באפריל 1995 פרסמתי ב"
גלובס" תחקיר מקיף על כספיהם של קורבנות שואה שנותרו בבנקים בשווייץ, לאחר שהללו נרצחו בידי הנאצים. התחקיר העלה, כי הבנקים נטלו לעצמם כספים של קורבנות שואה בהיקפי עתק. הוא היה הראשון מסוגו, ועמד הן על הרקע ההיסטורי של הפרשה והן על המכשולים הבלתי-עבירים שהציבו הבנקים באותה עת בפני יורשים שביקשו לקבל את הרכוש השייך להם.
הכתבה התבססה על תחקיר שטח בבנקים בשווייץ, עבודת איסוף מסמכים בארכיון המדינה בירושלים ושיחות עם מקורות בארץ ובשווייץ. כתוצאה ממנו, החליט יו"ר הסוכנות היהודית דאז,
אברהם בורג, לפתוח במאבק פומבי נגד הבנקים. הסוכנות היהודית פעלה בנושא לצידו של הקונגרס היהודי העולמי, שהחל עוד לפני כן במו"מ חשאי עם הבנקים. הפרסום העיתונאי הפך את הסוגיה לפומבית, מה שהוכח עד מהרה כגורם קריטי בטיפול בבעיה.
תוך מספר חודשים החל גל של פרסומים סביב בעיית פקדונות קורבנות השואה בשווייץ, אשר הקיף בשלוש השנים הבאות את אמצעי התקשורת החשובים ביותר בעולם. בארה"ב החליט הסנטור דאז אלפונס דמאטו לקיים שימועים בוועדת הבנקאות שבראשותו, ושורה של רגולטורים בארה"ב איימו בצעדים קשים נגד הבנקים אם לא יגיעו לפתרון משביע רצון. כמו-כן, הוגשו בקשות לתביעות ייצוגיות נגדם בהיקפים של מיליארדי דולרים.
הבנקים ניסו בתחילה לטעון שכבר פתרו את הנושא בתרומה של כמה מיליוני פרנקים שנתנו בשנות ה-60 לצלב האדום ולקהילה היהודית בשווייץ. הם גם התיימרו לבצע בדיקה חד-צדדית משלהם, אשר העלתה שהיקף הפקדונות ללא יורשים - לאו-דווקא של יהודים - הוא פחות מ-40 מיליון פרנק. אולם הלחץ הבינלאומי התגבר וכלל שורה של פרסומים וגילויים על חלקה של שווייץ במימון מכונת המלחמה הגרמנית.
כתוצאה מלחץ רב-זירתי זה, ובמיוחד בשל הצעדים שאיימו לפגוע בפעילותם של הבנקים בארה"ב, הם נסוגו לאיטם מעמדותיהם הקשוחות הראשוניות. הבנקים הסכימו להקים ועדת בדיקה בינלאומית בלתי תלויה, אשר שכרה צוות גדול של רואי חשבון והללו בדקו את רשומות הבנקים - לראשונה מאז הוחלה הסודיות הבנקאית בשנות ה-30. הבדיקה מצאה קרוב ל-60,000 חשבונות שהשתייכו ככל הנראה לקורבנות שואה, כאשר מדובר בחשבונות שהבנקים לא נטלו לעצמם בחמשת העשורים הקודמים.
באוגוסט 1998 הסכימו הבנקים לפשרה בתביעות הייצוגיות שהוגשו נגדם בניו-יורק, ולפיה ישלמו 1.25 מיליארד דולר בתוספת ריבית של 150 מיליון דולר. הכסף נועד ליורשי מפקידים שיצליחו להוכיח את תביעותיהם, לפיצוי לצאצאיהם של פליטים יהודים שגורשו מגבולות שווייץ ולקבוצות ומטרות נוספות. היה זה שלוש שנים לאחר שבתגובה לתחקירו של
איתמר לוין טענו הבנקים, כי לא נותר ברשותם אפילו פרנק אחד של קורבנות שואה.
פרשת הבנקים בשווייץ העלתה על סדר היום את סוגיית הרכוש השדוד בכלל, וכתוצאה מכך החלו בדיקות וחקירות בעשרות מדינות ברחבי העולם ושולמו סכומים משמעותיים לניצולים, ליורשים ולמטרות תיעוד והנצחה. היא גם גרמה לכך שהשואה הפכה מעניין היסטורי לאירוע חדשותי, ובכך תרמה רבות לידע הכלל-עולמי על השואה ולמאבק במכחישיה ובאנטישמיות.
פרסמתי על הפרשה את הספר "פיקדון אחרון". זהו הספר היחיד בעברית בנושא, שהיה גם אחד הראשונים בעולם ונותר מקור מקיף וחשוב במיוחד לגלגולי הפרשה - משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד לשיאו של המאבק.
