הספרות והזמן

נבחרתי על-ידי אגודת הסופרים לייצג את מדינת ישראל ביריד הספרים הבינלאומי בבילרוס. ביום הנסיעה חליתי מאוד וכפסע היה ביני ובין המוות. החלמתי בדרך נס, והבנתי שהמחלה הייתה קריאת התעוררות מהיקום, לעבוד על עצמי יותר קשה, לכתוב ולפרסם יותר, לגמור לכתוב ולערוך את הספר שמחכה כל כך הרבה זמן שיוציאו אותו לאור, כי אולי לא נשאר לי הרבה זמן לחיות, ואם לא אסיים את הספר בזמן כל המסרים החשובים שבו לא יגיעו למי שהם חייבים להגיע אליו.

הסופר והזמן

ספרות טובה היא בעיקרה על זמנית. הספרות הטובה ביותר שאני מכירה, התורה, נכתבה עבור הדורות שלנו. כפי שאתם אולי יודעים, התורה מחולקת ל-52 פרשות, ולכל שבוע יש הפרשה שלו. בכל פרשה נותנת לנו התורה את האנרגיה של השבוע המסוים, כדי שנוכל להתמודד עם האתגרים שהחיים מזמנים לנו. לכן, סיפורי התורה, שנראה כאילו מסופרים על דברים שהתרחשו לפני אלפי שנים, בעצם מכילים מסרים עבורנו, עבור האנשים החיים במאה העשרים ואחת. לכן, סופר טוב אינו כותב בהשראת הזמן. הוא חייב לעבור מעבר לזמן, לרחף ברחבי החלל, ברחבי הנשמה האנושית, הוא חייב לדבר אל הנשמות שקוראות אותו ומושפעות ממנו, ולכן יש לו אחריות. האחריות שלו היא להשתמש בספרות כדי לבנות עולם טוב יותר.

תפקיד הספרות בחברה המודרנית

תפקיד הספרות בחברה המודרנית הוא לשמש שופר לערכים הומאניטריים אוניברסליים, שביסודם כבוד האדם וחירותו. במשך אלפי שנים, הספרות הטובה שנשארה, ועמדה במבחן הזמן, היא ספרות שחרתה על דגלה את ערכי היסוד האנושיים, את החסד, את החמלה, את האהבה. ספרות כזו היא ספרות שנשענת על הכתבים הקדומים, ששמשו כאבן דרך להתנהגות של המין האנושי. בברית החדשה ובברית הישנה אנו מוצאים את הכללים שעל פיהם אנו אמורים להתנהג כדי לעשות את העולם למקום טוב יותר לחיות בו.

נשאלת אם כן השאלה, מהי תפקיד הספרות בחברה המודרנית?

הספרות העכשווית, על-פי עניות דעתי, אמורה לשתף אותנו בלבטיו של הפרט ובמלחמתו לחזור למצב השלמות הבסיסי שבו הוא נברא. מאז בריאתנו ועד עתה עברו על המין האנושי תלאות רבות ומלחמות רבות, שנעוצות כולן בהתגברות השליליות בתוך הרוח האנושית. ספרות טובה יכולה להחזיר את מצב המודעות של האדם הקורא בה למצבו ההיולי הראשוני הטהור, בו היו ברוח האדם רק חסד ונדיבות.

הספרות כבסיס להשקפה מוסרית

האדם נברא שלם לגמרי. אדם הראשון היה טהור לגמרי. הוא וחווה אשתו טיילו בגן העדן, ויכולים היו לחיות חיי נצח, אם לא היו נופלים למציאות של העולם הגשמי, העולם הזה, שבו אנו חיים. עם בואו של הנחש, המסמל את היצר הרע שלנו, התחילה המלחמה המתרחשת בעולם עד היום הזה: מלחמת מחשבות, מלחמת גוג ומגוג. כל מעשה שלילי, כל דיבור שלילי, מתחיל במחשבה. מתחיל ברוח. הרוח היא השולטת על העולם הזה. לא החומר. החומר רק מבצע מה שהרוח אומרת לו לעשות. לכן לספרות יש תפקיד חשוב בביסוס עולם מוסרי יותר, עולם שבו בני אדם דואגים לא רק לעצמם, אלא גם לזולתם, עולם שחורת על דגלו את המצווה החשובה מכולן - "ואהבת לרעך כמוך". אם כולנו נוכל לפעול על-פי הצו הזה, לאהוב קודם כל את עצמנו, אבל אהבה אמיתית, לא אהבה אגואיסטית, אלא אהבה שמכבדת את ניצוץ הבורא שבנו, נוכל להרחיב את האהבה הזו על אנשים אחרים - על בני הזוג שלנו, על הילדים שלנו, על החברים שלנו, על המכרים שלנו, ובסופו של דבר על העולם כולו.

הספרות כאמצעי לשיתוף פעולה הומאניטארי

המצווה המוסרית "ואהבת לרעך כמוך" מצווה שאינה מיועדת לעם אחד בלבד. היא לא נכתבה ולא נאמרה עבור העם היהודי. למען האמת, התורה שניתנה על הר סיני לא ניתנה רק ליהודים. היא ניתנה בעצם לכל אומות העולם. כל אומות העולם אמורות לשמור את הצווים האוניברסליים האלה, שנמצאים כבר בנשמות שלנו, אבל הרבה פעמים אנו לא יודעים ולא מקשיבים. כולנו יודעים שאסור לרצוח, שאסור לגנוב, שאסור לחמוד משהו שאינו שלנו. אבל לא תמיד אנחנו זוכרים. ספרות טובה אמורה להזכיר לנו את הצווים הקדמונים הבסיסיים, ובכך ליצור מכנה משותף, שבו אדם שנמצא באפריקה יוכל לקרוא ספר שנכתב בביילורוסיה ולהזדהות אתו, כי הוא עוסק ברגשות אנושיים אוניברסליים, כמו אהבה, שמחה, מחויבות, אימהות וכדומה - כי כולנו נבראנו בצלם אלוקים, ולכן כולנו שווים, כולנו אחד. כולנו שווים בפני הבורא. ספרות טובה מאחדת בין אנשים מכל קצוות העולם, ואני מניחה שזה מה שרוצה להשיג האירוע החשוב הזה. השירים שהייתי אמורה לקרוא בכנס לקוחים מתוך הספר FIREBIRD באנגלית או "ציפור האש" בעברית, אסופת שירים מהספרים הקודמים שלי. שהיא מהדורה דו לשונית עברית - אנגלית שיצאה בניו-יורק. לצורך הכנס, הם תורגמו גם לרוסית.

נְגִיעוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים.

בהשראת פרשת "שְׁמוֹת" מתוך הספר "נְגִיעוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים" הוצאת "ספרית מעריב" מַה הָרוּחַ הַזּוּ מְדַבֶּרֶת לִי דִבּוּרִים שֶׁל רְגִיעָה. הִן לִפְנֵי דַקּוֹת אֲחָדוֹת לֹא אוּכַּל גּוּפִי בָּאֵשׁ וְהִיא מוֹשֶׁלֶת בִּי כַּסְּנֶה מוֹשֶׁכֶת מִתּוֹךְ יָדִי נְגִיעוֹת שֶׁל כּוֹכָבִים. כְּעוֹף הַחוֹל מתוך הספר "כעוף החול" הוצאת "דביר" הַכְּאֵב הוֹפֵךְ בָּאִשָּׁה הַזֹּאת לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר. כְּעוֹף הַחוֹל הִיא קָמָה מְנַעֶרֶת שְׂעָרָהּ בְּגוֹן הָאֱגוֹז: עוֹד נָכוֹנוּ לִי יָמִים. וּפוֹרֶשֶׂת נוֹצוֹת הוֹדָיָה. נְגִיעָה מתוך הספר "כעוף החול" הוצאת "דביר" כְּשֶׁאַתָּה נוֹגֵעַ בִּי אֲנִי נַעֲשֵׂית חַד פְּעָמִית אֲוִיר שָׁקוּף וּבִרְגִיעָה אֲנִי מַמְרִיאָה. בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם מתוך הספר "כעוף החול" הוצאת "דביר" לָאִשָּׁה בָּאוֹטוֹבּוּס פָּנִים קָשִׁים. שְׂעָרָה מָשׁוּךְ אָחוֹר בְּקַו אָחִיד וְשִׂרְטוּט עֵינָה נִקְשֶה. רַק יָדָהּ כְּמוּשָׁה הִגִישָׁה לְפִיהָ שׁוֹב וְהָלוֹךְ עָשָׁן וְשׁוּב עָשָׁן וּקְמָטִים דַקִּים הִסְתַּמְנוּ קָשִׁים וַעֲצוּבִים. מַה טַעַם נָעַצְתִּי בָּהּ עֵינִי בְּדַרְכִּי אֶל עִירִי הַפְּרָטִית בָּהּ הַעֵמֶק הֶחָשׁוּך מַכֶּה בָךְ פִּתְאֹם בְּנִצְנוּצָיו בְּקָרָה כְּשִׁכּוֹרָה בְּחֵרוּתָהּ