לגולשי הסקי הישראלים, שהשלג בחרמון כבר הפך להיות קטן עליהם, נקרית עכשיו הזדמנות של פז לחוות את ההחלקה על הלבן-הלבן הזה בארצות שמעבר לים. עונת הסקי מצויה עכשיו בעיצומה, אחרי ראשית חורף שחון למדי שלא הניב שלג סביר. גם עלות השהייה באתרי הסקי אינה בשמיים כבשנים החולפות, וכל שנותר הוא לבוא ולהחליק.
ואכן, בתיירות הסקי של הארצות המושלגות, הפופולרית כל כך בשיאו של החורף, נוטל חלק גם התייר הישראלי חובב הגלישה. אחרי ככלות הכל מיועדת ההחלקה על השלג למי ששש אל סכנות ואתגרים ולמי שבז לנופש-נטו משעמם נוסח בטן-גב. ומאחר שהסקי דורש גילוי של אומץ וביטחון עצמי, כמו גם פיתוח שליטה בטכניקות הגלישה - חזקה על הגולש הישראלי שיהא מסוגל להוכיח לכל מאן דבעי את יכולותיו.
צריך רק לזכור של"שוויץ" החביב הזה יש חסרון אחד גדול: משום מה סבור הגולש הישראלי המצוי שאין הוא נזקק להדרכה ולשיעורי-סקי. כבעל "ניסיון" של גלישה בחרמון על שקיות ניילון הוא הרי כבר מסוגל ללמד כל מאן דבעי פרק בהלכות הספורט הלבן. הצרה היא שבהגיעו לאחד מאתרי הגלישה שמעבר לים, חזקה עליו שיבחר דווקא את המסלול הקשה והמסוכן מכולם, עם כל חוסר הזהירות הכרוך בדבר.
אלא שסקי צריך ללמוד ולתרגל בהדרגה, בדיוק כמו כל ספורט המצריך הכנה יסודית. ניתן, אומנם, להתחיל את הגלישה במסלול תלול, ואולי גם איכשהו להסתדר ולהגיע אל היעד בשלום, אך בשלב מסוים יש מצב שבו פשוט עלולים להתקע, ואז, אללי, כבר מתקשים מאוד להתקדם.
בסופו של דבר, כשלומדים לגלוש בצורה נכונה, לא כמו זו הנהוגה בחרמון על שקיות של פלסטיק, משקיעים פחות כוח, מפעילים את השרירים הנכונים, ורק אז עולים, בהדרגה, למסלולים מסובכים יותר. העדר ניסיון של גלישה מקצועית, המלווה בביטחון עצמי מופרז ומזויף, עלול בסופו של דבר רק לגרום לצרורות צרורות של איבוד שליטה, ומכאן לפגיעה - הדרך קצרה.
אפרה-סקי אחרי ככלות הכל, סקי הוא ספורט ונופש לכל הגילאים, ובאתרי הגלישה מקובל לראות משפחות של הורים וילדים הגולשים יחדיו. ילדים לומדים לגלוש מהר יותר ממבוגרים, על דרך החיקוי, וכמעט שאינם נזקקים להנחיה. ניתן לגלוש כבר מגיל 3, אך הממוצע מתחיל סגילאי 5-6.
יתרונו של העיסוק בסקי נעוץ בכך שהוא מעניק תוכן ליום שלם. להבדיל מענפי ספורט אחרים, כמו שחייה או טניס, זוהי תעסוקה למן הבוקר עד לשעות אחר-הצהריים. מעליות הסקי האחרונות באתרים מפסיקות בדרך כלל לפעול בשעה 17.00, כשבמהלך הגלישה עוצרים להפסקות-אוכל ושתייה.
לא פחות מהסקי עצמו מפותח נושא ה"אפרה-סקי" (אחרי הסקי) והוא כולל בילויים במסעדות, בפאבים, בדיסקוטקים, במסיבות ובקניות. ההווי החברתי הנרקם באתר מגבש ומלכד. האנדרנלין הזורם בדם מעניק תחושות של מרץ בלתי נדלה, ועם הנוף היפהפה של המדרונות הלבנים והרחובות הציוריים באתר, לא נותר אלא לרחף בתוך אגדה, גם אם לשבוע בלבד.
האירופאים הם אלה שנחשבים לחובבי-סקי מושבעים. חופשת הסקי המשפחתית שלהם, לפחות פעם בשנה, אינה נתפסת כאירוע מיוחד. האתרים באירופה מתמלאים בעיקר בזמן חופשות הילדים מלימודים. השווייצרים, למשל, קופצים לאתר הסמוך לבית, ואילו האנגלים מחפשים אתרים זולים, כשהסקי הוא עממי ומיועד לכולם.
אצלנו, הישראלים שגדלנו על תצלומי גלישה בסנט-מוריץ היוקרתית שבשווייץ, נתפס הסקי כעיסוק אצילי, אקסקלוסיבי, גם אם דימוי זה הולך ומשתנה בשנים האחרונות. בארץ מתקיימת פעילות-סקי בזעיר-אנפין באתר החרמון ובמרוצת הזמן חדרו לשוק הישראלי, בנוסף למועדון הסקי הישראלי ומועדון החרמון, גם מועדוני-גלישה זרים, ודרכם גם מתארגנות קבוצות-גלישה לארי הסקי שמעבר לים, כשהנפוצים שבהם מצויים בשווייץ, צרפת ואיטליה.
