בעוד שעה קלה, נעמוד כולנו כאיש אחד, לצפירה המסורתית של התייחדות, עם חללי מערכות ישראל.
באחת - הכל עומד מלכת, לשתי דקות של דומייה.
לפני כ-20 יום שרנו את השיר המסורתי בהגדה של פסח - דיינו!
לא נהוג להקשות קושיות על שירים ועדיין תופסת את העין השורה: "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה - דיינו!"
אמירה זו צורמת את האוזן, להגיע עד ההר ולא לממש את המעמד?! מה רלוונטי לומר על כך דיינו?
כבר אמר על כך איש שנון: כי לפני הר סיני חנה עם ישראל כולו שלושה ימים תחת ההר ושם נאמר "ויחן שם ישראל נגד ההר" - ויחן בלשון יחיד! ועל זה אמרו חז"ל - כאיש אחד בלב אחד!
אם כך - אולי זו התשובה מדוע דיינו - אם ניתן להרוויח שלושה ימים של "כאיש אחד בלב אחד" - דיינו ! לנו, אין שלושה ימים להיות "כאיש אחד בלב אחד" - יש לנו רק יום אחד, יום אחד שתי צפירות ובמצטבר - דקה ועוד שתי דקות ובסה"כ שלוש דקות...
בימים מורכבים אלו, כמשטרה שתפקידה הוא העלאת נורמת הציות לחוק, ההתחשבות ההדדית והמלחמה באלימות - אולי מותר לנו לומר דיינו לא רק על שלושה ימים, אלא אפילו על שלוש דקות!
שלוש דקות בהן אנו מצליחים להרגיש עם אחד, מפני שאנו מתייחדים עם מי שכולנו איבדנו בדרך: חבר ילדות מקרית שמונה, חבר לנשק מג'וליס, בן דוד מבית שאן וחבר לתחנה מבית זרזיר.
את המשפחות השכולות, מחבקת משפחה גדולה, רבת צבעים וגוונים, רבת דעות ואידיאלים, חלקם לעיתים סותרים, שכולה עוצרת מלכת וכולה "כאיש אחד".
כולנו בדומייה, כי אולי רק בדומייה, תישאר הסכמה, כי אולי אם נתחיל לדבר, נתקשה חלילה להקשיב... ולכן אנו כולנו בבחינת מקשיבים.
אל השקט הזה, ככל שהוא נורא, מתגנבת לה כאילו לאיטה, תחושה שהיינו רוצים עוד שקט כמוהו, שהיינו רוצים שהקשר האמיץ הזה, בין יום הזיכרון ליום העצמאות, יישען בעיקר על תחושת האחדות שאנו חשים בדקות האלה.
היינו רוצים למצוא עוד כמה נתיבים כאלה, שבהם אנו מצליחים לנוע יחד. יחד לחברה מתחשבת, שומרת חוק וסדר, ללא בריונות לא בכביש, לא במועדון ולא בשכונה.
משטרת ישראל רואה את עצמה כגורם בעל השפעה עצומה על הנורמות של אזרחי ישראל. הרב-תרבותיות היא אתגר משטרתי מורכב כאשר עוסקים באכיפה וזהו אתגר לאומי כאשר עוסקים בשיטור קהילתי.
האתגרים העצומים של ביטחון הפנים והעורף, מחייבים את כל אזרחי ישראל להתאחד, לצורך עצמאותנו. המשטרה צריכה לשמש בעניין זה דוגמה אישית.
שורת הנופלים של משטרת ישראל ארוכה מאוד, וככל שעוד ועוד משימות ביטחון פנים נודדות לכתפי המשטרה- השורה הולכת ומתארכת לצערנו. רבים מהם שימשו עבור אזרחי ישראל חומת מגן. סוככו בגופם על בֵּיתֵנו באומץ, בהקרבה ובמחיר חייהם. כולנו חבים להם, ל - 1,450 יקירנו, הוקרה ותודת נצח.
משטרת ישראל על משרתיה וחלליה, משקפת את הפסיפס החברתי בארץ ישראל. יהודים על גוניהם, דרוזים, צ'רקסים, בדואים, מוסלמים ונוצרים, כולם משרתים יחדיו ומיוצגים ברשימת השכול המתארכת.
גם השנה ידענו אובדן. אל משפחת השכול השנה התווספו ששה עשר שמות נוספים, אשר נחקקו על לוח ליבנו. עוד דמעות שאין להן ניחומים. עוד מילות הספד על חיים צעירים שנגדעו.
אך ארוכה מרשימה זו שבעתיים, היא שורת השכול. כל נופל הותיר אחריו משפחה אוהבת ובית חם - הורים, אחים, בני-זוג, ילדים עם געגועי אין קץ. אתן, המשפחות השכולות, נושאות יותר מכל את נטל הכאב, את החלל שנפער, את הזיכרונות המייסרים המלווים אתכן יומם ולילה. עבורנו, אתן מייצגות את המעיין ממנו הושקו, צמחו ועוצבו הנופלים, שבחרו לעשות פחות לביתם ויותר לעמם ולקהילתם.
אנו מאמצים אתכן אל ליבנו, בתמיכה, בעידוד, בשותפות גורל, בהבטחה שזכרם של יקיריכם שמור וצרור בלבנו לעד.
ביום הזיכרון, כבכל ימות השנה, ניצבת המשטרה לימינכן, אנו נכונים תמיד לשמש עבורכן, כתף אוהבת להישען עליה.
בעוד ימים ספורים אצעד לצדם של שוטרים, קצינים, לוחמי מג"ב, מתנדבים וגמלאים בטקסי הסיום של מסע משלת משטרת ישראל לפולין. הכניסה למחנות ההשמדה לבוש במדי השרד של משטרת ישראל, מהווה שיא של ההתרגשות. רגע בו חשים במלוא העוצמה את צו השליחות, אשר פעם בליבותיהם של יקירנו, שאנו מוקירים היום את זכרם.
דרכנו לא קלה. אנו נדרשים למשימות קשות ותובעניות. משטרת ישראל, על מפקדיה ושוטריה, תמשיך לפעול ללא ליאות למימוש חזונה וייעודה. הערכים של שמירת החוק והסדר הציבורי, שמירת כבודו וזכויותיו של כל האזרח באשר הוא, שימור רגע האחדות של הצפירה ומתיחתו לאורך כל העשייה היומיומית מבלי שיִשָחֵק! זהו אתגר מנטלי עצום.
בשם כל מפקדי, שוטרי ולוחמי משטרת ישראל, אני מצדיע לזכרם של חללי כוחות הביטחון והטרור.
מצדיע לבני המשפחות, על גבורתכן, עמידתכן ומאבקכן היום יומי.
יהי זכר הנופלים ברוך.
