להבין טוב יותר את המושג "כבוד האדם"

כבוד נשיא המדינה, מר ראובן ריבלין, גבירתי הנשיאה בברלי מקלוקלין, גבירתי הנשיאה מרים נאור, הנשיאים בדימוס של בית המשפט העליון מאיר שמגר, אהרן ברק ודורית ביניש, שופטים מכהנים ושופטים בדימוס של בית המשפט העליון, מבקר המדינה, מנהל בתי המשפט, קהל נכבד. נתכנסנו היום בעקבות יוזמתו של כבוד הנשיא ריבלין, שראה לנכון לערוך כנס מיוחד לכבוד כניסתה של הנשיאה מרים נאור לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון ולרגל פרישתי שלי מכהונה זו. רואה אני לעצמי חובה נעימה להודות לנשיא ריבלין על יוזמתו הברוכה ותודה לכל אלה שקיבלו על עצמם להשתתף בכנס ולשאת בו דברים. אני תקווה שהכנס היום יפתח מסורת לפיה עם מינויו או מינויה של נשיא או נשיאה לבית המשפט העליון נערך אירוע מיוחד, דוגמת הכנס הנוכחי, לציון חילופי המשמרות בנשיאות בית המשפט העליון. נמצאת עימנו היום נציגות נכבדה מאוד של בית המשפט העליון של קנדה, בראשות הנשיאה Chief Justice בברלי מקלוקלין, ועימה השופטים מולדבר, וגנר וקאראקאצניס. לבית המשפט העליון שלנו יש מערכת יחסים ארוכת שנים עם בית המשפט העליון של קנדה. מדי מספר שנים אנחנו נפגשים, פעם באוטווה ופעם בירושלים. ובהזדמנות זו תודות לנשיא ברק שיזם את הקשרים עם בית המשפט של קנדה ולנשיאה ביניש שפיתחה וקידמה אותם. בשבוע זה מבקרת בארץ המשלחת של בית המשפט העליון של קנדה. אנו שמחים מאוד שבצד המפגש של בתי המשפט הסכימה Chief Justice מקלוקלין להשתתף יחד עם עמיתיה בכנס שיזם כבוד הנשיא ריבלין ואנו מודים למשלחת הקנדית על השתתפותה בכנס. הנוכחות של המשלחת הקנדית משמחת אותי באופן אישי. לפני כארבעים שנים, בשנות ה-70 של המאה הקודמת, חייתי בטורונטו שבקנדה במשך מספר שנים במסגרת לימודי הדוקטורט. השהות שם זכורה לי לטובה, נהניתי מאוד שם. החיסרון היחיד, וזה התברר לי רק בדיעבד, היה שמדובר בשנות ה-70, שנים ספורות לפני קבלתו של ה-Charter of Rights and Freedoms. אין זה סוד שקיים מתח מסוים וקבוע בין הרשות השופטת לבין הרשויות האחרות, המחוקקת והמבצעת. כאשר לבית המשפט נתונים הסמכות והכוח לבטל החלטות של הרשויות האחרות, מטבע הדברים שנוצר מתח, שהרי אדם או גוף אינם מתלהבים, בלשון המעטה, מכך שגוף אחר רשאי לבטל את החלטותיהם. כנס דוגמת זה שנערך היום יכול להבהיר ולהסביר כי במדינה דמוקרטית, האמונה על שלטון החוק, יש חשיבות עליונה לקיומה של ביקורת שיפוטית לא רק לגבי החלטות של הרשות המבצעת אלא אף לגבי חוקים שקיבל הפרלמנט. דומה שחלקים מסוימים בציבוריות הישראלית, סבורים כי כל החלטה שמתקבלת על-ידי רוב בבית הנבחרים היא בהכרח לגיטימית. הם בדעה זו כאשר הם נימנים עם הרוב. הסברה האמורה מתעלמת מכך שלעיתים עלול הרוב לקבל החלטות הפוגעות במידה משמעותית במיעוט. במקרים כאלה הגוף היחיד שעשוי להגן על המיעוט מפני עריצותו של הרוב הוא בית המשפט. תפקידו החשוב ביותר של בית המשפט בתחום החוקתי הינו להגן על המיעוט ולשמור על זכויות האדם. וזה אכן מה שעושה בית המשפט העליון של ישראל. אין מקום לטענות הנשמעות לעיתים כי בית המשפט חורג מסמכותו שעה שהוא קובע כי חוק שקיבלה הכנסת, או סעיף מסוים בחוק, בטלים בשל כך שהם סותרים הוראה בחוק יסוד. כיום מקובל במרבית המדינות הדמוקרטיות כי בידי בית המשפט הסמכות לפסול חוקים שקיבל הפרלמנט בשל כך שאין הם מתיישבים עם הוראות שבחוקה. מבחינה זו אין שום דבר יוצא דופן במערכת החוקתית שלנו. מצער הדבר שעלינו לחזור ולהצדיק עקרונות בסיסיים הקיימים במדינות דמוקרטיות אחרות. הנושא של הכנס היום הוא "כבוד האדם כעיקרון חוקתי". המושג כבוד האדם הוא מושג מרכזי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנתקבל על-ידי הכנסת בשנת 1992. המושג מופיע הן בשמו של החוק והן בהוראות שונות שבחוק. אולם, כל המעיין בחוק יגלה מיד שהמושג מופיע בהקשרים שונים וייתכן שיש לתת לו משמעויות שונות. המושג האמור מופיע בסעיף המטרה, סעיף 1א, המדבר על כך שמטרתו של החוק היא להגן על "כבוד האדם וחירותו". בצד הוראה זו, הפורסת כנפיה על כל החוק, מופיע "כבוד האדם" כזכות קונקרטית. כך סעיף 2 של החוק מורה כי "אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". המושג "כבוד" בלא המילה "אדם" מופיע גם בסעיף 4 לחוק, הקובע כי "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". כ-23 שנים חלפו מאז קבלתו של חוק היסוד וכ-20 שנה מאז שבית המשפט העליון קבע בפסק דין בנק המזרחי כי לבתי המשפט נתונה הסמכות לבטל חוקים של הכנסת במקרה של סתירה לחוק היסוד. מדובר בתקופה קצרה יחסית לגבי התפתחותו של משפט חוקתי. לפיכך, יש חשיבות לכנס הנערך היום, שכן יש לקוות שהוא יתרום להבנה טובה יותר של המושג "כבוד האדם" שבחוק היסוד. לא אוכל לסיים את דבריי בלא התייחסות לענייני דיומא. באמצעי התקשורת השונים מופיעות בימים אלה ידיעות על כך שבמסגרת המשא והמתן להקמתה של ממשלה חדשה מועלים רעיונות שונים להביא שינויים משמעותיים במשטרנו החוקתי בהקשר לרשות השופטת ולביקורת השיפוטית על חקיקה של הכנסת. כך מדובר, בין היתר, על כוונה לשנות את הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים. הייתי חבר בוועדה במשך מספר שנים, לרבות בתקופה שקדמה למינויי כנשיא בית המשפט העליון. לפיכך אני יכול להעיד בנושא אף מניסיון אישי. הרכב הוועדה כיום הוא הרכב מאוזן, נכון וראוי. כל הוספה של גורמים פוליטיים או אחרים לוועדה עלולה לגרום נזק חמור לא לרשות השופטת אלא לדמוקרטיה הישראלית. הטענה כי במדינות אחרות קיימת מעורבות גדולה יותר מאשר אצלנו של גורמים פוליטיים במינוי שופטים מתעלמת מהבדלים גדולים בתרבות הפוליטית הקיימת בארץ לעומת זו שבמדינות אחרות. ההבדל בתרבות הפוליטית, ולא רק הוא, מצדיק כי תישמר אצלנו השיטה הקיימת של מינוי שופטים. סוגיה נוספת שעלתה שוב לאחרונה לדיון ציבורי נוגעת למה שמכונה "פסקת ההתגברות" (Notwithstanding clause). מדובר בהוראה שתופיע בחוק יסוד ותאפשר לכנסת להתגבר על פסק דין של בית המשפט העליון שפסל הוראת חוק מסוימת בשל היותה סותרת את חוק היסוד. פיסקה מעין זו מעוררת שאלות שונות, בין השאר, בנוגע לרוב שיידרש בכנסת על-מנת לחוקק מחדש את ההוראה שנפסלה. לא אתייחס עתה לעניין זה. התומכים בפיסקת ההתגברות מצביעים על כך שבקנדה קיים הסדר של פיסקת התגברות. ברם, התומכים מתעלמים מכך שהפרלמנט הפדרלי הקנדי לא עשה מעולם שימוש בפיסקת ההתגברות, חרף העובדה שבית המשפט העליון שם פסל חוקים לא מעטים מאז קבלתו של הצ'רטר בשנת 1982. גם בהקשר זה לא ניתן להתעלם מהבדלים בתרבות הפוליטית שלאורם יש להיזהר מלאמץ הסדרים חוקתיים הקיימים במדינות אחרות. לסיום, תודה לכל המעורבים בארגונו של הכנס בלשכת נשיא המדינה, ובמיוחד ליועצת המשפטית של כבוד הנשיא, עו"ד מיכל צוק, וכן בלשכתה של הנשיאה נאור. כמו-כן רוב תודות לכל המשתתפים בכנס. אני מאחל לכולנו כנס פורה ומעניין. וכמובן, איחולי הצלחה לנשיאה מרים נאור.