לסמוך על הפוליטיקאים - מישהו אחר נכנס לשם ומתחיל לנהל את העניינים. לכן, הפתרון הבסיסי הוא להבטיח את יושרם ויושרתם של נבחרי הציבור. אך מאחר שזהו חלום באספמיה, צריך להסתפק בשלב זה בכמה צעדים קטנים יותר - אך משמעותיים. הצעד החשוב ביותר הוא שינוי תפישה של הפוליטיקאים. הם צריכים לבוא ולומר: עם כל הכבוד - ויש כבוד - אנחנו נבחרנו כדי להגשים את המדיניות עליה הצהרנו. כשם שהרמטכ"ל לא נותן הוראות לממשלה, כשם שנגיד בנק ישראל לא נותן הוראות לממשלה - כך גם היועץ המשפטי לא נותן הוראות לממשלה. וכשם שהממשלה רשאית לשמוע דעות צבאיות וכלכליות נוספות, היא רשאית לשמוע גם דעות משפטיות נוספות. לא כדבר של יום-יום, אך אין למנוע ממנה - ומכל אחד מהשרים - להיעזר בייעוץ משפטי נוסף כדי לבחון את זה שהוא מקבל מהיועץ המשפטי לממשלה ומנציגיו. צריך לקבוע לזה מנגנון מובנה ומסודר, והדבר אפשרי; לא כאן המקום להאריך בכך. הדבר השני צריך להיות: הפרדת סמכויותיו של היועץ המשפטי בין שני אנשים - אחד שיהיה היועץ והשני שיהיה ראש התביעה הכללית. אין שום זיקה בין שני התפקידים הללו, הם לא משלימים זה את זה, אלא דווקא עלולה ליצור סתירה: מה יעשה ראש התביעה, אם שר יאמר שפעל לפי הייעוץ המשפטי של משרדו? חלוקת התפקידים חיונית גם במישור המעשי, משום שכל אחד מהם הוא יותר ממשרה מלאה. היא גם תמנע את האפשרות (שהיא כנראה יותר מאשר אפשרות תיאורטית בלבד) ששרים ופקידים יחששו מהיועץ המשפטי בשל כובעו הפלילי, וממילא תפחית את כוחו ותחזיר אותו לממדים סבירים יותר.

להחזיר לממשלה את הבחירה

הדבר השלישי צריך להיות שינוי שיטת בחירתו של היועץ המשפטי. השיטה הנוכחית היא תולדה של פרשת בראון-חברון, ולמעשה מפקיעה את המינוי מידי הממשלה, מעניקה ליועץ קדנציה בת שבע שנים ואינה מאפשרת לפטר אותו. זהו מצב קיצוני מדי, כשם שחופש מוחלט לממשלה למנות כל ארחי-פרחי ולפטרו בכל עת גם הוא מצב קיצוני מדי. דרך הביניים הנכונה היא שוועדה ציבורית תציע לממשלה לפחות שלושה מועמדים, והממשלה היא אשר תבחר ביניהם. ממשלה חדשה תהיה רשאית להחליט להחליף את היועץ, אם תגיע למסקנה שדעותיו אינן מאפשרות לה להגשים את מדיניותה - ונזכיר שוב: לשם כך היא נבחרה. לא כל כך שמנו לב, אבל לפני חודש פורסם שהיועץ המשפטי התיר לממשלה לבצע פעולות צבאיות מסוימות. אם זו לא הפיכה - אני לא יודע מה כן. לא כל הפיכה היא בנשק חם; אפשר לבצע אותה גם בכמה דפים כתובים. במצב הנוכחי, פקידים - חשובים וראויים ככל שיהיו - קובעים במידה רבה מה הממשלה הנבחרת יכולה ואינה יכולה לעשות. עם המצב הזה אסור להשלים.