מישה היקר, אני נפרד ממך היום. נפרד מידיד וחבר, רב ומלומד, מורה ואיש אקדמיה מבריק, שופט רגיש וחריף, אמיץ ומקורי. היית המשורר של עולם המשפט הישראלי. לא שגרתי, פנטסטי, סבוך ופשוט גם יחד. עט השיפוט שלך, נבע את אחד הקולות הייחודיים והצבעוניים ביותר - בהם זכה עולם המשפט בישראל. פסקי הדין שלך, היו מסע במרחבי הזמן והדמיון, בעומקי הספרות והמקורות, מצוירים תמיד - בלשונך החדה והמושחזת.
תרומתך לעיצוב השפה והשיח המשפטיים בישראל, יחידאית - אין, ולא יהיה לה תחליף. גדלת בבית שכולו היה משפט, צאצא למשפחה ירושלמית, קנאית ועתיקת יומין, ובמו ידיך סללת לך את דרכך. ידעת לומר כן, ידעת לומר לא, וידעת לקבוע - שכן הוא כן, ולא הוא לא. נעזרת בתומאס מור, כדי להכריז שישראל - איננה אוטופיה. ועל
חנה סנש, הגנת בכבודך.
בעוד חבריך קצרו, בעיני רוחך - במגל וחרמש, אתה ליקטת שיבולים אחריהם. ובשעה שהם דיברו על אסכולות ודוקטרינות; אתה חלמת על המוסר - כאגם מים טהור, ועל המשפט - כחבצלות יפהפיות. תחת גלימת השופט שלך מישה, שכנה נשמה של יהודי ללא פשרות, ודמוקרט ללא פשרות. פסיקותיך, נתנו ביטוי חד-משמעי לזכותה וחובתה של מדינת ישראל, להגן על עצמה ועל אזרחיה, ובאותה נשימה ביטאו את עומק מחויבותה - לחיי אדם וזכויותיו. אתה מישה, ידעת לאחוז במורכבות הזו של המדינה היהודית והדמוקרטית, ללא פשרות וללא התנצלויות.
היית איש שכולו סערה. בעל מזג חם ולב רחב. קל לכעוס וקל לרצות. הוויכוחים איתך, היו עזים ונועזים כמותך. אי-אפשר היה לכבות את האש שבערה בך; אבל לבסוף, יגונך ואבלך יכלו לך. כאבך, על מותו של שניאור, בנך אהובך, עטף וכיבה אותך.
לפני שנים מספר, לאחר פרישתך מכס המשפט, פנית אלי - כיושב-ראש הכנסת ה-18, ובפיך הבקשה להמשיך ולהעצים את החוג למקרא במשכן הכנסת אותו יזמת בכנסת ה-17. אין מתאים יותר, כך אמרת, מאשר משכן הכנסת, בית המחוקקים של מדינת ישראל, לשמש בית, הלומד והוגה בספר הספרים. אתה בקשת ואני קיבלתי. אמרת ועשית. מאז, וגם כאשר חייו של שניאור נגדעו באכזריות, מדי כמה שבועות, היית מתייצב במשכן הכנסת, כדי לקחת חלק בלימוד התנ״ך. ידעתי אני וידענו כולנו שרגעי הלימוד האלה, המסע בין שופטים למלכים ובין עמוס ליחזקאל, היו רגעי האור והשמחה בחייך.
מישה, עבורנו, תמיד היית: מישה של רות. ורות הייתה - רות של מישה. רות, בונת ירושלים, שצעדה איתך, לכל אורך הדרך; ובשנים האחרונות סעדה אותך; מעניקה לך את התמיכה והאהבה, ברגעים, בהם חשבת להישבר. תודה לך רות על כל מה שעשית - עבור מישה של כולנו; ואתה מישה, יהי זכרך ברוך, ותנוח בשלום סערת לבך ההומה.
